מסע רכש: מבט לתהליך החתמת זר במכבי ת"א

לאורך העשור האחרון, מכבי תל אביב היא מועדון הכדורגל המוצלח בישראל. מאז הגיע ג'ורדי קרויף בעונת 2012/13 ולמעשה עד היום, בתקופת ברק יצחקי כמנהל הספורטיבי, הצהובים הפכו לכוח משמעותי באירופה ובליגה.

חמש אליפויות, שני גביעים ולא פחות מ-6 הופעות בשלב הבתים באירופה, כולל שלוש פעמים בהן הקבוצה עלתה שלב (פעמיים בליגה האירופית ופעם אחת בקונפרנס ליג). ההצלחה של הצהובים מבוססת, בנוסף על אימון ועל שחקנים ישראליים טובים, על הרכש.

לכן החלטנו לצלול פנימה ולנסות להבין איך מכבי ת"א מחליטה איזה שחקנים להביא, בפרט מאז הקורונה. החל מסיומה של 2019/20, לא פחות משמונה זרים חתמו במועדון, כולל אחד בלבד בקיץ האחרון בו בקבוצה בחרו להתמקד בשוק הישראלי. כדי לנתח לעומק את הרכש הצהוב, חשוב להתמקד בתהליך מתחילתו.

התהליך המקצועי
גורמים בקבוצה מסרו לערוץ הספורט כי הצהובים עובדים גם עם סקאוטים וגם עם מערכת שמנתחת שחקנים. הקבוצה עובדת עם מספר סוכנים, ישראלים וזרים כאחד, כולל אחיו של המאמן ולדימיר איביץ'. מעקב זה מתנהל באופן שוטף, לאורך כל השנה, ולקבוצה יש רשימה של מספר מטרות לשנים הבאות.

הסוכנים מציעים שחקנים לקבוצה, והמועדון מנתח אותם לפי דרישות הצוות בפרמטרים כמו גובה, מהירות, הרגל הדומיננטית ואלמנטים טקטיים נוספים. לאחר מכן זה עובר לברק יצחקי ולאיביץ' עצמו, שמחליטים על השחקנים אליהם יפנו. לאחר מכן ההחלטה מועברת לג'ק אנגלידיס, נציג הבעלים, ואז מאושרת על ידי הבעלים עצמו מיץ' גולדהאר.

איביץ', בשונה מהמאמנים שהיו לפניו במכבי ת"א, הוא הקובע הבלעדי בכל מה שקשור לעניינים המקצועיים. הוא מתייעץ עם יצחקי, אך הסמכות ברשותו, בשונה מתקופת קרויף. בעבר "הונחתו" שחקנים במכבי ת"א בהתאם לדרישות ההנהלה או המנהלים המקצועיים, אך איביץ' התנה את הגעתו לקדנציה שנייה בקריית שלום בתנאי זה.

בקיץ האחרון התמקדו בקבוצה בשוק הישראלי. ניר ביטון וערן זהבי חזרו לארץ, בנוסף למתאזרח יוריס ואן אובריים, ונחת רק זר חדש אחד, הבלם דריק לוקאסן. הסכומים המשמעותיים השנה, בהתאם לתכנון הקבוצה, הושקעו בישראלים עצמם ולא בזרים. לוקאסן בדומה לרוב המוחלט של הזרים בשנים האחרונות, הגיע בהעברה חופשית.

המדיניות הכלכלית
7 מ-8 הזרים שמכבי ת"א החתימה מאז הקורונה (לואיס הרננדס, אנדרה ג'ראלדש, אלכסנדר פשיץ', סטיפה פריצה, ז'וסוואה סה, ברנדלי קובאס ולוקאסן) הגיעו בהשאלה או בהעברה חופשית, כשהחריג היחיד הוא ג'ורג'ה יובאנוביץ'.

ב-2018, כזכור, מכבי ת"א נענשה על ידי אופ"א לאחר שנמצא כי הפרה את הנחיות ה"פייר-פליי" והוציאה כספים מעל המותר לפי התקנות האירופאיות. בעקבות זאת תקציב ההעברות צומצם, וכעת בקבוצה מתמקדים בשכר גבוה לשחקנים.

ברנדלי קובאס, למשל, הגיע בחינם והרוויח 420 אלף יורו בעונה. לואיס הרננדס וסטיפה פריצה הרוויחו 400 אלף יורו. חשוב להדגיש כי שכר העובדים נחשב כחלק מהפייר פליי, אך עלות העסקת שחקנים שמגיעים בהעברות חופשיות עשויה להיות נמוכה יותר מהעלות שכוללת תשלום דמי מעבר.

מדיניות זו חוסכת כסף. לפי Transfermarkt כל השחקנים שהגיעו למכבי ת"א מאז הקורונה היו שווים במצטבר כ-10.6 מיליון יורו (קובאס בעל השווי הגבוה ביותר - 2.5. ג'ראלדש, סה ופשיץ' בעלי השווי הנמוך ביותר - 900 אלף כל אחד), אך שילמו תמורתם 1.9 מיליון בלבד, כולם על יובאנוביץ'.

