חי ונפל אדום. עידן רז היה רק בן 20 כשנהרג באותה שבת ארורה ב-7 באוקטובר. הוא שירת בגדוד 13 של גולני, כשמחוץ לצבא היה אוהד שרוף של הפועל תל אביב - כזה שלא מפספס אף משחק, בכדורגל ובכדורסל. בשיחה עם ערוץ הספורט, מספרת אימו אתי את סיפורו של בנה הגיבור.
מה קרה באותו יום ארור?
"הוא ילד שלא היה אמור להתגייס. הוא אלרגי לדבורים בצורה קשה. עשינו שמיניות באוויר כדי שיאשרו לו להתגייס ועוד לקרבי, התנאי להיות לוחם, היה לעבור טיפול בזריקות בבית חולים איכילוב כל חודש לאורך כל השירות".
"לפני הגיוס, היה ברור לו שהוא רוצה להתגייס רק לגולני ושום דבר לא היה יכול להזיז אותו מהמטרה. אגב, חודש לפני תחילת המלחמה, ב-6.9, עידן היה מעורב בתאונה מבצעית קשה בצבא, ונאמר לו שהוא יכול לקחת עד 40 ימי גימלים. עידן היה נחוש לחזור לגדוד ולא הסכים לממש את כל הגימלים שיכל לקחת. ביום חמישי, יומיים לפני תחילת המלחמה, עידן חזר לסגור שבת, אותה שבת ארורה".
מה אתם יודעים לספר על מה שהלך שם בשעות האחרונות של עידן?
"הוא היה מגדוד 13 של גולני שחטף את המכה הקשה. אנחנו לא יודעים הרבה, יודעים שנלחם עד הרגע האחרון. לא יצרו איתנו קשר מהממשלה או מהצבא עד היום. אבל אנחנו לא כועסים. אנחנו ממתינים. יש להם דבר או שניים על הראש- אנחנו רוצים שהם יסיימו את הלחימה על הצד הטוב ביותר ורק אז יבואו עם תשובות – אנחנו מבינים את המצב. אין כעס".
הייתה עוד תקווה שהוא ניצל?
"לגמרי. עד יום ראשון בערב היינו בחוסר וודאות מוחלט, עידן לא היה רשום בשום רשימה... לא בהרוגים ולא בפצועים. ביום שני לפנות בוקר, הייתה התכתבות בקבוצה של אימהות גולני שמצאו חיילים מסתתרים בבונקר – שיש הרבה חיילים בחיים. פה הרגשתי תקווה והכוחות חזרו אלי וישר התחלתי לאפות עוגיות שיהיה משהו מתוק לרגע שהוא יחזור. סביב השעה 07:30 בבוקר, כשכל הבית מריח אפייה, אני רואה מול החלון במטבח, 3 חיילים במדים, ישר הבנתי שהנורא מכל קרה. הם נכנסו בשתיקה, ללא מילים, שתיקה שמפלחת את הלב לרסיסים.
מאותו רגע פעלת למען דבר אחד- לוויה אדומה
"הדבר הראשון שיצא לי מהפה זה - 'אני רוצה לוויה אדומה'. עידן היה טוטאלי בכל מה שעשה אבל הדבר שהוא הכי אהב זה את הפועל תל אביב. אדום זה היה הצבע של עידן. כל המשכורת הצבאית הייתה הולכת על חולצות של הקבוצה, על צעיפים, מדבקות או על כרטיסים למשחקי חוץ. ישר כתבתי פוסט שאני רוצה שכל מי שמגיע ילבש חולצה אדומה ויילווה את עידן בדרכו האחרונה. יותר מ-2,000 איש הגיעו עם חולצות אדומות, אוטובוס מלא של אוהדי הפועל, שחקנים ומנהלים של הקבוצות, כולם באו לחבק ולהיות איתנו".
מאיפה התחיל הקשר של עידן ליציע?
"לא ממני ומבעלי. אהבה שרכש בשנותיו הראשונות דרך חברים ומכרים. כשהתחלנו את השבעה לא הפסיקו לזרום אנשי הפועל תל אביב אלינו לבית. כל יום הגיעו אוהדים של הפועל תל אביב, שחקני עבר ואנשי הנהלה, לא הבנו את גודל המשפחתיות. הם הגיעו עם צעיפים וחולצות אספנות, אף אחד לא הגיע בידיים ריקות. אני, בעלי והילדים מיעטנו לבקר במגרשים, לפעמים גם צחקנו על ה'פנאטיות' של עידן - אבל אחרי המקרה הבטחנו שנגיע לדרייב-אין ובלומפילד וננסה להתחבר לאהבה של עידן".
עידן לא פספס משחק
"לא פספס משחק. היה מהנדס את הכל כדי להגיע גם לכדורגל וגם לכדורסל. שער חמש, שער חמש... כמה שמענו על המשמעות שלו. חבריו מהיציע הגיעו לכאן וסיפרו על האוהד שהיה ועל האדם שהיה. הוא היה עסוק בלעשות שמח. היה חוזר צרוד אחרי משחקים. היינו יורדים עליו לפעמים כשהפועל הייתה מפסידה, הוא תמיד היה עונה שזה הרבה יותר מהפסד או ניצחון – שזו דרך חיים".
השחקן האהוב על עידן היה תומר גינת
"כן, עידן הכי אהב את תומר גינת. הוא כתב את שמו על הנעליים שלו לפני המשחק מול ונציה. ישבנו כולנו כאן בסלון עם דמעות בעיניים. זו הייתה מחווה כל כך מרגשת – נותרנו ללא מילים. כתבתי אחר כך לתומר. הוא בנאדם מדהים כמו כל משפחת הפועל תל אביב".
אתם מקימים מיזם על שמו של עידן?
"החלטנו שאנחנו בוחרים בחיים. זה מה שעידן היה רוצה. השבוע אנחנו נפגשים עם יזם והמטרה שלנו היא להקים מגרש כדורגל כאן אצלנו בקיבוץ עין המפרץ על שמו של עידן. אנחנו מגייסים תורמים ומקווים שגם הפועל תל אביב תהיה חלק - המועדון שעידן כל כך אהב".
יש לך מסקנה או טענה מכל המקרה?
"אין לי כעס. אני מאמינה בגורל. מצאנו התכתבות של עידן עם ידידה שלו ששאלה אותו אם הוא מפחד להיתקל עם מחבלים. הוא ענה לה שאם כבר למות, אז רק ככה - בהגנה על הארץ. הוא נרצח כשהוא עשה את הדבר שהוא הכי אהב וזה להגן על המדינה שלו".