עידן העושר: ליגת העל הופכת ל"ליגה סגורה"

מה שקורה לנגד עינינו, לא קרה מעולם בכדורגל הישראלי. נכון, היה פה גאידמק והיו פה עשרות שנים של קורלציה ברורה בין כסף לתארים, אבל בשנים האחרונות, הכסף בליגת העל עשה קולות של אסטרגיית פיזור סיכונים, השקעה בתשתיות מועדון ונוער לצד השקעה על הדשא. זה היה מדוד וזה הפיל את מכבי ת"א ומכבי חיפה שרצו להוציא עשרות מיליונים על פרויקטים כמו קבוצת הבת ברמלה ומחלקות נוער יקרות.

העלייה באטרקטיביות של מפעל הקונפרנס ליג והשפעת היכלי הספורט החדשים בסמי עופר ובבלומפילד המשופץ מאיצות את ההפנמה שקבוצות העושר הגדול - ויש להקפיד ולהבין שיש כאלה רק שתיים בליגת העל כי באר שבע אינה שם - מובילה לתהליך שעבר על ליגת הכדורסל. מכבי ת"א בכדורסל מעולם לא התיימרה למשהו אחר מחוץ להשקעת הון עצומה בשחקנים איכותיים, כל השאר נועד לשרת את גיוס ההון כדי שאפשר יהיה לבנות קבוצות עוצמתיות חזקות.

במכבי חיפה ומכבי ת"א אין מקום היום לצעירים, אין מקום היום לחיפוש אחרי יעקובו הבא, אין מקום היום לרומנטיקה, אבל יש מקום לסגלים יוצאי דופן של איכות על איכות על איכות. המאמנים הכי יקרים, העוזרים הכי יקרים וסגלים יוצאי דופן באיכות  ובבשלות שלהם.

התהליך הזה מואץ הקיץ בצורה עצומה, כאשר מכבי ת"א ומכבי חיפה מצרפות שחקנים מוכחים, יקרים, פורצות את תקרות הזכוכית ומשלמות דמי העברה ומשכורות עצומות לא לכוכב בודד - אלא כמדיניות ברורה. אין מקום לגדל שחקן כאשר ההכנסות הם כאלו ויש אפשרות כלכלית במשאבים זמינים לקנות מן המוכן איכות ברורה ומוכחת.

ליגת העל סגורה לשנים הקרובות, את הפערים האלה יהיה בלתי אפשרי לסגור גם אם ייכנס לארץ שחקן עשיר חדש. כמובן שכסף חדש יוביל להצפה של איכות במועדון שיזכה לזה, אבל הפערים הם כאלה שגם גאידמק מודרני יתקשה לבצע את שעשה המקורי. למי שלא היה פה אז, בנייה תוך זמן קצר של מפלצת מקומית. אז גאידמק היה יכול לקנות את הכוכבים מהליגה, אבל היום אי אפשר לדמיין סיטואציה שכזו כאשר התקציבים של מכבי ת"א ומכבי חיפה הם כאלה.

לשם השוואה, ההכנסות של מכבי חיפה השנה שוות לשלוש שנים טובות של באר שבע או חמש או שש שנים טובות של הפועל ת"א ונתניה, יותר מזה מול בית"ר - ועד פי עשר מול נמושות הליגה. וזה רק מהכנסות אורגניות. רק סמי עופר לבדו יכניס השנה למכבי חיפה בליגה ובאירופה פי שניים מהפועל ת"א, פי 4 ממסע האקזיטים של הניסנובים בקיץ הזה, פערים אדירים.

ובסיטואציה הזו מועדונים שלא יפנימו את זה, יקרסו. הרי אין אפשרות להתחרות בזה בלי אסטרטגיה ברורה, אסטרטגיה שמובילה להגדלת משאבים, בכל דרך. לחלק מהמועדונים זה דרך החלפת בעלות. בעלות חזקה ויציבה שלא מקיימת מסיבות עיתונאים במטרה להוסיף כמה מאות מנויים, אלא כזו שמסוגלת להזרים עשרות מיליונים על בסיס שנתי. לחלק אחר זה יוביל להפנמה שמעבר הכוכבים שלהם לאירופה או לקבוצות העשירות הוא דרך חיים. להפועל ת"א, לדוגמא, זה כבר ברור - הקבוצה הרביעית בטבלת ההכנסות מקהל נאלצת למכור את כוכביה ולנקוט במדיניות השבחה ופיתוח כדי לשרוד כלכלית. על להתחרות באמת, אין על מה לדבר. כלומר, בתקשורת ידברו בלי הפסקה, אבל במציאות, הפערים עצומים.

זהו עידן העושר ששטף את כל הליגות הגדולות ויצר בכולן ראש חץ עשיר במיוחד שמאלץ את כל הליגה להפנים - מה שהיה לא יהיה עוד. מי שלא יקבל את זה, ישקע עוד יותר בתחושת מרירות אינסופית. מי שיעדכן את תכניות העבודה שלו, יוכל אולי לשרוד ולחפש לעצמו יעדי צמיחה ותחרות מעודכנים.

זהו אינו גלגל שפעם אתה למעלה ופעם אתה למטה, זו המציאות ורק ברבור שחור אמיתי ישנה אותה. וכאלה קשה למצוא. לכן, אוהדי הפועל ת"א, בית"ר או נתניה, או כל מי שיש בליבו חלום ופנטזיה שהבעלות הנוכחית שלו תהיה מסוגלת להתמודד עם העוצמה הפיננסית העצומה הזו, חייב להפנים את זה.