מדרג המועדונים בספורט הישראלי

4 הקטגוריות, לאן שייך כל מועדון ומי נמצא בפער בין ציפיות למציאות? דעה

תגיות: ליגת העל

יניב פרנקו
יניב פרנקו
(אלן שיבר)
(אלן שיבר)
שנה גודל פונט א א א א
בספורט הישראלי בן זמננו, ישנם ארבעה מצבי צבירה למועדונים, ויש את נקודת הייחוס שבה הקהל תופס את הרעיון של המועדון. במידה שישנה הלימה בין תפיסת הקהל את מצב הצבירה המתהווה לנגד עיניהם, יש סינרגיה שיכולה לעזור למועדון לעלות כיתה. כמובן שזה הפוך במצב שבו יש פער גדול בין מצב הייחוס למצב הצבירה.
 
רמה א' – מועדון לא מתפקד. הרמה הנמוכה ביותר הוא מועדון לא מתפקד. כלומר ארגון שמתקשה ליישם פעולות בסיסיות. בהקבלה לאדם בודד זה מועדון שמתקשה להחזיק עבודה רציפה, לנהל משק בית, זוגיות וכיוצ"ב.

רמה ב' – מועדון הישרדותי – מועדון שמצב הצבירה שלו היא שרידות. להחזיק עוד עונה בליגה, לקוות שתזרים המזומנים יהיה בסדר, ולהעביר עונה אחרי עונה במינימום נזקים.

רמה ג' – מועדון תחרותי – מועדון שנמצא יחסית בצמרת, זוכה אחת לכמה שנים בתואר, יכול לנצח את כל המועדונים בישראל במשחק נתון, ואחת לכמה שנים גם נמצא בקמפיין אירופי.

רמה ד' – מפלצת תארים, מועדון שמתחרה כל שנה על התארים, מתמודד כל שנה באירופה, זוכה בהרבה מאוד הישגים, ונמצא קבוע בטופ 1-3 של ליגת העל.
 

הנקודה המהותית היא נקודת הייחוס של הקהל למצב המועדון שלו, נתחיל בדוגמה הקלה, אוהדי מכבי ת"א ומכבי חיפה, נמצאים באופן קבוע במצב הייחוס של רמה ד'. הם מצפים שבכל שנה המועדון שלהם יזכה בתואר האליפות ויהיה באירופה, זו נקודת הייחוס. עונה של מקום שלישי וחצי גמר גביע היא כישלון, ואם בתקופה של חמש שנים המועדון 3 שנים טובות מאוד ושנתיים בינוניות הם יגדירו זאת כ-3 שנים סבירות ושנתיים כושלות, זו ההשפעה של מצב הייחוס. כמובן שעבור אוהדי הפועל ב"ש סייקל של 5 שנים כאלה יהיה מוגדר כתור הזהב של המועדון.

מה שקורה השנה בקהל של מכבי חיפה הוא דוגמה מצוינת לפער שבין נקודת הייחוס למציאות, אוהדי מכבי חיפה מצפים להתנהלות שהולמת מפלצת תארים, והמציאות השנה לא הולמת את הגישה הזו. ההדחה מאירופה והשינויים בסגל מובילים לפער, כך שהירוקים ככל הנראה יסיימו את השנה בלי אירופה (זה כבר ברור) ולא בטוח שיזכו באליפות. זה פער שמוביל לקיתונות כעס על מועדון ששבר הקיץ את שיא ההעברות, החזיר את המאמן המעוטר ביותר, ומחזיק בסגל טוב פלוס.

בבית"ר ירושלים לדוגמא, מועדון שאוהדיו חיים שנים רבות בנקודת ייחוס הישרדותית, יש אידיליה מהקיץ, שכן המועדון מראה הוכחות כי השנה יצליח לצאת ממעגל השרידות שאפיין אותו בשנים האחרונות. שוב, מכבי חיפה תהיה הרבה יותר הישגית מבית"ר השנה ככל הנראה, אולם פערי הייחוס הם המפתח.

שאר הליגה חיה לה בעולם ההישרדותי, קבוצה אחת או יותר תעשה שנה רגועה ו-2 קבוצות יירדו ליגה, אבל השאר יסמנו וי בין תפיסת הייחוס למציאות.

