למקרה ששכחתם: הפועל ת"א זו אימפריה

ההחלטה למכור כרטיסים במחיר נמוך היא אולי ההחלטה הבודדת הטובה ביותר שקיבל מישהו בהפועל ת"א מזה שנים ארוכות.

הנה נקודת הפתיחה – האם המשחק נגד אשדוד חשוב? הכי חשוב שיכול להיות. האם היום והשעה נוחים? כן, שבת בשש זו שעה מצוינת. האם המחיר נגיש? אין נגיש ממנו, כלומר שאלת הפוטנציאל של גודל הקהל קיבלה את המבחן הנוח ביותר שניתן והתשובה מהדהדת.

סולד אאוט בלומפילד שמבוצע בתוך 4 ימים הוא מפגן עוצמה יוצא דופן, חסר תקדים במונחי הפועל וחסר תקדים במונחי הכדורגל הישראלי, בהינתן הסיטואציה בטבלה. בעולם עסקי טהור, לעסק עם הרבה לקוחות אמור להיות הרבה יותר קל להתחרות בעסקים עם מעט לקוחות. בית קפה של 1,000 מבקרים ביום, גם בניהול בינוני ומטה, יסיים עם יותר רווח מבית קפה בוטיקי. לפחות זו הנחת עבודה מושכלת.

אבל הכדורגל הוא לא עסק טהור, ולכן בעולם שמועדון כמו הפועל לא ייקח מושאלים מהגדולות ולא מקבל תמיכה עירונית, אבל כן סוחב כל שנה חובות משנים קודמות וכן צריך לשלם הוצאות תפעול גבוהות כמו אבטחה ושכירות אצטדיון, מביאים את היתרון התחרותי של גודל קהל לנקודה של נחיתות מול מועדונים שאולי אין להם מאסת קהל, אבל יש להם עירייה ומבנה עלויות פשוט בהרבה, וגם אין להם את הלחץ שמביא איתו הקהל.

*
השנה האחרונה היא הסמל של העשור האחרון. נקודת הפתיחה שלה הייתה העברת בעלות, שיחד עם התקווה שהביאה, קיבלה את נקודת הפתיחה הקשה ביותר לבעלות חדשה מזה שנים ארוכות בכדורגל הישראלי. היא קיבלה מועדון במשבר מקצועי, שכמעט ירד ליגה גם בשנה שעברה. מועדון עם שק של חובות עבר שדומה שהוויכוח על גודל החובות אינו מוכרע, אבל אין מישהו שמתווכח עם העובדה שמדובר בסכומים אדירים, כאלה שלבדם יכולים להוביל מועדונים למחוזות רעים. המתחם שלה נשרף, האוהדים שלה סיימו מחאת אוהדים לפני כשנה ובאופן כללי, דומה שעברו עליה כל הצרות שרק אפשר לחשוב. אה, וגם שלושה חודשים מכניסת הבעלות החדשה, פרצה גם מלחמה בסדר גודל שלא הכרנו.

התוצאה – שנה רעה מאוד במישור המקצועי ושנה רעה גם במישור התקשורתי, עם אוסף של סקנדלים.

*
פעמיים בשנים האחרונות התמודדה הפועל עם משבר בקנה מידה מאז'ורי – בקורונה ובמלחמה. משני המשברים האלה היא יצאה ניזוקה יותר מהמתחרים. בקורונה היא הפסידה את ההכנסות של הפלייאוף העליון ובמלחמה היא איבדה את המומנטום של פתיחת העונה החדשה ואת היכולת להגיב מהר למציאות החדשה. ייתכן שאם הייתה מגיעה עם קצת פחות חובות וקצת יותר ניסיון, היא הייתה צולחת את המשברים האלה טוב יותר. במבחן התוצאה, היא לא הצליחה.

למה זה קרה? הרי מגיפה ומלחמה היו לכל המתחרים בליגה, אבל בהפועל, שתלויה על מודל עבודה שברירי, אירוע מאז'ורי פוגע יותר במי שיש תלות פחות גדולה בהכנסות מקהל, ומי שבא לאירועים האלה עם חגורות בטחון רחבות יותר, לצערנו, התלות בקהל והמבנה השברירי מובילים כל פעם לאותה מציאות במודל ההפעלה הנוכחי.

