עוד יתגעגעו: המורשת של פרנטזדי פיירו במכבי חיפה

לא משנה אם הייתם מאוהדיו או מקטרגיו, העזיבה של פרנטזדי פיירו את ישראל ומכבי חיפה היא ללא ספק אירוע. החלוץ מהאיטי שהגיע עם רף ציפיות כבד, מתקדם אחרי שנתיים בכרמל, עובר לא.א.ק אתונה היוונית - ומותיר אחריו ואקום לא קטן בהתקפה של הירוקים, לקראת העונה הקרובה.

יותר מכל, העזיבה של פיירו היא הסימן הסופי להתפרקותה המוחלטת של אחת הקבוצות היותר טובות שידעה מכבי חיפה בשנים האחרונות: הקבוצה שהעפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות, וזכתה בשלוש אליפויות רצופות. אחרי נטע לביא, עומר אצילי, מוחמד אבו פאני, צ'ארון שרי, ולאחרונה גם דניאל סונדגרן ופייר קורנו - פיירו הוא כנראה הסממן האחרון לקבוצה הגדולה ההיא, אולי למעט האיש על הקווים - ברק בכר, שהלך וחזר.

בדרך כלל, לקבוצות הגדולות של הכדורגל הישראלי יש תאריך תפוגה של שלוש שנים. כך היה עם מכבי ת"א, שזכתה באליפות בין 2013 ל-2015; כך היה עם הפועל באר שבע של בכר, בין 2016 ל-2018 - וגם הדרך של מכבי חיפה, בעצם, התחילה ב-2021 ונגמרה ב-2023, עם עזיבת בכר, אבו פאני ואצילי. כמו הקבוצות הקודמות, גם מכבי חיפה ניסתה להחיות באופן מלאכותי את השושלת - אבל בסופו של דבר, נכנעה ליד הזמן.

והמבחן הגדול של בכר תהיה היכולת לבנות שושלת חדשה. להבין שמה שהיה - נגמר, ועכשיו שחקנים אחרים יצטרכו להיכנס לוואקום הזה. זו המשימה העיקרית של הירוקים העונה, אחרי הניסיון בקיץ שעבר עם מסאי דגו - שנמחק באופן מוחלט בקיץ הזה. כשמחברים לכך גם את אווירת המלחמה ברקע, ברור שלירוקים יש אתגר לא פשוט בקיץ שלפניה.

חוץ מזה, עם העזיבה של פיירו נשאלת השאלה - מה מקומו בהיסטוריה של הזרים במכבי חיפה? סטטיסטית, פיירו נמצא במקום ה-15 בכובשי כל הזמנים של הירוקים, עם 43 שערים. מבחינת החלוצים הזרים, הוא רביעי - אחרי ניקיטה רוקאביצה (75 שערים, נתון שספק אם מישהו ישתווה אליו), ולדימיר דבאלישווילי עם 47 ורוברטו קולאוטי עם 46. יעקובו כבש רק 37 שערים - אבל זו יותר פונקציה של מיעוט הזמן יחסית שבה היה פה, עד שנמכר לפרמייר ליג. בנוסף לכל, הוא גם מלך השערים של הירוקים במוקדמות ליגת האלופות עם 10 שערים.

ברמת המהות - ולמרות המספרים, ברור שיעקובו נמצא במקום הראשון. ברמת ההשפעה והגדולה, יעקובו בסופו של דבר חתום על גדול הישגיה של מכבי חיפה באירופה - המקום השלישי בשלב הבתים של ליגת האלופות (הישג בלתי נתפס במונחים של היום). אבל אם מכירים בכך, לטעמי לפחות - פיירו גדול הן מדבאלישווילי והן מקולאוטי. קולאוטי היה דומיננטי באליפויות שפחות ייזכרו, ולכאורה גם דבאלישווילי הגיע לשלב הבתים, אבל הדרך שמכבי חיפה ב-2022 היתה צריכה לעבור היתה קשה יותר - ולכן היתרון הוא של החלוץ מהאיטי.

כפי שנאמר כבר בעבר, שני דברים הכשילו תדמיתית את פיירו, ולכן הוא לא זכה להערכה שהוא ראוי לה. הראשון הוא תג המחיר - ההחתמה שלו היא היקרה בתולדות מכבי חיפה, בשווי 1.6 מיליון יורו. זה מייצר רף ציפיות, שצריך להיות סופרמן כדי לעמוד בו. ומנגד, גם הביוגרפיה הלא שגרתית - והעובדה שהסיפור שלו עירב גם קריירת כדורסל - הפכה אותו לעוף מוזר ברמה מסוימת, והקשה את העיכול שלו בקרב חובבי הכדורגל בארץ.

אבל ההערכה לפיירו, נדמה לי, רק תגדל לאורך זמן. יש לנו נטייה כזו, כישראלים וכבני אדם, קצת לזלזל בזמן אמת - ולהעריך ברטרוספקט. בסופו של דבר, פיירו נחת בארץ עם ציפיות גבוהות מאוד, ודי עמד בהן - עם מספרים חזקים בכל עונה, עם קמפיין אלופות מדהים בקיץ 2022 שנגמר עם העפלה לשלב הבתים, ורגעים בלתי נשכחים - הצמד באולימפיאקוס, למשל.

וכשמסתכלים על המצב בשוק ההעברות, גם על רקע האיומים במלחמה בצפון, מסתמן שלא יהיה קל למלא את הוואקום הזה. עשרה ימים בלבד לסוף החלון, זה מה שיונח לפתחו של ברק בכר - אם מכבי חיפה רוצה להתחרות על תואר האליפות.