פייטר: הכירו את השוער הפנמי של מכבי ת"א

אנשים גדולים, לפעמים, מתעלים ברגעים גדולים. כשכל המצלמות עליך וכל הסיכויים נגדך אולי הגרסה האמיתית ביותר יוצאת החוצה, זאת שמתלבטת אם להשמיד את עצמה או להתחיל לרוץ ולחפש את דרכה למעלה, במילותיו של קנדריק למאר.

אורלנדו קוטי מוסקרה, השוער החדש של מכבי תל אביב, הוא אחד שמתעלה במשחקים הגדולים. השוער החדש של מכבי תל אביב עלה לכותרות לאחר שהצעיד את פנמה עד לגמר גביע הזהב, אליפות קונקא"ף ואחד הטורנירים עם השמות היפים ביותר בכדורגל. מוסקרה עלה לכותרות לאחר שהדיח את ארצות הברית בפנדלים, ולאחר שרשם משחקים טובים מול יריבות לא רעות בכלל.

קריירת המועדונים של מוסקרה לא יוצאת דופן, ונגיע אליה בהמשך, אבל הקריירה הבינלאומית כן. אחרי משחקים מול נבחרות לא גדולות בשלב הבתים הוא שמר על שער נקי מול הקטארים ברבע הגמר ועשה עבודה לא רעה בכלל במחצית. הוא עצר את הפנדל הראשון של הפסים והכוכבים, ניצח אותם בדו-קרב הפנדלים ורשם לא פחות משש הצלות בהפסד למקסיקו בגמר.

מוסקרה, חייבים להודות, לא נראה במבט על כמו פרופיל של שוער שמתאים למכבי ת"א. הוא שיחק בעונה האחרונה בליגה הוונצואלינית, יצא פעם אחת לאירופה וגם זה לליגה הטורקית השנייה. הוא שיחק במשך שנה וחצי לא יוצאות דופן בבולוספור ועבר לאולוויז רדי הבוליביאנית. הוא לא היה מספיק מוכן, ועבר בהעברות חופשיות לשתי קבוצות מליגת כדורגל חלשה גם בקנה המידה של דרום אמריקה (בהשוואה לברזיל וארגנטינה), גם אם אחת ששיחקה בגביע הליברטדורס.

"לא מפסיק להילחם בין הקורות"
מוסקרה אמנם גדל בפנמה, לא מדינת כדורגל, אבל מגיל צעיר חלם בגדול. "יש לי הרבה מטרות, ואני אגיע אליהן צעד אחר צעד", הוא אמר בראיון במדינה. במשך שנים הוא גדל בסן מיגיליטו, קבוצה קטנה, ואז מצא את עצמו בטאורו בגיל 23.

"הוא נלחם. הוא חומה בשער והוא השחקן הכי טוב של האלופה", נכתב עליו לאחר שהוביל את טאורו לאליפות מקומית. "הוא משאיר הכל על הדשא ומקריב בלי לדבר יותר מדי. ההתמצאות שלו בתוך הרחבה השתפרה, ובלעדיו טאורו לא הייתה זוכה באליפות וכוכב", נטען ב-"Prensa" המקומי.

למרות זאת, אליפות בפנמה זה דבר אחד. חובב הכדורגל הממוצע ואפילו המומחים הגדולים כנראה לא מכירים את הכדורגל הפנמי, ו"קוטי" מוסוקורה, כפי שהוא מכונה בחיבה בארץ מוצאו, ידע שהוא צריך להתקדם. לא קל לחיות בפנמה. מדינה שמתמודדת עם פשע ברחובות, עוני קשה ותנאים לא פשוטים. רק אמש נהרג בלם הנבחרת, גילברטו הרננדס בן ה-26, בתקרית נוראית.

הרננדס הוא השחקן השני של הנבחרת שנרצח בשש השנים האחרונות ובקולון, אותו המקום, 80 ק"מ מפנמה סיטי. גם שחקני הנבחרת לא חפים מסכנה, ומוסקרה ידע שהוא מספיק טוב בשביל לצאת מהכדורגל החוצה. לכן הוא יצא לבולאספור, קבוצה קטנה מהליגה הטורקית השנייה.

"הגעתי לטורקיה כדי להתקדם כאדם וכשחקן. השתפרתי על המגרש ומחוצה לו, כאן אני מרגיש כמו מקצוען", אמר על הסתגלותו לכדורגל האירופי. "אני הגעתי לקבוצה שלא צריכה לרדת ליגה, והצלחתי להשאיר אותה בליגה". מוסקרה הצליח לשמור על 5 שערים נקיים, והיה משמעותי במיוחד בקבוצה שהשיגה 23 נקודות מ-16 משחקים והצליחה להישאר בליגה, אחרי שהגיע כשהיא עמוק בתחתית.

תחילת העונה העוקבת, לעומת זאת, הייתה אופרה אחרת. הקבוצה התמודדה עם הפסדים רבים כשהאגרסיביות וחדוות החיים של מאבק ההישרדות נעלמו. הם אמנם הצליחו לנצח 3 משחקים רצופים, כשמוסקרה שומר על שער נקי, אבל אז הוא נפצע בינואר ולא שב. אחרי 8 חודשים בלי כדורגל הוא חזר לדרום אמריקה, הפעם לאולווייז רדי הבוליביאנית.

