אמירה ישנה אומרת ש"אם לא מצליחים להיכנס לדלת, נכנסים דרך החלון". כלומר, אם הזדמנות לא עובדת לך בדרך אחת, תמיד יש דרכים נוספות להגיע אל אותה המטרה. כך עובד גם משחק הכדורגל; לצד שחקני האמצע שמנסים לתקוף, קיימים גם שחקני האגפים - המגנים, שמסוגלים לא רק לעבוד היטב בהגנה, אלא גם לסייע התקפית כעוד אפשרות - עם כדורי הרוחב שיכניסו אל החלוצים בתוך הרחבה.
למכבי חיפה הנוכחית יש שניים כאלה - דניאל סונדגרן ופייר קורנו, שלאחר הקמפיין המוצלח (ואיך שהוא לא ייגמר, הוא כנראה יהיה מוצלח אחרי שהושגו נקודות) בליגת האלופות הוכתרו לצמד המגנים הטוב ביותר שהיה כאן. אך האם באמת כך? הנה כמה זוגות מגנים שבחרנו, בהשוואה היסטורית (סימנו כנקודת התחלה את שנות ה-90, מאז כניסתם של הזרים לכדורגל הישראלי), והזדמנות שלכם לבחור.
אדורם קייסי ואבישי ז'אנו (מכבי חיפה)
אם תרצו, האבטיפוס שעליו סונדגרן וקורנו הצטרפו. מצד אחד, קייסי - האיש שידע איך לכבוש ברגעים המכריעים, תמיד עם אותה חגיגה מלאת תשוקה. מצד שני ז'אנו, שהיה הרבה פחות זוהר (למעשה, הרגע ההתקפי הכי זכור שלו היה דווקא החמצת פנדל מול לברקוזן), אבל החזיק מעמד שנים ארוכות והיה בסיס הגנתי מוצלח מאוד למכבי חיפה שדרסה את הליגה בתחילת שנות האלפיים.
יגאל אנטבי ואילן בכר (הפועל תל אביב)
הלב של הפועל ת"א שזכתה בדאבל, וגם רשמה את המסע המופלא בגביע אופ"א - שנגמר בשלב רבע הגמר מול מילאן. מצד אחד אנטבי, שגדל בכלל במכבי תל אביב אבל התפתח להיות שחקן מזוהה בהפועל - כששיחק במדיה לא פחות מעשר שנים עם התקפה ורגל שמאל קטלנית גם בדרך לשער; ומצד שני אילן בכר, שהגיע מבית"ר ירושלים וסיפק עבודה הגנתית מושלמת.
עופר טלקר ונג'ואן גרייב (הפועל חיפה)
שני המגנים היוו חלק חשוב באליפות ההיסטורית של הפועל חיפה ב-1998/99. מצד אחד טלקר, שהגיע לשיאו בעונה הזאת (והוסיף שער ניצחון בדרבי מול מכבי), מצד שני גרייב שגדל בנצרת והגיע עד נבחרת ישראל (והוסיף את החמישי ב-0:5 הבלתי נשכח נגד אוסטריה). שניים שעשו היסטוריה, ביותר ממובן אחד.
שמוליק לוי ודוד אמסלם (בית"ר ירושלים)
הגיעו לשיאם בבית"ר של דרור קשטן, שזכתה באליפות הרביעית שלה בעונת 1997/98. מחד היה שם לוי, בן למשפחה בית"רית שגדל במועדון והיה גם הקפטן שלו, עם מהירות אדירה - ומצד שני אמסלם, שחקן פיזי וקשוח שהצליח גם לתמוך לא פעם, לבשל וגם להבקיע שערים חשובים (הגולאסו נגד הכח רמת גן בווינטר לא יישכח במהרה).
אלון חרזי ומשה גלאם (מכבי חיפה)
הכוח ההגנתי שמאחורי הקבוצה הגדולה של 1993/94. חרזי מסמל את הביטחון, האיש שתמיד היה מניה בטוחה של הירוקים והפך גם לסמל של המועדון. מצד שני גלאם היה השחקן ההתקפי יותר, מגן תוקף במלוא מובן המילה, שהצליח להבקיע לא מעט שערים - כשהזכור מכולם, היה כמובן החמישי ב-0:5 של הירוקים על מכבי תל אביב, המשחק שהכניס את חיפה להיסטוריה.
