בקצב הזה, הפועל ב״ש עוד תשתה מהבאר ותסיים את העונה עם ״משהו ביד״. על אפם ועל חמתם של אלה שחיכו לברדה בפינה, להקת פיקוד דרום חוזרת. שלושה ניצחונות רצופים, 17 שערי זכות בשישה משחקים, מקום שלישי, והיא שוב איתכם. חורכת את הדשא ורוקדת על המגרש.
מפסטיבל שירי הדיכאון, עברנו לרוקדים עם כוכבים. המופע של אנטוניו ספר, שכבר היה בדרכו לביקורת הדרכונים בנתב״ג, הותיר אותנו בפה פעור. הוא מסוג השחקנים שנחים על המגרש, אדישים כביכול להתרחשויות, וברגע אחד בועטים במוסכמות. כמו בסיבוב הראשון, גם הפעם ניסו וחדרה סבלו מכף רגלו השמאלית.
שער כזה רואים לעיתים נדירות, ותודה לסוכן הנסיעות שלא העלה אותו חזרה על המטוס לבוקרשט. בחור צעיר מגיע מארץ הקרפטים, בקושי דורך על הדשא, וכבר מצפים ממנו שינפק מספרים כמו מריאן בקו בשעתו. תנאי הפתיחה היו בלתי אפשריים. כשהמלחמה פרצה, הלם התרבות והלם הקרב נפגשו. המועדון ידע לתמוך, ברדה הידק לאנטוניו את הפקקים והשאר עוד יסופר בפרקים הבאים.
מהזווית שלנו, התריס של חלון ההעברות יכול להישאר מוגף. אם ממש מתעקשים, אפשר להוריד שחקן או שניים מהמדף, אבל זה ממש לא הכרחי. אין מה להתלונן על שמיכות קצרות וספסלים צרים. טעינו. הסגל הבאר שבעי עמוק, ויש תחליפים לפצועים ולמורחקים. רק האלופה והמוליכה נהנות מקאדר מגוון יותר.
על תקומתה המחודשת של סגנית האלופה אחראי האיש עם הקסדה והשקיות השחורות מתחת לעיניים, ומגיעה מילה טובה לעוטף טרנר. בשיאו של המשבר, ברדה קיבל גיבוי אמיתי ממשפחת ברקת, בלי טריקים ובלי שטיקים, ובהיעדרם של נושפים מקצועיים בעורפו, אסף את השברים וליכד את השורות. זהו מקרה יוצא דופן שבו משאלת הלב ומלכת הקאמבק שיחקו יחד סטנגה.
פעם הדברים נראו אחרת והשכונה חגגה. רק לשם השוואה: בימים שקדמו לשינוי הנוף הניהולי במועדון הפאר הדרומי, מאמנים קיבלו שפיץ חמש דקות אחרי ״הגיבוי״. באותן תקופות, מאמן שליקט נקודה בשני משחקים, או 4 נקודות מ-9 אפשריות, איבד את חדר ההלבשה, וכעבור זמן קצר גם את משרתו. בעל הבית ניתק מגע, ואחד מחברי המטבחון נהג לעלות במקומו לשידור ברדיו המקומי. המאזינים דיקלמו את הטקסטים בעל פה. תהליך הכתישה נעשה בשידור חי. במקום הודעת פיטורין מסודרת, שתשלום פיצויים בצידה, התבקש המאמן מעל גלי האתר שלא להגיע לאימון ביום ב׳. במקביל שיגרו לביתו שליח עם זר פרחים וחבילת מזומנים. מספרים שחנויות הפרחים שגשגו באותם ימים אפלים.