פותרים את הפלונטר: כך איביץ' יצליח לשלב את כוכבי מכבי ת"א ב-11

מערכת היחסים בין שחקן העונה האחרונה למאמן העונות שלפניהן, לא נפתחה ביניהם בקול תרועה רמה. למעשה לא היתה כל מערכת יחסים בין עומר אצילי למאמן שלו. ולדימיר איביץ' כלל לא ספר את הקשר, שחזר עונה קודם לכן מספרד ואצילי חש שסאגת הספסל בגרנדה חוזרת גם בקרית שלום.

רק שבניגוד למועדונים רבים שם שחקנים אינם ערבים זה לזה, לעומר היה את המזל שבחדר ההלבשה של מכבי היתה תמיכה הדדית.  אצילי מזמזם עד היום את השיר "איזה כיף שיש המון חברים", אחד מהם לחש אז על אוזנו: "תחזור לימי ראשון לציון: תרוץ על המגרש. תגיע לכל אימון, תלחץ ותתקל, כי זה מה שהסרבי אוהב".

אצילי קיבל את הטיפ ונסחט בכל אימון. את התיקולים שלו שמעו עד צומת חולון והעליות לכדורי ראש הפכו לסימן ההיכר. השינוי לא איחר לבוא ואצילי הפך לכוכב של איביץ' ומעבר לכיבושים, סיים את העונה הזו עם שמונה כרטיסים צהובים וכרטיס אדום.

המאמן סרבי שואף לאידאה שכה חסרה לשחקנים רבים וטובים בכדורגל הישראלי שהולכים לאיבוד: כישרון ואגרסיביות, בעיקר אצל שחקני החלק הקדמי. איביץ' רוצה שהמוכשרים יילחמו. זה סוד הקסם שלו. אם שחקני החלק הקדמי נלחמים, גם בהגנה יכולים להיות שחקנים פחות איכותיים.

לדרישה הגדולה והקשה הזו יצטרכו להסתגל דן ביטון וגבי קניקובסקי, אוסקר גלוך ופארפה גויאגון, אלה שלא ידעו את איביץ' וכנראה גם לא רגילים לעבוד כמו שהוא דורש.

במילים אחרות, איביץ' יודע שהוא צריך "להתחיל מבראשית" וכל בעל תפקיד במכבי או אוהד שחושב ש"את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק" יווכח מהר לדעת שכלל לא בטוח ש"עוד חוזר הניגון".

בעונה בה לגמר הצ'מפיונס מגיעים שני מאמנים שהאג'נדה שלהם היא חותם לטווח ארוך (יורגן קלופ 7 שנים במיינץ, 7 בדורטמונד ו-7 בליברפול), העזיבה של איביץ' היתה מבחינתו טעות גורלית.

גם הסרבי הקשוח לא העריך אז את המיוחדות של מכבי, בתמיכה בלתי מסוייגת במאמן. איביץ' הגיע לווטפורד עם אותן עיניים כחולות ועם אותו מבט חודר, את טרוי דיני זה פחות הרעיד ואת ההנהלה זה פחות עניין.

במקביל לתהליך האיפוס מחדש והדרישה המחודשת, מוטלת על איביץ' מלאכת ה"פיזור הטקטי".  מאז ברזיל 2002, טרום המונדיאל, כאשר סקולארי התחבט באשר לפיזור השלישייה רונלדיניו-ריבאלדו-רונאלדו, לא מצאנו הרבה דוגמאות לשיטות שאינן סימטריות ושאינן צפויות.

זה קרה אצל פוצ'טינו בפאריז, כאשר מסי שיחק מצד ימין, ניימאר משמאל ואמבפה חלוץ, אך בפועל תמונת המשחק היתה שונה לחלוטין: אמבפה היה מצד שמאל, ניימאר ומסי כשני מספרי 10 ואחד משלושה קשרי האמצע, בעיקר דנילו, משייט ימינה.  בתרשים למטה - המחשה לאיך שזה היה נראה

סקולארי, שזכה בזכות הרעיון להיות אלוף עולם, הביא לעולם את ההבדל בין שיטה לסגנון. מאמן ברזיל סיפר כמה שנים מאוחר יותר שהוא נתן לשלישייה הקדמית שלו את החופש לנוע לכל מקום בהתקפה ובלבד ששניים משלושתם לא ייכנסו יחד לאותו אזור.

