"עונת מלכות שערים, צ'מפיונס. אני זכיתי"

האם קיים מרכיב שהופך כדורגלן עבר ל"זכיר"? התשובה האלמנטרית היא יכולת טובה על הדשא. אפשר לומר בביטחון שגם בעוד 20 שנה חובב הכדורגל הממוצע ידע לשלוף בלי בעיה את שמותיהם של ערן זהבי, יוסי בניון ואייל ברקוביץ' כדוגמאות לשחקני עבר גדולים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. עבור כל אלו שלא נמצאים על ה"אולימפוס" (או יותר נכון לומר החרמון? התבור?) הישראלי, קשה לספק הגדרה מדויקת לאקס פקטור שיהפוך אותך ל"זכירים". כשבוחנים את המקרה של שלומי ארבייטמן, מבינים שכנראה אפשר להחזיק גם בכמה מרכיבים שיכולים לקעקע את השם שלהם בזיכרון של ציבור אוהדי הכדורגל.

בעונת 09/10 לקח את תפקיד ה"סופר-סאב" לגבהים חדשים, עם 28 שערים ומלכות שערים כשעלה בלא מעט משחקים עלה מהספסל. הורדת החולצה מול מאלמו שהובילה לכרטיס אדום הפכה לאחד הרגעים הזכורים של קבוצה ישראלית בקמפיין מוקדמות צ'מפיונס. גם מחוץ לדשא ארבייטמן סיפק רגעים גדולים, כמו ראיון ה"פס פס איטס אה קאם" לתקשורת הבלגית, שהפכה לאחד האייקונים בתקשורת הספורט שלנו. כל המרכיבים הללו, הצליחו במידה לשמר בתודעה הציבורית את שמו של החלוץ, שמהדהד בביטחון שהוא גאה בעיקר על הדרך הארוכה שעשה בתקופתו כמקצוען.

"יש הרבה שחקנים, ובכלל אנשים בארץ שסובלים מחוסר פרגון", שיתף ארבייטמן בראיון לערוץ הספורט, "יהיו כאלה שיזכרו לך את הדברים הטובים, ויהיו כאלה שפחות, אבל אני יודע להתמודד עם זה. זכיתי בתארים, שיחקתי בליגת האלופות, סיימתי כמלך שערים. ברוך השם אני יודע להגיד שבאמת זכיתי מבחינת הקריירה".

התקופה הכי זכורה של ארבייטמן, שחגג במאי האחרון 38, הייתה במדי מכבי חיפה, אך היו לא עוד תחנות משמעותיות בדרך. ההתחלה בבית''ר, שעה בהפועל פ''ת, ארבע שנים בליגה הבלגית, קדנציה מוצלחת בהפועל ב''ש, ובהמשך מכבי פ''ת, הפועל רעננה, כפר קאסם, אדומים אשדוד, והשנה האחרונה בעירוני מודיעין מליגה ב'.

איך הייתה ההתמודדות שלך עם הפרישה?
"וואו, זו הייתה עבורי סוג של סטירת לחי. לקח לי זמן לעכל את זה שאתה קם בבוקר ואין לך את הכדורגל, כי האהבה שלי למשחק הייתה מטורפת. אני יכול להגיד שאם לא הפציעה שהייתה לי, אני לגמרי ראיתי את עצמי ממשיך גם עוד כמה שנים. שים לב לדקל קינן שקיבל עכשיו הצעה להצטרף לצוות המקצועי של מכבי חיפה, אבל הבן אדם עדיין רוצה לשחק, כי הוא מרגיש שיש לו מה לתת. אני פרשתי כי בסוף עברתי משהו שהכריע אותי, אבל עזבתי כשאני עדיין אוהב את המשחק"

אז אנחנו יודעים שאחרי הפרישה נשארת בכדורגל והפכת למאמן ילדים. איפה אתה נמצא היום?
"אימנתי בקבוצות ילדים של מודיעין אחרי הפרישה, אבל בזמן האחרון החלטתי לקחת הפסקה. אני עדיין מקבל הצעות, ובגדול אני רוצה להתחיל לחזור לאמן נערים ילדים, כי אני יודע שיש לי מה לתרום לדור הצעיר. עבדתי תקופה עם שחקנים צעירים שהגיעו למחלקות נוער של מכבי חיפה, מכבי פ''ת, ויש לי תשוקה מאוד גדולה לחזור לתחום".

