כבר שנים שברק בכר עומד באור הזרקורים מתוקף היותו המאמן הבכיר בישראל. עם זאת, אולי גם בשל אופיו המופנם, לא הרבה מכירים את ברק בכר האמיתי. הוא דואג לשמור על דיסטנס ולא לדבר יותר מדי על חייו האישיים. בראיון מיוחד לאלי גוטמן לקראת גמר גביע המדינה, סיפק מאמן מכבי חיפה הצצה נדירה לסערה שהתחוללה בנפשו כשנודע לו על מות אחיו, זוהר, רגע לפני שהוא צריך להכין את הקבוצה שלו למשחק מול מכבי ת"א.
- הראיון הבלעדי המלא עם ברק בכר - הערב ב-19:30 ב-5SPORT
"השתדלתי לא לדבר על זה יותר מדי לפני שהוא נפטר. האמנתי שהדברים יסתדרו", אומר בכר בדיעבד, "המצב שלו נמשך עוד מהזמן שהייתי בב"ש, כמעט שלוש שנים. ברגע שזה קרה, כולנו היינו בהלם. בהתחלה הוא היה מאוד אופטימי. הוא זה שגרם לנו להיות אופטימיים. הוא אמר לנו 'אני תוך שנה יוצא מזה, יש את מרתון טבריה. בשנה הבאה אשתתף במרתון' ובאמת תוך שנה הוא יצא מזה. זה הגיע משום מקום. בגיל 50, ביום ההולדת. הוא היה צריך לטוס לברלין ואיכשהו הוא גילה את זה. תוך שנה הוא נלחם כמו שור אמיתי, יצא מזה, חגגנו לו ואז זה שוב חזר. באופי שלו הוא לא רצה שיידעו ולא שירחמו עליו וידברו על זה. שבועיים לפני שזה קרה הוא עוד נלחם בזה. פתאום זיהום, דברים מתדרדרים, קריסת מערכות. בשבועיים האחרונים הכל קרס".
זוהר הלך לעולמו יממה לפני המשחק החשוב של חיפה מול מכבי ת"א, ובכר, לדבריו, למד בצורה הכי כואבת על פרופורציות בחיים. "יומיים לפני שזה קרה היינו ברמב"ם והיתה עוד סיבה קטנה לאופטימיות ואז למחרת הבנו שזה כבר ממש... הוא נהיה משותק עד הצוואר. זה היה ממש לקראת הסוף. נסעתי להורים שלי בצרופה לראות את המשחק של ב"ש מול הפועל ת"א. זה טבעי שאתה רוצה שהיריבה שלך תפסיד. היה 0:1 לב"ש והפועל ת"א השוותה ולא אכפת לי. אמור להיות אכפת לך כי אתה נאבק על אליפות. יש פה אחריות. אתה לא יודע איך לאכול את זה. ואז 1:2 להפועל ת"א, זה טוב לנו, וזה לא מזיז לי בכלל, זה לא מעניין אותי. אמרו לי בסוף 2:2, אמרתי 'בסדר, 2:2, לא מעניין'".
"למחרת התכוננו למשחק מול מכבי ת"א וב-10:00 בבוקר אחותי התקשרה אליי והודיעה לי שזהו", המשיך בכר, "אתה לא יודע מה קורה עם עצמך באותו רגע. מצד אחד יש פה טרגדיה מאוד גדולה, זה אח שלך. הוא כבר היה משותק ועם מורפיום. אפילו כשהוא מת, הוא התחשב בכולם. הוא היה מלאך. הוא רצה שהסובבים לא יסבלו. גם בימים האחרונים שלו הוא דאג לאחרים, שיזכרו אותו בצורה הכי טובה. מצד שני, יש קטע אגואיסטי, אתה אומר שיש לך קבוצה, יש משחק. מה אני עושה? אני הולך למשחק, אני לא הולך למשחק? איך בכלל חשבתי שאני יכול ללכת למשחק? לא הצלחתי להבין את עצמי אפילו. השחקנים לא ידעו בכלל שהמצב לא טוב. נסעתי להורים שלי בבוקר וראיתי את האוטובוס של הקבוצה בצד השני. זה קטע אבסורדי. זה היה קשה".
אחד הרגעים בו בכר היה על סף שבירה היה כאשר היה צריך להודיע לבנו על כך שזוהר נפטר: "הבן שלי הקטן.. עוד לא סיפרנו לו ושאל 'מה עם זוהר'? ואז סיפרנו לו ופה כבר היה... סיפרנו לו והוא התחיל לבכות. ואז הוא אומר לי 'אבא, אתה גיבור. איך אתה לא בוכה?'. עניתי לו שזה שאני לא בוכה לא עושה אותי גיבור. ניסיתי להחזיק את עצמי. זה היה קשוח".