דרישה נוספת הייתה לסקולארי: כשהכדור אצל היריב, צריך לבצע התנפלות במקום בו סיימת את ההתקפה. השלישייה הקטלנית הזו הייתה בלתי צפויה בתנועה שלה, קשה היה להגנות ללמוד את עמדות המוצא של השלישייה, שכמעט ולא שיחקה עם הגב להגנה, אלא עם הפנים והיא שהביאה אליפות עולם.

שיטה דומה לזו בחר דשאן בנבחרת צרפת. מאמן הטריקולור מפזר את גריזמן, קארים בנזמה ואמבפה יחד. רק שהצרפתי מאזן עם חמישה שחקני הגנה ושני קשרים ויוצר 5-2-3 (מצורף תרשים), שיטה שאיביץ' לא אוהב ולא רוצה, שיטה שגם אינה מתאימה למכבי.

הכדורגל העולמי צועד בצעדי ענק לשינוי דרסטי וחזרה למקורות. משחק התקפה עם ארבעה שחקנים וללא עמדת מוצא זה הדבר הבא, רק שמעטים המועדונים שיש להם כלים למערך התקפי שכזה.

בניגוד לברק בכר, אליניב ברדה וקובי רפואה שמחפשים אחרי שחקנים קדמיים, איביץ' הוא היחיד בארץ שהחלק הקדמי מוכן לו על מגש ובגדול, עליו רק למצוא את האיזון והשאלה הגדולה אם הוא יוכל להשפיע על שניים מתוך הארבעה - דן ביטון, גבי קניקובסקי, פארפה גויאגון ואוסקר גלוך ולהפוך אותם לקשרי 50-50.

האם הוא יוכל להפוך אותם לאבו פאני ועידו שחר רק עם כניסות לעומק? אולי הוא צריך להפוך אותם לבירם כיאל ולגולסה, אבל עם גולים. על איביץ' להפוך את מכבי לקבוצה חדשנית עם חמישייה קדמית, שני קשרי 10 ושלושה חלוצים.

אני זוכר את סטיפה פריצה כבר בגיל 18 קורע רשתות במדי נבחרת קרואטיה הצעירה. שנה קודם לכן, ב-30 בדצמבר 2012, הוגרלה זאדאר בגביע לשחק מול דינמו זאגרב הגדולה. פאטוס בצ'יראיי העלה את דינמו ל-0:1, ובמחצית כבר היה 0:2, והמשחק היה נראה גמור. שבע דקות ומיד גם ארבע דקות לסיום, הישווה פריצה הנער בצמד, בדרך לניצחון ענק של זאדאר בהארכה 2:3 על דינמו.

נראה שבכדורגל הישראלי לא מעריכים מספיק את מי שכבש בליגה הבלגית יותר מממה שכבש בזמנו אנז'י קוביקה האגדי, האהוב והזכור כל כך לאוהדי מכבי כאחד מגדולי החלוצים הזרים ששיחקו אצל הצהובים.

סטיפה פריצה לא פחות גדול מקוביקה והתקפת מכבי צריכה להתחיל להיבנות קודם כל ממנו ואילך. פריצה עם הגב, ג'ורג'ה יובאנוביץ' עם הפנים וערן זהבי בתנועה המפורסמת ללא כדור, משייט ביניהם, חופשי לקבל החלטות.
למרות נסיונו, הקרואטי רק בן 26 והסרבי רק בן 23, כך שאת האיזון המנטלי המושלם ישלים ערן הוותיק.

הגישה ההתקפית הזו היא המבחן של גנרל ולאדן. אם ינהג בכל דרך אחרת, הסרבי המוערך יישאר במהלך העונה עם מה שהוא נשאר איתו באנגליה - עם המבט.