אתה התחלת למעשה בבית''ר לפני גיל 18, אתה זוכר איך נראתה ההתחלה שלך?
"בטח שאני זוכר. שיחקתי בנוער של טוברוק, ובגיל 17 וחצי הגיעו אלי כהן וחנן אזולאי לבחון שני שחקנים מהנוער אצלנו, ואני לא הייתי בתוכניות. אחרי האימון אמרו לי ששניהם רוצים שאני אבוא להתרשמות בבית''ר, וזה היה נראה לי מטורף. יומיים אחרי זה נסענו לבית וגן, אני זוכר גם, באוטו של בני לם. אנחנו על כביש 6 ואני זוכר שהדופק שלי הרגיש לא נורמלי, הלב לא הפסיק לפמפם בטירוף, מההתרגשות".

בניגוד ללא מעט כדורגלני עבר, ארבייטמן זוכר היטב את הפרטים למה שחווה, והמשיך: "מגיעים לאימון, ואני מוצא את עצמי יושב באסיפה כשמצד ימין איציק זוהר ומשמאל אנדז'יי קוביקה, אנשים שראיתי על הטלוויזיה, פתאום לידי. מתחיל אימון, ומרוב התלהבות יורד לגליץ' ונכנס באיתן מזרחי. אמרתי לו שאני מצטער, אבל אחרי כמה דקות אני נכנס בו שוב. ילד בן 17 וחצי עושה גליץ' בלי לדפוק חשבון מי מולו, וכולם סביבי ראו שיש פה ילד שרוצה להצליח. שיחקתי עם חוצפה, והרגשתי שאהבו אותי בגלל זה".

ובגיל 18 אתה כבר הופך לשחקן סגל לגיטימי בבית''ר. בהשוואה למצב היום בכדורגל הישראלי, איך אתה מסביר את ההשתלבות שלך בגיל צעיר?
"זה לא הייתי רק אני, היו איתי עוד שחקנים צעירים. עמית בן שושן, ברק יצחקי, אבירם ברוכיאן, שחקנים שהתחילו איתי והגיעו לטופ של הכדורגל הישראלי. הייתי חלק מקבוצת שחקנים שקיבלה את ההזדמנות, וקיבלה גם ביטחון. היום מאמנים מפחדים על מקום העבודה, ואני הרגשתי שקיבלתי גב מכולם, מהקהל וההנהלה. קיבלתי את ההזדמנות, אבל גם יודע שנתתי חזרה, הצדקתי את הקרדיט. אנחנו ראינו העונה שלמכבי ת''א, לדוגמא, לקח קצת זמן עד שהם נתנו את ההזדמנות לדור תורג'מן, אבל בסוף זה קרה איתו".

בוא נדבר על עונת מלכות השערים. איך אתה מסביר את קצב הכיבושים שלך, כשבלא מעט משחקים עלית מהספסל של מכבי חיפה?
"זה לא קרה במקרה. כשאתה משחק במועדון כזה גדול אתה יודע שאתה צריך לתת מעצמך את המקסימום כדי לקבל הזדמנות בהרכב. זאת הייתה קבוצה עם יניב קטן, דבאלשווילי, ליאור רפאלוב, שחקנים גדולים, והייתה לי מטרה לבוא ולעזור לקבוצות שהייתי בהן. אני חושב שאני ידעתי לעשות את הסוויץ', ידעתי להתמודד עם זה שבמשחקים מסוימים לא הייתי פותח. נעזרתי בפסיכולוג ספורט, הייתי מחזק בעוד אימונים פרטיים, במה שהיה אפשר הייתי עושה אקסטרה. לכל שחקן במצב כזה עולה המחשבה לקום ולעזוב, אבל בתור שחקן אתה חייב להבין שיהיו לך עליות וירידות, והגדולה זה לעלות גם כשחקן ב-11 וגם מהספסל ולתת מעצמך מה שאפשר".

