ההודעה החריגה של בית"ר ירושלים לפיה היא מחזיקה בזכות ההחלטה הבלעדית לגבי חזרתו של גדי קינדה לישראל, מתוך סעיף בחוזה עם משה חוגג, עשויה לייצר סאגה סביב חזרתו של הקשר. על פי אותו סעיף בהסכם, אם קינדה ישוב לארץ וישחק רק בבית"ר, בתנאים שיסוכמו בין הצדדים, אבל האם לבית"ר באמת יש זכות כזאת? לא בטוח.
על פי גורמים המומחים בדיני ספורט, מדובר בהסכם מאוד אמורפי וכללי, שפתוח לאינספור פרשנויות. הפרשנות הרווחת אצל מספר גורמים, עימם שוחחנו בערוץ הספורט, היא שלבית"ר ירושלים יש זכות ראשונים להשוות כל הצעה שיקבל קינדה. כלומר - אם מכבי חיפה תציע לגדי קינדה 450 אלף יורו ובית"ר ירושלים תציע 450 אלף יורו, אז קינדה יהיה מחויב להצטרף לבית"ר ירושלים. האם הצהובים שחורים יוכלו לעמוד בתנאים של מכבי חיפה או מכבי ת"א? כנראה שלא. אז מה בית"ר ירושלים רוצה בעצם ההודעה? ההערכה היא שהיא תרצה פיצוי מסוים מהקבוצה שתקלוט את קינדה, אם בדמות תמורה כספית או אם בתמורה אחרת של שחקן כזה או אחר.
הסיכוי של בית"ר ירושלים להיות מעורבת בהעברה הוא נמוך מאוד, ומקרה דומה יצר תקדים ב-2019. אופיר דוידזאדה חזר לישראל מבלגיה למכבי ת"א ולא להפועל ב"ש, למרות שהוא החזיק בסעיף דומה בהסכם. הדרומיים תבעו חצי מיליון יורו מדוידזאדה, אחרי שלטענתה, היא הורידה את דמי השחרור שלו כדי שיגשים את חלומו ויעבור לאירופה (חתם בגנט), אך זה חזר לישראל אחרי זמן קצר וחתם במכבי ת"א, חרף סעיף בחוזהו האומר כי הוא יכול לחזור רק לב"ש, או בתמורה לפצות את הדרומיים.
בשל דחיית התביעה, ב"ש חויבה לשלם שכר בורר בסך 20,000 ש"ח, הוצאות שכר טרחה ועורך דין בסכום כולל של 16,000 ש"ח ואגרת המוסד לבוררות וגישור של ההתאחדות לכדורגל בסך 1,800 ש"ח בתוך 30 יום.