הקבוצה הבולטת בפער התפיסתי היא הפועל ב"ש, שהבעלים שם הגדירה את המטרות במסגרת מפלצת התארים (בנאום הפרידה מברדה), אך מתקשה לספק הוכחות במציאות ליישום האסטרטגיה. הרכש הזר בבאר שבע והחיזוק של דן ביטון בהחלט יכולים להוביל לשנה תחרותית טובה, אבל הפער בין הקהל למציאות, ימנע את תחושת ההתלכדות של המועדון והקהל סביב המשימה הזו. 

בולטת לטובה היא הפועל ירושלים, שכבר שנים מצליחה לתאם ציפיות באופן מושלם בין האוהדים למועדון, שרואים בעמידה ההישרדותית מטרה ראויה, וכך למרות פתיחת עונה לא טובה - הקהל מלוכד סביב הקבוצה. יתרה מכך, ישנה הנחת עבודה כללית כי בשלב מסוים קצב צבירת הנקודות בירושלים יביא את הקבוצה שוב לחוף מבטחים, וכי יש בסגל מספיק איכות שתוכל לספק הון לשנה הבאה ומערכת תפקודית טובה לעמידה במשימה.

התחזית שלי היא שלפחות 4-5 מועדונים ממכבי חיפה ועד היורדות לא יעמדו בציפיות הייחוס וייקלעו למשבר ברמה מסוימת עם הקהלים.

הנקודה המהותית היא נקודת הייחוס של הקהל למצב המועדון שלו (ברני ארדוב)
הנקודה המהותית היא נקודת הייחוס של הקהל למצב המועדון שלו (ברני ארדוב)

הפועל ת"א היא אירוע מסעיר במובן הזה.

במחלקת הסל נקודת הייחוס של חלק נרחב מהאוהדים היא הישרדותית, במיוחד סביב רעיון קבוצת האוהדים, קבוצה בליגת העל שמשחקת באולם "ביתי" היא תפיסה שהולמת את נקודת הייחוס ההישרדותית, אלא שעופר ינאי הציב נקודת ייחוס של מפלצת תארים. הפער התפיסתי בין בעלים וסגל שהולם מפלצת תארים, לקהל שברובו מחזיק בתפיסת עולם שמקדשת הישרדות מובילה למשבר, פילוג ורעש - למרות שככל הנראה ביצועי המועדון הספורטיביים יהיו טובים בהרבה משרידות גרידא, וכך גם היו לכל הפחות בשלוש העונות שחלפו להן.

במחלקת הרגל נקודת הייחוס של האוהדים כבר למעלה מעשור היא של מועדון תחרותי, אלא שהפעם האחרונה שקבוצת הכדורגל היתה תחרותית היתה לפני כ-12-13 שנים, ועדיין, האוהדים מצפים למועדון תחרותי. המציאות בפועל היא של מועדון שנע בין מצב הישרדותי ללא תפקודי ומשברי. מועדון שחווה שתי ירידות ליגה בחמש שנים, ועוד פשיטת רגל בתקופה של עשור הוא בהגדרה מועדון לא תפקודי, אולם גם בשנים "הטובות״, שבהן הצליח המועדון לשרוד (רמה אחת מעל לא תפקודי) נעו האוהדים בחוסר שביעות רצון עד כדי כך שבסיום השנה ההישגית ביותר של המועדון (פלייאוף עליון ותבוסות משפילות בדרבי) הם יצאו למחאת אוהדים.

גם השנה, בעיני האוהדים הפועל רגל צריכה לעשות שנה "תחרותית". כמובן שעליית ליגה אינה דומה לזכייה בתואר, אולם עליית ליגה היא כן ביצוע של עמידה בציפיות, יצירת מסגרת מנצחת ורמת תפקוד שוטפת, גם עם ברמה נמוכה. הרי מדובר במועדון שעד לפני כמה שבועות עוד לא ידע מי ינהל אותו, מה תהיה מסגרת התקציב ורחוק מבניית כוורת ניהולית תפקודית, ועכשיו צריך לעמוד בציפיות ייחוס שרחוקות מהמצב בפועל.

האם הפועל רגל תעמוד בציפיות הייחוס? האם בהפועל סל יעלו האוהדים את נקודת הייחוס ככה שההלימה לשאיפות ולאסטרטגיה של עופר ינאי תהיה תחושת לכידות ושיתוף פעולה? כמו שזה נראה כרגע, יש תחושה עמומה שהתשובה תהיה שלילית בשתי המחלקות.

הכותב הוא חבר בפודקאסט "צבע אדום", פודקאסט אוהדי הפועל ת"א

הפערים בין תפיסות העולם מוביילים למשבר, פילוג ורעש
הפערים בין תפיסות העולם מוביילים למשבר, פילוג ורעש