הלקח שלי כאוהד, זה שבעלות על הפועל ת"א מגלמת 2 תרחישי קיצון – בקיצון האופטימי, מדובר על מועדון על במונחים מקומיים. אני שומע את הלעג והנהי ברשתות החברתיות והוא מוגזם. אין מועדונים שעברו את מה שעבר המועדון הזה ועדיין מסוגלים לייצר כאלה עוצמות. הפועל היא מותג עצום. הפועל משחקת בהיכל מודרני בעיר נהדרת והפועל מחזיקה במחלקת נוער טובה ואפילו קבוצת נשים. הפוטנציאל של הפועל גדול מאוד. בצד השני של הקיצון נמצא מועדון שאין לו ישימות כלכלית להפעלה שוטפת.

הישימות להפעלה שוטפת דורשת ניקיון, היא דורשת השקעות אמיתיות במשך תקופה כדי לבנות מועדון שיכול לממש פוטנציאל, והפוטנציאל עצום. זו דילמה קשה של ביצה ותרנגולת. השאלה מה יבוא קודם, מימוש הפוטנציאל יביא לעוד תנופה, או שקודם צריך להשקיע ורק אפשר לממש פוטנציאל ורק אז לצבור עוד תנופה. דומה שבניגוד לשאלה המרתקת של התרנגולת והביצה – פה דיון כבר הוכרע.

קודם צריך לבנות ואז יבוא הכל, אבל לשאלה כמה גדול הפוטנציאל – כן ניתנה כבר תשובה, והיא הסולד אאוט של שבת. 

*
אני מרגיש שזה זמן טוב לגילוי נאות, כזה שכבר ניתן בעבר, אבל ראוי לתת שוב. לפני מספר שנים, עוד בימי הבעלות הקודמת, נקראתי לסייע במאמצים למצוא בעלים חדשים ולעזור במלאכת השיווק והתקשורת, וסייעתי בשמחה. בתהליך הזה למדתי הרבה על ההבדל שבין מה שקוראים בתקשורת למה שקורה בפועל וגם יצרתי קשרי ידידות חזקים עם מי שמחזיק היום במועדון. כבר בנקודת ההיכרות הראשונית ראיתי אותם מסתכלים על הפועל במשקפיים האופטימיים. הם הבינו שארגון יכול להשתפר מקצועית בזמן קצר, אבל לגדל מאסת קהל, לצבור נכסיות מותג ולייצר בסיס למועדון כדורגל זה עסק של עשרות שנים. לכן לא הבהילה נקודת הפתיחה התפעולית הקשה. הם ראו את הפוטנציאל ואני שמחתי שיש עדיין מי שיכול לראות מעבר להווה האפור, גם עתיד חיובי.

ראיתי אותם מתמודדים בשנה יוצאת דופן במורכבות שלה. לא התערבתי מקצועית, אבל תמיד הייתי זמין לכל עצה תקשורתית, ולפעמים גם סתם להיות חבר טוב זה משהו.

לפני מספר שבועות, כשעלתה על הפרק האפשרות לעבור לבעלות של מר ספרא, אמרתי להם ואמרתי לכל מי ששאל שאני מייחל שהעסקה תקרה משום שהדבר שהפועל צריכה זו תקווה. אני מכיר חלק מהקהל של הפועל. אני לא מתיימר לדבר בשם כולם, אבל חושב שאת הדברים האלה צריך להגיד - אני מאמין שבניהול נכון ניתן לעשות למועדון הזה את המהפך שהוא צריך. אני אתבאס נורא מירידת ליגה, אני אהיה עצוב עוד יותר עם תילקח מאוהדי הפועל וממני התקווה.

התקווה נמצאת היום אצל מר ספרא יותר משהיא נמצאת אצל חבריי בבעלות הנוכחית. דרך אגב, באותה מידה התקווה לפני שנה הייתה אצלם הרבה יותר מהבעלות הקודמת, אבל דומה שהפעם זה מקרה קיצוני אפילו יותר.

*
הפועל היא מועדון על.

הפועל תהיה מועדון על לא משנה מה תהיה התוצאה בשבת.

הפועל יכולה לחזור להיות מועדון על תחרותי גם בעתיד. אני משוכנע בזה בכל ליבי.

אבל כדי שזה יקרה היא צריכה תקווה, לא רק להינצל כל שנה מירידה. להפסיק את דיוני הרואי חשבון ביציעים האם מכירת שחקן איקס היא משתלמת, להפסיק לחיות מידיעה שלילית אחת לשניה. הפועל צריכה לדרוש מעצמה תקווה.

בלומפילד סולד אאוט הוא הנדוניה הטובה ביותר שהפועל מביאה לשולחן המו"מ בדרישה לתקווה. 

*
יאללה הפועל.