"ברור שהיום אני יכול לשחק במכבי חיפה"

שנתיים וחצי אחרי שעזב את הפועל באר שבע, כאלוף שלוש פעמים וכאחד הזרים הגדולים בתולדות המועדון, ג'ון אוגו חזר לישראל בינואר האחרון, כשחתם בהפועל נוף הגליל, ובראיון לערוץ הספורט הוא מספר: "כן, בכנות התגעגעתי מאוד. גרתי פה חמש שנים וזה כמו בית. אז עזבתי וחזרתי אחרי שלוש שנים אז כן, מאוד מתרגש לחזור לכאן, לראות פרצופים ישנים וחברים. התגעגעתי לישראל".

מה קרה איתך מאז שעזבת את הפועל באר שבע ועד שהגעת לנוף הגליל?
"שיחקתי בב"ש 5 שנים, הקבוצה היחידה ששיחקתי בה בישראל. ואז רציתי להתקדם בקריירה, אבל כל כך הרבה דברים קרו בדרך. הלכתי לנבחרת ואז חשבתי שאעבור לקבוצה וזה לא יצא לפועל. ואז חזרתי הביתה לניגריה לשישה חודשים, עברתי לסעודיה לשחק והייתי שם שלושה חודשים ואז התחילה מגפת הקורונה, זה היה מאוד קשוח. הרגשתי כאילו אני מתעלף כי כשניסיתי לטוס אי אפשר היה, הכל היה סגור. ואז גם איבדתי את אמא שלי, זה היה מאוד קשה עבורי. שנתיים ללא משחק היה מאוד מאוד קשה עבורי. בכל מקרה אני שמח לעשות את מה שאני הכי אוהב לעשות וזה להיות פה, ונראה לאן נקח את זה מפה".

נשמע שהכל קרה באותו זמן, איבדת את אמא שלך, הפסקת לשחק לשלוש שנים, מגיפה עולמית. נשמע לא פשוט להתמודד עם כל זה.
"בכנות, זה היה מאוד מאוד קשה. איבדתי את אמא שלי, ואז בלי קבוצה, הייתי בחזרה בבית, לא עשיתי כלום. התגעגעתי למשחק. אבל כמו שאמרתי, אני שמח להיות בנוף הגליל, לעשות את מה שאני הכי אוהב לעשות ואראה לאן זה הולך מפה".

אני יכולה לשאול ממה אמא שלך מתה?
"כן, היא נלחמה בסרטן, היא היתה בת 55. הבאתי אותה לישראל פעמיים לטיפולים, אבל הסרטן מחלה קשה. היא התייאשה בסוף. אני שמח כי היא היתה אישה חזקה, ואני פה עושה מה שאני יכול כדי שהיא תהיה גאה בי".

אז חזרת לניגריה אחרי חמש שנים בישראל, מקומות כל כך שונים.
"זה היה שונה. בניגריה חייבים לבזבז כסף. הכל יקר. בכל מקום שאתה הולך אתה חייב לבזבז כסף, ובגלל שאתה בחור פופולארי אתה חייב לבזבז יותר. כל פעם שאתה יוצא מהבית כולם רוצים לפגוש אותך, כולם רוצים שתעזור להם. אז זה היה מאוד קשה. אבל אני שמח כי היו לי כל כך הרבה חברה ומשפחה סביבי שווידאו שהכל בסדר איתי כי הם הבינו שזה מאוד מאוד קשה עבורי בלי לעשות את מה שאני הכי אוהב לעשות. אני שמח היום, אני בחזרה בישראל, משחק כדורגל".

היית אמור לבזבז הרבה כסף אבל לא היתה לך עבודה.
"כן זה מה שאני אומר, זה היה מאוד קשה. בזבזתי כל מה שהיה לי. אבל אני אסיר תודה על המשפחה והחברים שהיו איתי. החברים שלי היו מדהימים. הם ראו את הסיטואציה שעברתי, הם הבינו ועזרו לי. חברים מהכדורגל ומחוץ לכדורגל. אני חייב להם הרבה. אבל כמו שאמרתי, אני פה שוב, אני שמח, אני על המגרש משחק, אני רק רוצה לוודא שאת השנתיים שלא שיחקתי בהן כדורגל, אני אקבל בחזרה. אני שמח להיות פה ואני אסיר תודה למועדון הזה שנתן לי את ההזדמנות לשחק כדורגל שוב".

