צפו בנאום: "אנשים ברחוב מבקשים לכתוב לי"

בווידאו: הראיון של זיו אריה ותזכורת ל"בובה של לילה"

זה היה רחוק מלהיות פשוט, אבל מחזור לפני סיום העונה הפועל ירושלים הבטיחה את הישארותה בליגת העל בעונתה הראשונה לאחר שגברה הערב (ראשון) 0:1 על מכבי פתח תקווה, שירדה ליגה יחד עם הפועל נוף הגליל. בסיום המשחק, המאמן המאושר, זיו אריה הגיע לעמדת הראיונות והתחיל בצעקת יש חזקה במיוחד. בהמשך, במסיבת העיתונאים, אריה התייחס לעונה האחרונה בנאום שאסור לפספס.

אריה אמר: "כמו שאמר אלון מזרחי, לא הייתי צריך להוכיח לאף אחד כלום והוכחתי את זה היום. לא הוכחתי לעצמי כלום. הוכחתי לעצמי בפעם האלף שדרך ותהליך הם דברים שאלך איתם כל עוד אאמן כדורגל, שמח שהצליח. היה קשה מאוד, אבל הצליח. ברוך השם. הרבה מומנטומים, היו משחקים ששיחקנו בהם טוב ולא יכולנו להבקיע. כל המומנטום שלנו לקראת סוף השנה היה אחרת. המשחק מול חדרה היה יכול להוציא אותנו לים מהר, אבל התרסקנו. דיברתי עם השחקנים, אני אוהב לדבר איתם. עם חלקם לפחות. רוב השנה, מבלי יותר מדי טקטיקה, שיחקנו סוג של 3:4:3 שהיה מאוד התקפי אבל לא הציע לנו יותר מדי. השחקנים אמרו לחזור ל-4:3:3 עם גוני כקשר הגנתי, ובואו נרוץ עם זה. עשינו את זה".

"רוב הפלייאוף, כולל נגד נוף הגליל ובית"ר עד ההרחקה, היו הרבה דקות שבהן היינו צריכים להבקיע יותר. גם היום היינו צריכים לשים שניים/שלושה שערים. מסכים בקשר לאיכות הכדורגל, גם היום וגם נגד בית"ר שיחקנו כדורגל כמו שאני אוהב. אמרתי כל השבוע שננצח בדרך שלנו או שלא ננצח בכלל. גם היום וגם שאר העונה זה היה צריך להגמר ביותר שערים שהיו קונים לנו שקט ונקודות. בחלק מהשנה לא הבנתי למה האוהדים לא באים יותר, אחרי 21 שנה יש קבוצה בליגת העל עם הרבה מאוד שחקני בית. אולי חוץ מהדרבי הראשון והשני עם הזרים שקצת השפלנו את הקהל וחדרה, להוציא משחקים בודדים, לא הפסדנו על גישה. הקבוצה נתנה מעל ומעבר. אני חושב ש-2,500-3,000-4,000, היו צריכים להיות איתנו כל הזמן".

המאמן המשיך: "בשנה שעברה, אחרי העלייה, הודיתי לכמה אנשים וחלק מהצוות נעלב. אמרתי היום שאזכיר אותם בלי שמות כי אנשים ייעלבו. אשתי ושלושת הילדים מעל הכל, אחת בבוסטון בכלל ואחת עוד חמש שעות טסה לכמה חודשים. אמרתי לה שאם אני מנצח או מפסיד היא יכולה לטוס, אבל תיקו זאת בעיה. אחי, משפחתי, כל ההורים שלי. אין לי הרבה חברים. היו ימים שהם ושי אהרון הרימו אותי, כי בקריירת האימון שלי, כולל בוגרים, לא הייתה לי עונה עם כל כך הרבה הפסדים, הפרש שלילי ואולי שבעה ניצחונות כל העונה. אני לא רגיל לזה. ידעתי שאם אני נשבר זה יהיה בבית כי את השחקנים האלה הייתי חייב להחזיק, חדר ההלבשה צעיר. איך אחגוג עם אשתי? כנראה שלא נחגוג. היום היא תבכה, כי נשארנו רק שנינו והילד".

