שופט כדורגל הוא אולי התפקיד הכי כפוי טובה שקיים. כועסים עליך, מקללים אותך, גם כשאתה טוב, פחות מפרגנים, כשאתה טועה, טונות של ביקורות. אבל יש גם כאלו שלא מתרגשים. דקל צינו (30) חיכה חמש שנים כדי להגיע לסגל הבכיר ואילו מג'ד רושרוש (31) נחשב כבר שנים לפוטנציאל ועכשיו השניים מקבלים הזדמנות בליגה של הגדולים. הם אמנם כבר שפטו כמה משחקים בליגת העל, אבל העונה הם כבר לא בסימן שאלה. הגיע הזמן להכיר את השופטים החדשים.
הצטרפו לחשבון הטלגרם של ערוץ הספורט
איך הגעת לשפוט?
צינו: "הגענו כמה חברים והתחלתי בגיל 14 וחצי, כשהיה אפשר להתחיל מגיל 15. אמרתי שאני בן 15. שיחקתי כדורגל והחלום תמיד היה להיות שחקן, אבל הבנתי שאני לא מספיק מוכשר. אמא של חבר עבדה בהתאחדות לכדורגל והוא החל לשפוט. הוא סיפר שמקבלים כניסה למשחקי כדורגל בליגת העל ואמרתי לעצמי 'גם נעשה קצת כסף וגם נישאר בתחום הכדורגל'".
רושרוש: "יום אחד הגיע לבית הספר שבו למדתי שופט העבר חלים זטמה וביקש מהמורה לספורט להמליץ לו על כמה בנים שאוהבים כדורגל. שלחו אותנו לקורס שופטים ופשוט התאהבתי בזה מהיום הראשון".
מד ההתרגשות
צינו: "יש התרגשות ולחץ שמפקס אותי, זה תמיד חיובי אצלי וגורם לי להיות דרוך ומכוון מטרה. הפגרה הארוכה גרמה לי לציפייה עוד יותר גדולה".
רושרוש: "תמיד אני מתרגש לפני כל משחק, אבל זה נעלם כשאני עולה לכר הדשא".
איך חגגת את העלייה לליגה הבכירה?
צינו: "אני לא בן אדם שחוגג יותר מדי, אני ואשתי פתחנו בקבוק יין".
רושרוש: "אשתי ואחותי, שהן כמעט תמיד איתי ובאות לכל משחק, עשו לי שמח בבית שבוע שלם וגם תכננו לעשות מסיבה באולם ולהזמין את חבריי השופטים, אך אני לא הסכמתי כי התחשבתי בשופטים ובחברים שפחות הלך להם העונה וגם הם רצו להתקדם ולא היה לי נעים".
הכנות מיוחדות בקיץ
צינו: "המטרה שלי היתה להתאמן כמה שיותר מתחילת הקיץ כדי להגיע לרמה גבוהה יותר, ועמדתי בזה. נפגשתי עם פסיכולוג הספורט של השופטים על מנת להתכונן טוב יותר ללחצים והחשיפה בליגת העל, ובמישור המקצועי אני רואה קליפים ועובר על החוקה. גם בליגה הלאומית אנחנו מחויביים לשמור על תזונה ואחוזי שומן, אז פה לא היה לי שינוי. האימונים הפכו להיות עצימים יותר".
רושרוש: "תחילה, הכי חשוב לי היה לקבל זמן מנוחה מהעונה הקודמת ולאט לאט לחזור לאימונים יחד עם השופטים שנפגשים פעם בשבוע, ובנוסף להתאמן בנפרד ולעבור על השינויים בחוקה. בגדול, כמו כל שנה, כי גם בליגה הלאומית ההכנות היו מקצועיות".
המשחק הכי גדול ששפטת עד היום?
צינו: "היו הרבה משחקים חשובים. גמר גביע הטוטו, למשל, זו חוויה טובה, משחק העלייה של הפועל ירושלים בטדי עם קהל רב. בשנה שעברה, בליגת העל, הפועל חדרה והפועל חיפה, שהיה משחק מבחן עבורי וגם משחק חשוב עבור חדרה שנאבקה על הישארות בליגה".
רושרוש: "המשחק שהרגשתי בו מיוחד היה בעונה הקודמת, משחק ליגת העל של מכבי נתניה בבית נגד נס ציונה. כמות הקהל פשוט עשתה לי הרגשה מיוחדת. זה המשחק עם הכי הרבה קהל שהייתי בו כשופט ראשי".
סיפור שלא יודעים עליך
צינו: "אני מגיע מפרדס כץ, שזו שכונה קשה. כולם מופתעים שאני מגיע משם. אני נראה כמו בן טובים שגדל ברמה"ש ועד כיתה י' כמעט ולא למדתי בכלל. הייתי רק בחוץ ושיחקתי כדורגל. למזלי, תפסתי את עצמי בידיים, התחלתי ללמוד ובניגוד לילד שהייתי, אני עו"ד וסיימתי לימודים בהצטיינות. אני עובד במשרד גולדפרב, שהוא הכי גדול בישראל".