המעבר מהתחתית בטורקיה והשנים בלי כדורגל עשה לו טוב. "אני מתאמן בשקט באימונים ורואים תוצאות על המגרש", אמר לתקשורת בבוליביה. "הוא היה אבן בין הקורות והפך את עצמו לשחקן נבחרת במדי אולוויז רדי", טענו במדינה בזמנו. "הגעתי לכאן כדי לזכות באליפות".

במקרה של אולוויז רדי, אגב, מוסקרה הצליח להשפיע באופן מיידי. הקבוצה השיגה 32 נקודות מ-12 מחזורים, "הכניס שקט להגנה" לפי התקשורת והפך לשחקן נבחרת. גם שם, קצת בדומה לבולאספור, היה אותו סיפור: השפעה טובה באופן מיידי, ומשהו שקצת דעך לאחר מכן. אחרי תקופה קצרה הוא עבר לליגה הוונצואלינית, ובה עבר בין שתי קבוצות כשהוא משתלט על אפודת השוער הראשון.

הרגעים הגדולים באמת, למרות זאת, הגיעו עם הנבחרת. אחרי שנים ארוכות על הספסל הוא הצליח למצוא את עצמו בין הקורות בגביע הזהב, בו היה משמעותי בניצחון הגדול על ארצות הברית, וניצל את ההזדמנות. הפעם הנוספת בה הוא עלה לכותרות, בעונה האחרונה, היה בהצלה משולשת ב-0:0 מול בוקה ג'וניורס בגביע הליברטדורס.

באותו המשחק הוא רשם 4 הצלות גדולות, לפי Sofascore, ושמר על שער נקי מול אחת מהגדולות ביבשת. במשחק נוסף בשלב הבתים של המפעל, בקבוצתו האחרונה מונגאס, הוא רשם לא פחות מ-10 הצלות. החיבור בין הרפלקסים המוצלחים והאתלטיות הפכו אותו לשוער טוב, אבל עכשיו הוא עושה מעבר אחר לגמרי.

משחק רגל ואתלטיות
מוסקרה יכול להתברר כבינגו גדול במיוחד. הוא אמנם לא שיחק מעולם ברמה שקרובה לזאת של מכבי ת"א, עם כל הכבוד למשחק נהדר אחד מול בוקה ג'וניורס ולהצגות מול ארצות הברית ומקסיקו, אבל בשכר שיקבל בצהוב כחול, סכום משנה חיים, זה הימור ששווה לקחת. כשהוא מראש לא מגיע כשוער ראשון ומתחרה עם דניאל טננבאום ורועי משפתי - שני שוערי ליגה לגיטימיים ולמעלה מכך כל עוד הם בריאים - הוא יכול להתברר כהחתמה גדולה. גם אם בגיל 28 הוא מגיע כדי לתרום כאן ועכשיו.

"קוטי מתעלה במשחקים הגדולים", כתבו עליו ב-JM דפורטס המקומי. "הוא גיבור מפתיע ולא בפעם הראשונה". היכולת הזאת שקשורה להתעלות במשחקים הגדולים היא חלק מרכזי במה שמשך אותו, אבל העקביות בפני עצמה היא שאלה אחרת - האם הוא מספיק טוב? האם אנחנו יכולים ללמוד משהו ברצינות מהכדורגל הוונצואלי, הבוליביאני ומשחקים בודדים בגביע הזהב?

הסקאוטים והאנליסטים של מכבי תל אביב חושבים שכן, ולכן ננסה לענות על השאלה גם בעצמנו. אחד הדברים הבולטים, לפחות ממבט זריז על סרטוני הביצועים, הוא האתלטיות. בגובה 1.91 מ' מוסקרה מצליח לרשום מספר הצלות גדולות ולהגיע לכדורים שנחשבים כמעט בלתי אפשריים. הקפיצה שלו ומוטת ידיו הארוכה מאפשרות לו לאגרף כדורים בקלות, יתרון חשוב לשוער.

נקודה מעניינת אחרת, ואולי מה שמשך את הצהובים בהתחשב בכך שהם איבדו הקיץ את דניאל פרץ, היא משחק הרגל. ב-5 משחקים השנה בגביע הליברטדורס הוא מסר 18.8 מסירות למשחק, כולל 5.6 לחצי השני והצלחה לא רעה בכדורים ארוכים.

בגביע הזהב הוא השלים 27 מסירות (79% הצלחה), כולל מספר מדהים של 50 מ-64 מול האמריקאים ו-10 מ-24 כדורים ארוכים או 20 מ-28 בגמר מול מקסיקו. מוסקרה יודע להניע את הכדור ברגליו, אם יש צורך בכך, וזאת תכונה חשובה לשוער. בטח בקבוצה עם שחקני כנף כמו פליסיו מילסון וקיקו בונדוסו.

האם הוא המחליף של דניאל פרץ? לא סביר. למכבי תל אביב כרגע יש 3 שוערים ברמה גבוהה שייאבקו ביניהם על מקום בהרכב, מקום בספסל ומקום על היציע. מוסקרה אולי מגיע בלי הקבלות של טננבאום או משפתי, אבל לאורך כל הקריירה הראה שהוא מתעלה דווקא שכולם נגדו. לא בכל יום שוער פנמי מדיח את ארצות הברית ושומר על שער נקי מול בוקה ג'וניורס. לא בכל יום שוער שעשה את זה מגיע לקריית שלום.