אלי דסה ואנריק סאבוריט (מכבי תל אביב)
אולי התחרות החזקה ביותר לסונדגרן וקורנו מבחינה מודרנית. מצד אחד, דסה - שצמח בבית"ר ירושלים והגיע למכבי ת"א כשחקן רכש, והפך במכבי ככל הנראה למגן הישראלי הטוב ביותר בדורו. מצד שני סאבוריט, הבאסקי שנחת כאן בדרך מקרה ולדעת רבים נחשב לאחד הזרים הטובים ביותר שהיו כאן. יחד, הם היו שותפים לאליפות הדורסנית של 2018/19 עם המאמן ולדימיר איביץ', שזכורה בתור "אליפות הגשם" מאחר והושגה כבר בסוף מרץ - בפער של 31 נקודות מהדולקת אחריה.
עמרי קנדה ודדי בן דיין (הפועל תל אביב)
הפועל ת"א של הדאבל היתה קבוצה היסטורית - לא רק בשל העובדה שזכתה בדאבל (רק קבוצה אחת של הפועל ת"א הצליחה לעשות זאת לפניה, וספק אם קבוצה כלשהי בעתיד הקרוב תעשה זאת אחריה), אלא גם בשל הכדורגל השלם ששיחקה. ולצד הזוהר של שכטר, ורמוט, זהבי, נאתכו ואניימה, היו גם צמד המגנים - מצד אחד עמרי קנדה הפראי, שהגיע מהפועל פ"ת ועשה רעש על המגרש וגם מחוצה לו; ומצד שני דדי בן דיין, שהגיע לעונת השיא בקריירה שלו - עם לא פחות מ-13 שערים בכל המסגרות, מעמדת המגן. קנדה התחרה על משבצת המגן הימני יחד עם דני בונדר, אך היה המגן ההתקפי יותר מבין השניים.
כריסטיאן אלבארז ויואב זיו (בית"ר ירושלים)
יואב זיו אמנם הגיע לפני תקופת ארקדי גאידמק בבית"ר, אבל הפך לאחד האייקונים של התקופה הזאת בטדי - לשחקן שלא רק מזוהה עם האוהדים, אלא גם לאחד שזכה לפריחה מקצועית. וזה הגיע לשיא בעונת 2007/08, כשיחד עם "תאומי המגדל" כשני בלמים - שמעון גרשון ואריק בנאדו, זיו פרח כשחקן התקפי שיודע גם לכבוש (למשל, שער מכריע בחצי גמר הגביע מול מכבי נתניה). לצידו באגף הימני היה כריסטיאן אלבארז הצ'יליאני, שהגיע מריבר פלייט והיה בלתי ניתן לעצירה.
בן ביטון ומיחאי קורהוט (הפועל באר שבע)
כנראה הציוות הכי טוב שהיה לברק בכר בעמדות הללו בתקופתו באצטדיון טרנר. מחד, היה שם ביטון - שאמנם גדל בהפועל ת"א, אבל השתרש בהפועל ב"ש ורשם משחקים נפלאים (זכור במיוחד מבצע אישי שדווקא לא נגמר בשער, מול אינטר בסאן סירו); ומצד שני קורהוט ההונגרי, שסיפק עבודה יפה מאוד באגף השמאלי של הקבוצה, שזכתה באליפות הגדולה מבין השלוש - זו של עונת 2016/17, שהושגה על הראש של מכבי תל אביב. צמד המגנים היה דומיננטי בשושלת שצמחה בבירת הנגב.
דניאל סונדגרן ופייר קורנו (מכבי חיפה)
את הסיפור שלהם, אתם כנראה כבר מכירים. שני המגנים שהגיעו העונה למכבי חיפה, תחת ברק בכר, ושוב הוכיחו את הסקאוטינג המוצלח שנעשה בכרמל; סונדגרן, הויקינג הקשוח שמספק לא מעט פיזיות וכוח (יכול לשחק גם כבלם), ומצד שני קורנו שמוכיח את עצמו התקפית - כולל משחק של פעם בחיים מול יובנטוס בליגת האלופות. האם הם באמת הכי גדולים? אתם תשפטו.