רושרוש: "אני מאוד אוהב חיות, במיוחד כלבים והרבה פעמים אני ואשתי עוצרים את הרכב בצד ומנסים לעזור לכלבים ברחובות. ויש כלבה אחת שלקחנו אותה לפני כמה שנים מרחוב בירכא והיא עדיין אצל חברה של אשתי. זו הרגשה נהדרת".
הסיפור הכי מצחיק שקרה לך
צינו: "בתחילת הדרך הייתי קוון בליגה ג'. גשם זלעפות, ובקושי רואים מטר קדימה ואני רץ ריצה צידית על הקו ובמגרשים של פעם היו שערים בתוך המגרש של טרומים וילדים, ששמים בצד. בריצה הטבעית שלי פתאום הרגשתי זעזוע. הסתבר שנכנסתי בקורה של אחד השערים האלה. לא ידעתי כל כך מה קורה איתי באותו הרגע, ונאלצו להרים אותי, אבל מפה לשם שרדתי את המשחק".
רושרוש: "שני דברים. אחד: כשהייתי עדיין שופט יחסית חדש דיברו עליי באזור שאני שופט עם פוטנציאל, וקיבלתי משחק חשוב בליגת הנוער. כמה ימים לפני המשחק קיבלתי טלפון מחיים יעקב שהוא בא לעשות לי ביקורת וביקש ממני להביא מישהו שיצלם את המשחק לטובת ביקורת מצולמת. מיד התחלתי ללמד את אבא שלי איך להיכנס למצלמה באייפון ולצלם את המשחק.
"הגיע המשחק, אבא שלי ביציע פותח את האייפון שלי ומתחיל לצלם את כל הכל ורץ איתי בהתקפות מצד לצד כדי לא לפספס כלום מהמשחק. הסתיים המשחק, באתי לאבא שלי, לקחתי את הטלפון ואז אני רואה שהוא בכלל לא הפעיל את הצילום, אלא רק פתח את המצלמה וכך לא הייתה לי ביקורת מצולמת.
"שתיים: קיבלתי שיבוץ למשחק ליגת נוער וראיתי שיש איתי שני עוזרים חדשים שאני לא מכיר. הגעתי לאיזה כפר, נכנסתי לחדר ההלבשה, היו שם שני עוזרים, התלבשנו, תדרכתי אותם למשחק והם ישבו והקשיבו לי כל הזמן בלי להוציא מילה. חצי שעה לפני המשחק נכנס שופט אחר לחדר והבנתי שזה לא המגרש שהייתי אמור לשפוט בו ואלה לא העוזרים שלי. לקחתי את התיק ונסעתי למגרש הנכון. למזלי זה היה בכפר קרוב לשם".
הכנת את המשפחה לקללות והביקורות?
צינו: "הם מכירים את זה כבר הרבה שנים. הם איתי במגרשים. לפני שנתיים שפטתי משחק בצפון בלאומית וההורים של אשתי גרים באזור. אמרתי לאשתי לבוא למשחק, אבל בסוף לא הסתדר. במהלך המשחק בדרך כלל אני לא שומע קללות כי אני רגיל לזה, אבל תוך כדי המשחק האוהדים קוראים ושרים 'איפה מאיה עזריה' ומקללים אותה ואני אומר לעצמי 'איזה מזל שלא באה'. כשסיפרתי לה ולהורים שלה, הם התפוצצו מצחוק בבית".
רושרוש: "לצערי, הם מכירים את זה כי הם רואים את כל המשחקים, אפילו מהיציע. זה לא קל, אבל יש הרבה דברים טובים ואנשים נעימים ומכובדים שאנחנו פוגשים וזה מראה למשפחה שלא כולם מקללים. אלה קללות שהיה חוטף כל שופט אחר לצערינו, ולא משהו אישית".
החלום הכי גדול?
צינו: "להיות שופט מוביל בליגת העל ולהתפתח להיות שופט בינלאומי. השמיים הם הגבול, אבל יש לנו עוד דרך ארוכה".
רושרוש: "לשפוט את גמר גביע המדינה".
קבוצה אהודה בארץ ובעולם?
צינו: "בתור ילד הלכתי לא מעט למגרשים של הרבה קבוצות, אבל אין לי חיבה לאף קבוצה. בחו"ל עד לא מזמן זה היה ברצלונה, אבל מאז שנגמרו השנים הגדולות, כבר אין לי משהו מיוחד. היום אני רואה את המשחק בעיניים של שופט והתשוקה לקבוצה כזו או אחרת לא קיימת. השופט האיטלקי ריצולי היה הפייבוריט שלי".
רושרוש: "רק נבחרת ברזיל".