ועדיין, העובדה שהיכולת שלך באותה עונה לא הבטיחה לך מקום בהרכב לא יצרה תסכול?
"ברור שלא תמיד ידעתי להכיל את זה. אני זוכר שהיה לנו משחק עונה מול הפועל ת''א בקריית אליעזר, הגעתי למשחק בכושר שיא, אבל אלישע לוי החליט לפתוח איתי על הספסל. היה לי קשה מאוד עם זה, ואחרי אותו משחק לא דיברתי עם אלישע כמה ימים, לא הייתי יכול לקבל את זה. בתור שחקן אתה חי בשביל הרגעים האלה, הרגשתי חם, ועדיין נתתי הכול גם כשעליתי מהספסל. בסוף זה היה פשוט 'ריף' קטן בדרך, ואחרי כמה זמן גם לחזור לדבר והכול היה כרגיל".

ואחרי התקופה בחיפה יצאת לבלגיה. שיחקת שם ארבע שנים, איך אתה מסכם את התקופה ההיא?
"לכל שחקן יש את החלום לשחק באירופה, ולמרות שיש קשיים בלהגיע למקום שאתה לא מכיר את השפה, המקום, רציתי להגיע הכי רחוק שאני יכול. אני יכול להגיד שבגנט היה לי חיבור מדהים עם הקהל, והיו לי הרבה רגעים יפים מאוד. שער בליגה אירופית, משחקים נגד קבוצות גדולות כמו ליאז', אנדרלכט".

בזמנו גם היו לא מעט קולות שזלזלו בליגה הבלגית בתור קפיצת מדרגה מקצועית. מה העמדה שלך לגבי הפערים מול ישראל?
"תמיד היו ויהיו את אלו שיפקפקו, אבל התשובה הכי פשוטה היא בכמות הכוכבים שיוצאים מבלגיה לליגות הגדולות. שיחקתי נגד קוליבאלי, קורטואה, איך אפשר בכלל לפקפק ברמה שיש שם? אני עדיין עוקב אחרי הליגה, ורואה שחקנים שיוצאים משם לקבוצות גדולות באירופה. אני יכול להגיד שאם יש החלטה בקריירה שאני מתחרט עליה, זה שבחרתי לחזור לארץ אחרי ארבע שנים".

לקראת סיום, כמה שאלות מהירות: שלושת השערים הכי גדולים שלך?
"השער במספרת בהפועל ב''ש, שער שהיה לי במכבי חיפה נגד בני יהודה שהתרוממתי בניתור מטורף והשלישי אולי זה לא הגול הכי יפה, אבל זה שער הבכורה שלי בנבחרת".

שחקן ישראלי היום שאתה הכי מתחבר אליו?
"ירדן שועה. יצא לי להתראיין עליו כשהוא שיחק במכבי חיפה, ואמרתי שאני עדיין חושב שהוא יכול להצליח למרות כל מה שהוא עבר. אני בטוח שהרבה קרדיט מגיע גם ליוסי אבוקסיס, כי שועה היה צריך מישהו שיתפוס אותו קצר. יש מקרים שאנחנו רואים ששחקנים לא מצליחים לעצור את ההתדרדרות, ואני מקווה שהוא רק ימשיך ככה".

מתוך כלל השחקנים ששיחקת לצידם, מי היית בוחר לחמישיית קטרגל?
"דקל קינן, שהיה סיוט לשחק נגדו, הוא היה צובט ועושה כל מה שהוא יכול כשהוא שמר עליך, ובכלל הוא כדורגלן סופר מקצוען. אייל גולסה שבקטרגל הוא וואו. גוסטבו בוקולי, והאחרון זה עופר טלקר. הייתה לו טכניקה מצוינת למגן ימני, ובזמנו הוא היה מהבודדים ברמה הזאת".

מאמן שהכי אהבת?
"נהניתי עם המון מאמנים, אבל מי שחינך אותי ולמדתי ממנו איך לחטוף בראש זה דרור קשטן. הוא כיוון אותי בתקופות הטובות והצליח לאזן אותי".