הסיפור האמיתי: הרומן הקצר של אלי אוחנה בפוליטיקה

בחייו המקצועיים של אלי אוחנה יש אפיזודה אחת שעדיין לא נותרה פתורה. הכדורגל הפך אותו לאייקון ולסמל תרבות, וב-2015 הוא חשב לתרגם את הפופולאריות שלו למנדטים והצטרף למפלגת הבית היהודי, שהתמודדה אז לבחירות בראשותו של נפתלי בנט. יומיים אחרי ההודעה הרשמית על הצטרפותו למפלגה ושיריונו במקום ה-8, אוחנה הודיע על פרישה כשברקע טענות כי גורמים במפלגה דחקו אותו החוצה ואפילו רמיזות על גזענות. תשע שנים אחרי, חלוץ העבר חשף את הסיפור המלא מאחורי הניסיון הקצר שלו בפוליטיקה ב-"5 באוויר".

"פנו אליי כמה ימים לפני ההכרזה נציגים של נפתלי בנט ושאלו אם זה מעניין אותי בכלל", מספר אוחנה, "בדקו את כל הדברים והחלטתי שזה מתאים לי, לעשות משהו אחר. אני איש ימין, אף פעם לא הכחשתי את זה. מפלגת שמאל מן הסתם גם לא היתה פונה אליי ולא הייתי הולך. כשהם הציעו מה שהם הציעו, חשבתי על זה. הם דיברו איתי בחמישי ואמרתי שאחשוב על זה עד יום ראשון, ואז היתה הפגישה המכרעת ואמרתי להם 'כן'. למחרת נפגשנו אני, בנט וינון מגל. התרשמתי מבנט מאוד. לא הסכמתי עם הדרך שהוא עשה בממשלה הקודמת, אבל כבנאדם הוא איש מבריק ורציני, עם חזון וחשיבה. אחרי מחשבה והתייעצות עם אשתי, החלטתי שאני הולך על זה, אבל תוך 48 שעות שיניתי את דעתי".

אוחנה בטוח שאם זה היה קורה בסופו של דבר, היה לו מה לתרום: "אני מאוד אוהב אקטואליה ומעורה במה שקורה בפוליטיקה. הייתי אמור להיות במקום ה-8. באותן בחירות הן זכו ב-8 מנדטים, אבל אם הייתי הם היו זוכים ב-12. לא סתם הם פנו אליי, לא בגלל העיניים היפות או השיער היפה. הם חשבו שאני יכול לעזור להם אלקטורלית. לא באתי מהפוליטיקה. בנט חשב מחוץ לקופסא".

אוחנה גם מפרט את הסיבות שגרמו לו לוותר על הפוליטיקה, ולתמיד: "באופי שלי אני לא אחד שמסוגל לעבור פריימריז ולהתחיל ללקק לאנשים ולהבטיח הבטחות ולשקר כל מיני שקרים... משהו שכל הפוליטיקאים עושים. אני לא הטיפוס. אני בפינה שלי, שקט. לא מעניין אותי לשכנע אנשים להצביע עבורי. איילת שקד אמרה משפט שלא כ"כ אהבתי.. 'שמעתי שהוא אינטיליגנט', אבל היא לא היתה האישו. היא ניסתה לתפוס אותי כמה פעמים בטלפון ולא התייחסתי. כתבו עליי ודיברו עליי לאורך הקריירה שלי כ"כ הרבה, ביומיים האלה דיברו עליי יותר מכל הפעמים ביחד. זה היה מטורף".

"התחלתי לקבל איומים בטלפון, 'עזוב את המפלגה, אנחנו לא נעזוב אותך, לא נרפה ממך. ננסה למצוא עליך סיפורים' והתחילו לשאול כל מיני אנשים. זה השפיע עליי. למה אני צריך את זה?", הוא אומר ומפרט, "אלה היו אנשים מהמפלגה עצמה, חלק לא רצו אותי שם. אני לא איש דתי, אני בא מרקע אחר של ספורט וכדורגל, שזה לא מאפיין את הציונות הדתית. באתי משום מקום. אנשים שרצים שנים ומנסים לגייס קולות, ותוך שניה נותנים לך מקום בכנסת. אני יכול להבין את ההתנגדות".

"באתי מתוך מטרה אחרת, חשבתי שזה נכון מבחינתי. הרבה שנים התעסקתי בספורט, אמרתי שאם אני יכול לעשות משהו בשביל הציבור... חשבתי שזה יהיה הרבה יותר נעים, לפחות הכניסה שלי לפוליטיקה. וכשראיתי שיש בלאגן והיתה התנגדות כלפי נפתלי בנט. דיברנו ברביעי שזה מתאים ותוך יומיים אמרתי 'לא'. אי אפשר היה לישון ביומיים האלה. לא בגלל מחשבות, לא חששתי מזה שאהיה בכנסת, ידעתי שאני יכול לעשות את זה, ובצורה טובה. אפילו שזה יישמע קצת יהיר, הרבה יותר טוב מהרבה מאלה שנמצאים היום שם. כשאני רואה חלק מחברי הכנסת... הייתי יכול להיות נשיא ארה"ב. יש חברי כנסת שלא הייתי נותן להם להיות חברי ועד בבניין".

מבחינתו, אוחנה פוסל אפשרות של הרפתקאה נוספת בפוליטיקה: "כנראה זה לא הייעוד שלי. אני לא פוליטיקאי באופי. אני לא פוחד מעבודה קשה, אבל כדי לצבור מעמד, אתה צריך ללקק, אתה צריך להבטיח הבטחות, אתה צריך לשקר, אתה צריך לעגל פינות. זה לא האופי שלי, זה לא אני. כמה שהייתי במקצוע מתוקשר, מי שמכיר אותי יודע שאני אוהב את הפינה שלי. אין בי כעס על נפתלי בנט או על המפלגה ולא על המתנגדים. אם אני הייתי בפוליטיקה והייתי מבטיח למישהו משהו והייתי יודע מראש שאני לא הייתי עומד בהבטחה, הייתי מרגיש רע".

"יכול להיות שהייתי מביא משהו אחר, משהו יותר מרענן, לא יודע. אולי הפוליטיקה הפסידה אותי. עופר עיני היה אז יו"ר ההתאחדות לכדורגל. הודעתי לו שאני פורש מההתאחדות. הוא אמר לי 'אני לא מבין אותך, הייתי בא אליי ושואל אותי'. אמרתי לו 'למה?'. הוא ענה לי 'בספורט, התקשורת היא כמו יתוש שמזמזם לך באוזן. בפוליטיקה, זה אוכלי אדם, זה מפלצות. יאכלו לך את הכבד'. היום אני מבין מה שהוא אומר. כשנכנסתי לזה, לא הערכתי את העוצמה שיש לתקשורת מבחינת הפוליטיקאים. אני לא אחד שמייחצן את עצמי ומוכר את עצמי. זה האופי שלי. בפוליטיקה אתה חייב להיות כזה. הבנתי שזה לא הייעוד שלי ואני שמח שלא נכנסתי לזה", הוא מסכם.