איתות מבלומפילד: למה חגגנו בתיקו

מכבי לא תהיה אלופה. הפועל לא תרד. ואתם בטוח תשמחו לתקן אותי בעוד ארבעה חודשים אם טעיתי.

בדרך לבלומפילד ניסיתי להסביר לילדה למה אנחנו נוסעים לראות תבוסה. הסברתי לה את משמעות המילה אוהד. סיפרתי לה שבגיל 10 ישבתי בערך במקום שבו נשב אנחנו, וראיתי את ה-0:5 הראשון. זה היה יום של חורף והדמעות התערבבו עם הגשם שירד (או ככה לפחות נדמה לי). מאז, ב-52 השנים האחרונות, אני ממשיך להיות אוהד גם בעונות גרועות כמו זו של עכשיו. הנצחון האחרון בדרבי היה, הרי, לפני שנולדה. היא דווקא הבינה. אחר כך בא שלט הפריסה הגדול שהניפו האוהדים בשער 5, והסביר את זה טוב ממני: נולדנו להפסיד, אנחנו חיים כדי לנצח.

שמחנו בתיקו? סוג של שמחה. הרי בווינר המשחק הזה היה רגע מלצאת החוצה. 1.25 למכבי, כשאת הרבע האחוז אנחנו מקבלים מחמת הרחמים. גם להשפלה יש גבול כנראה. ההימורים נעו בין 3 ל-8. שמחנו? שמחה מאופקת. קצת על זה שדווקא אתמול מה שנע מולנו באדום, והפרחים באמת לסילבס, נראה כמו קבוצת כדורגל. לא מאוד מוכשרת, לא ממש שובה את הדמיון. אבל קבוצה.

וכמובן, תמיד כיף לקלקל למכבי. ונחמד להיות במשחק שבו זהבי לא בועט פעם אחת לשער, ויונתן כהן שלנו, במקום להשתיק, שוב שותק ומחמם את הספסל.

קצת מצחיק אותי לקרוא הבוקר ש-120 מליון השקלים מדברים על סגל חסר ועל החור שהשאיר גלוך. תנו לי חצי מזה ואני בונה קבוצה שלא הולכת לראות אליפות ירוקה פעם שלישית ברציפות. אבל אני, מה אכפת לי מכבי. אני עם הצרות שלי. סטטוס קוו מול בני ריינה לפני משחק העונה בשבוע הבא.

כמה ישימו האמריקנים? לא יודע. אבל בליגה הזאת, שבה כל כישרון מנצל הזדמנות ראשונה לברוח ליפן או לאוסטריה, לא צריך באמת כל כך הרבה כדי להצליח. הפועל זה מועדון עם אקס פקטור של קהל ומסורת, שצריך עוד טיפ טיפה כישרון כדי לחזור לצמרת. מי ששכח, קיבל אתמול את טקס הפתיחה עם שייע בהתחלה. אפילו המכביסטים לא שרקו בוז לאגדה שהיתה באמת. שייע אחד כזה, ואם אפשר עוד איזה חזום על הקו, ואתמול אנחנו חוזרים הביתה עם שלוש נקודות ועם החצי השני של השלט: חיים כדי לנצח.

צריך לומר, אגב, שהיתה אתמול אווירה מדהימה בבלומפילד, וחוץ מהיריקה המוכחשת של ניסנוב והכניסות המגעילות של סבוריט, ככל שידוע לי, אפילו לא נרשמה אלימות. זה כמובן לא יפריע לשמעונים בבית הדין ההזוי של ההתאחדות לכדורגל, לחרב לעשרות אלפי אוהדים, נשים, זקנים וטף, את המשך ההנאה. הם כבר מחככים ידיים בהנאה לקראת הדיון.

מהמפיקים של: תשלמו 1,000 שקל על איחור של דקה במשחק בגלל טקס לילדי וראייטי, קבלו את: נארגן לכם עוד כמה משחקים בלי קהל בגלל 10 דקות של פירוטכניקה. מצטער, אבל חזיזים וזיקוקים מפחידים אותי פחות מנסיעה בכביש. הגיע הזמן לנרמל את האירוע, אולי אפילו לשלוט עליו ולפקח שלא יצא משליטה, אבל בטח לא הרשתות שמגוחכות בערך כמו הקנס על הטקס שגרר איחור.

עונש קבוצתי הוא גם לא צודק, גם לא מרתיע וגם אין כזה דבר כדורגל בלי קהל. אין. נקודה. שינו (זוארץ) – בחרנו בך כדי שתשנה. זה או אתה או שמעוני. או הגיון או פארסה של רשתות ומשחקים עגומים מול יציעים ריקים. שער 5 ושער 11 ישארו פתוחים – ולהתראות בדרבי הבא. מתחיל לנסח את הכותרת על נצחון ראשון אחרי עשור.