החלוץ הסרבי חריג בהשוואה לשחקנים האחרים שחתמו בצהוב-כחול. גם מבחינת התשלום תמורתו, ולא פחות מכך בגילו. החלוץ הפורה הגיע לישראל בגיל 22, בעוד שאר השחקנים שחתמו במכבי ת"א היו בני 26-31. יובאנוביץ' היחיד שחתם על חוזה לשנתיים וחצי, בעוד השאר חתמו על חוזים לשנתיים ומטה. בכך הוא מזכיר יותר את החתמתו של פראדרג ראיקוביץ', שהגיע בגיל 20 תמורת 3 מיליון יורו מהכוכב האדום בלגרד, ונמכר ברווח. ייתכן כי כך יקרה גם עם יובאנוביץ'.

שכר השחקנים, כמובן, נקבע במהלך המו"מ מולם, אותו מנהלים היועץ המשפטי מורן מאירי וסמנכ"ל הכספים תומר שמואל, בעוד יצחקי שותף לשיחות. כל העדכונים מועברים למיץ' גולדהאר בקנדה. הבעלים מנסה להתחמק מהשיחות עצמן עם השחקנים. בקיץ האחרון הוא דיבר עם שניים בלבד, אלי דסה וערן זהבי, אך בסופו של דבר הוא קובע את הכל כבעלים ומי שחותם על החוזה.

ההחתמה בפועל
במכבי ת"א, בדומה לכל קבוצה, שמים דגש על מבנה האישיות של השחקן. לפני שמישהו מגיע לקבוצה הוא משוחח עם המאמן ועם המנהל הספורטיבי יצחקי, ובנוסף יש שיחות עם שחקנים או גורמים ששיחקו לצד אותו השחקן.

המקרה של לוקאסן, הזר הראשון שחתם העונה בקריית שלום, משקף את ההתנהלות של הצהובים. לוקאסן משך עניין מצד קריית שלום במשך כשנה ובסופו של דבר הבשילו התנאים להחתמתו לאחר שפ.ס.וו. איינדהובן הורידה בדרישותיה משמעותית. הוא התאים לפרופיל השחקן שמכבי ת"א חיפשה על המגרש, והצהובים זכו להמלצה עליו מקרוב.

לוקאסן התאמן לצידו של ערן זהבי באיינדהובן וזכה לדקות משחק משמעותיות לצידו של יוריס ואן אובריים. יש לשניים כ-5,000 דקות משותפות על הדשא בנוער ובבוגרים של אלקמאר, בה השניים החלו את הקריירה המקצועית.

על הנייר, זהו התהליך הצהוב במיטבו. מכבי תל אביב מסמנת שחקנים לפי פרופילים מקצועיים ועוקבת אחריהם במשך תקופה ממושכת, יוצרת קשר עם שחקנים וגורמים נוספים בסביבתם, עם השחקן עצמו ומחתימה אותו בסופו של דבר. בחלק משמעותי מהמקרים זה עובד, אך לעתים זה מוביל לתהליך ארוך.

לוקאסן, למשל, חתם בקבוצה בתחילת ספטמבר, אחרי שהיא הודחה מהמפעלים האירופאיים. ז'וסוואה סה וג'ורג'ה יובאנוביץ' הגיעו בתחילת פברואר, כחודש אחרי פתיחת חלון ההעברות של ינואר, בעוד סטיפה פריצה חתם רגע לפני סיבוב הפלייאוף של הקונפרנס ליג וברנדלי קובאס אחריו.

חוסר הוודאות בקשר לעתיד עלול להרתיע שחקנים, כמובן, וקשה לדעת האם שחקן כמו לוקאסן היה מספיק למכבי ת"א בשביל לעבור את ניס החזקה. למרות זאת, הצהובים שיחקו בפלייאוף העלייה למפעל אירופי בלי רכש שהיה יכול לסייע משמעותית וחשוב להתייחס גם לזה. לעיתוי ההחתמות יש משמעות, בטח במקרה של קבוצה שמתחילה כל עונה במאבק על שלב בתים אירופי.

במקביל, אפשר לטעון כי הניסיון לפנות לשחקנים מהמפרץ כמו ברנדלי קובאס (שהגיע מאל נאסר) או אלכסנדר פשיץ' (שהגיע מאל איתיאחד) כשל בהתחשב בכך ששניהם עזבו תוך שנה. ייתכן כי עדיף למכבי ת"א להמשיך להתמקד בשוק האירופי.

הצהובים מגלים גמישות מחשבתית יפה בכל הקשור לשוק השחקנים. הם הצליחו לפגוע עם שחקן מליגת המשנה באנגליה (פריצה) וגם עם אחד מליגה שדומה ברמתה לישראלית כמו הסרבית (יובאנוביץ'). עם הזרים האחרים, עדיין יש מקום לשיפור. האם זה יספיק בשביל לזכות באליפות בחזרה? ימים יגידו.