אריה: "הכדורגל כאן, מצד אחד, בוכה שכל המאמנים קלישאתיים. כשמישהו אומר את האמת מתחילים לעשות מזה צחוק. אחזור לנאום הפרמטרים, הוא היה נכון. אני לא אומר מה שצריך. זה שעשו דמות בבובה של לילה זה כבוד גדול, אנשים מוכנים לשלם לשלום מיכאלשווילי. זה יום רגיל. אני לובש כובע כי קר בחורף, אני עם קרחת וקר בחורף. אני מדבר אמת. אני בלי אג'נדה. כשמדברים על אחמד סלמן? עושים מלא רעש מאוסקר גלוך. אני שמתי את אחמד סלמן במאבקי ירידה, אז אחרי שהוא שם גול אמרתי שמגיע למאמן כל הכבוד. עשו מזה צחוק. זה בסדר, אני לא נעלב, עשו מזה עניין, על הכיפאק. אני אומר את האמת, תמיד, זהב. המכתב היה ספונטני, היה שפל אחרי הדרבי. לא לקחתי את זה לכיוון של שפל אבל לא הבנתי מה קרה. הבנתי מה קרה אחרי משחק, יש אוהדים שמקללים וילדים שכותבים לך מכתב".

"בא ילד בן 4, מגיש את המכתב אחרי משחק, אמרתי שאקריא את זה בסיום בלי קשר לתוצאה. עכשיו כשאני הולך ברחוב כל אחד מבקש לכתוב לי מכתב. זה היה ספונטני, עשו מזה צחוק, על הכיפאק. ביום הראשון בליגת העל אמרו שלא נשרוד, שרדנו. אני עושה עניין, הכל טוב. הקטע של בובה של לילה והצחוקים..כל עוד יש לי את האמת שלי, אם לוקחים את זה למקום אחר?".

"אין למועדון זכות קיום ללא צעירים. אנחנו יכולים לבנות צעירים, לא לקנות. השלד יישאר, נעשה תיקונים מהשנה. אם הוא יאבק שוב על ירידה? אני מקווה שלא, לא נעמוד בזה. ביום שהגעתי לפה זה היה אחרי ערן לוי, אמרתי שכאן לא יביאו 12-13 שחקנים. גם באחד הראיונות אחרי נוף הגליל התעצבנו על זה שאמרו שהבאתי הרבה שחקנים. הבאתי ארבעה, אחד לא שיחק, שיחררתי שישה".

"לא אוהבים אותנו, אומרים שאנחנו שחצנים או שרוצים לחנך את כל העולם. אני מקווה שאשאר בהפועל ירושלים לעולם, אלא אם תהיה הצעה מליברפול. זאת אחת הסיבות שאני כאן. נותנים לי לעבוד כמו שצריך, אם לא יקרה משהו חריג כמו איבוד חדר ההלבשה או קטסטרופה, גם 2 נקודות מ-24 לא הזיזו אותי מהמקום. זה נתן לי שקט ואמונה. זה לא מובן מאליו, אבל זה לא הפתיע אותי כי זה סוג המועדון וזה סוג האנשים שמנהלים אותו".

"הראיונות שלי לאורך כל העונה היו אמיתיים, בגלל זה לא אוהבים אותם. חלום קטן היה לנו בגביע הטוטו לדגדג פלייאוף עליון, היו רגעים שהיינו קרובים והרגשנו שקבוצות מסוימות לא טובות מאיתנו ברמת המשחק. המטרה הייתה לא להגיע למצב הזה עד המחזורים האחרונים. בתוכנו ידענו שזה יהיה עד הסוף, אבל אחרי 21 שנים זה כאילו הישג, אני לא יכול לשמוח מזה, זה הישג אדיר אבל זו שנה אחרונה שאני במאבקים האלו", פתח אריה.

המאמן המשיך וסיפר: "יכולים להאמין או לא, יש לי ביקורת עצמית לא מעניין אותי מה אומרים עליי, עושים ממני צחוק או לא, הדמות שעשו לי, לא מפריע לי.  אם אני מדבר על דרך תהליך ואמונה בתהליך היו שבועות ששי היה צריך להרים אותי והיו הפוך, אני רגיל בקריירה שלי לנצח, אבל אם אני אומר לשחקנים כל הזמן תהליך ודרך אני לא יכול לשדר להם משהו אחר, זו מחמאה הכי טובה שאני יכול לקבל".