המחשבות צפות. מיום שבת המסויט, אני בבית, בלי אנרגיה, מסוגר, בלי חשק לעשות שום דבר. ליבי עם כל המשפחות. אני מזועזע, בוכה, מתחבר לסיפור של המשפחות.
כל מי שיכול לעשות טוב ולהעלות קצת חיוך על הפנים של הילדים והאנשים מהעוטף, זה מבורך. אני רואה התגייסות אדירה, ואני קורא לכולם רק לשמח אותם ולהעלות להם את המוראל. אני תמיד מחפש איך לעזור ולמי לעזור, זו התרומה הקטנה שלי.
כיף לראות גם את אהבת החינם שיש, חבל שאנחנו מחכים לרגעים כאלה כדי שיהיה את החיבור הזה בעם. נקווה בעזרת השם נביס את החמאס ונמחק את מי שצריך למחוק ושהמקרים המזעזעים האלה לא יחזרו.
בעזרת השם נצא מזה מחוזקים, עם ישראל חי וקיים.