מה לא עבר על הברדות בחום של יולי-אוגוסט. שישייה מטורפת ממכבי תל אביב, הדחה טראומטית מאירופה, מאור מליקסון נטש לפתע פתאום, והקוביות בלוח השש בש לא באו טוב לרמזי ספורי. מרס טורקי היה יכול לגמור את זה יפה, עד שהטורקים הפנו את הגב וכשזה קורה, יגידו לכם באקספרס של חצות, עדיף לשנות פוזיציה ולתפוס מרחק.
הקיץ של ״אליה״ נראה כמו הכנה לטיגון עצמי בשמן עמוק. הכל הלך הפוך. עכברי מקלדת חיפשו חלופות לנסיך, ובעודם מכרסמים בממלכתו סימנו עוד יעדים בבנק המטרות. רוב הזרים עברו ״שחיטה כשרה״. את אנטוניו ספר כבר העלו על המטוס לבוקרשט, מזוודה וכריך און דה האוס. בחור צעיר בארץ זרה, לראשונה בחייו לומד להכין חביתה ולהפעיל מכונת כביסה בדירה שכורה. אליניב ברדה היה בסרט הזה כשסידר את הפוני בבלגיה, והקשיים של הרומני הצעיר אינם זרים לו.
צריך ביצים מפלדה כדי לדפדף בהוראות היצרן של שחקן הכנף הרומני כשהלהבות סביבך מאיימות לחרוך את הספרייה בבית האדום. ובעוד ציידי הזרים דורשים את ראשו, ריחף המושמץ התורן לכדור שאמיר גנאח הקשית מעבר לגבה של הגנת חדרה החולמנית. מהמצח של אנטוניו זה טס בקשת לפינה הרחוקה. מביצי החופש יצא לחם חביתה משהו משהו. מתישהו בעתיד אוהד לויטה אולי יספר לכם שזה היה בית ספר לכדורגל.
במשחק המקדים, בארץ ובחו״ל, הפועל באר שבע פישלה בגדול, עד שהבינה שעם כל הכבוד לתירוצי הסקאוטים שלה, הכי טוב ללכת עם מה שיש, ושאין כמו בבית. אמיר גנאח? הוא הדבר הכי משמח שקרה לסגנית האלופה בעת האחרונה. תואם דן ביטון, עם נגיעות קסומות שמזכירות את הרפרטואר של הבוס של אלון חזן בצעירותו. תנו לו את המעטפת המפנקת של מכבי תל אביב ואת מערך היחצנות הצמוד אליה ותקבלו את המהדורה הדרומית של אוסקר גלוך.
באר שבע הייתה בלחץ אטומי, רק מחזור ראשון וכבר הכנות לקראת מסדר טילים. כל תוצאה פרט לניצחון מקומי מול הפועל חדרה הייתה עלולה להעיף נתזים לכל מיני כיוונים. אלה שחיכו לברדה בפינה, ואלה שניסו לשפר עמדות על גבעת הצעקות, בואכה עור התוף של המאמן - אכלו את הכובע. נדם קולם של רוקמי המזימות.
ועדיין, את השקט היחסי שהשתרר הלילה בטרנריה כדאי לנצל לחידוד השפיץ. כשמלך השערים שלך הוא מיגל ויטור, בלם נהדר בעל אישיות כובשת, סימן שהגיע הזמן להתחזק בחלוץ אימתני, כזה שיידע לנפק קבלות, לא רק חשבוניות.