גם יש לך ילדה בניגריה.
"היא תהיה בת 6 ביוני, היא בת חמש. היא מהממת. וזה אחריות גדולה עבורי גם כאב. אני צריך לעשות כסף כדי להבטיח שיש לה חיים טובים יותר. היא עם אמא שלה בניגריה".

אתה מתגעגע אליה?
"כן, אני מתגעגע אליה. אבל אני שם את כל האנרגיה שלי במה שאני עושה, במקצוע שלי, כי אם אני אהיה טוב בו, אקבל עוד כסף כדי לטפל בה. אז אני מנסה להיות מפוקס רק בקריירה שלי. אבל בוודאי, הבת שלי, היא יודעת שאני תמיד אהיה שם בשבילה".

עברת הרבה בשנים האחרונות. הקריירה שלך התמוטטה, היית במדינה שאתה לא רוצה להיות בה, עכשיו אתה רחוק מהבת שלך וגם סוג של פצוע.
"פצוע? אני שומע את זה בחמש שנים האחרונות. אנשים אמרו שאני פצוע כשלקחתי אליפות שלוש שנים ברציפות עם באר שבע. שיחקתי בבאר שבע חמש שנים, כל כך הרבה משחקים גדולים, וכולם ממשיכים להגיד שאני פצוע. אני מרגיש שרק העצלנים אומרים את זה כי בכל פעם שאני על המגרש, אני תמיד נותן את המקסימום שלי. אני תמיד נלחם עבור הקבוצה שלי. אחרי באר שבע רציתי להתקדם בקריירה, אבל לפעמים החיים הם עניין של גורל. אני שמח, אני חזק, אני קשוח, אני תמיד רוצה לשחק, אני תמיד רוצה להראות לאנשים שאני עדיין מוכן".

אז ציינת את באר שבע, וחייבים לחזור לזה קצת. קודם כל, איך היה עבורך להגיע לכאן לראשונה?
"כשהגעתי לישראל היתה סיטואציה מצחיקה. הייתי בחדר באיטליה וקיבלתי שיחה מסוכן אחד והוא אמר 'נראה שבישראל רוצים לראות אותך'. הייתי בישראל בערב, כשהגעתי עם הקבוצה מפורטוגל לשחק נגד הפועל תל אביב בליגה האירופית, ובראש שלי חשבתי 'איזה מן מדינה זו? היא כל כך מוזרה', וכשהם אמרו לי באר שבע, לא היתה לי ברירה. רק רציתי לשחק כדורגל. כדורגל זה החיים שלי. אז כשהם אמרו לי באר שבע, בדקתי על הקבוצה וראיתי שהם קבוצה, ראיתי שהם בצמרת אז והיה להם גם שוער ניגרי אז, אז חשבתי שזה לגמרי הגיוני לדבר איתו".

"אג'ידה אמר לי דברים טובים על באר שבע. וזו היתה תקופה שהיתה מלחמה. כשעליתי למטוס לבוא לכאן, היו רק עשרה אנשים על מטוס גדול. וחשבתי לעצמי 'וואו, לאן אני הולך', אבל פשוט לא היה אכפת לי. רק רציתי לשחק. זו היתה הרגשה אחרת. האנשים פה אחרים, הם אדיבים, חמים. ואז הלכתי לבאר שבע, פגשתי את הקבוצה והחיים שלי התחילו שם, הקריירה שלי. היתה לי את הפריווילגיה לשחק בבאר שבע עם שחקנים מצויינים, עם כשרונות ישראלים וזרים מעולים. השאר היסטוריה. זכינו בתארים ואני סופר שמח כי התחברתי לאוהדים מהיום הראשון והם הראו לי אהבה, זה כמו בית עבורי. זאת המציאות, אני בנוף הגליל עכשיו. הקבוצה עוברת הרבה, היא צריכה אותי, אני רוצה לעזור לקבוצה להישאר בליגה".

גם היה לך מאמן מצוין
"כן, ברור. אני ממשיך להגיד לאנשים שהוא הפך אותי למי שאני. אני זוכר שכשהוא הגיע לבאר שבע הדבר הראשון היו לנו שיחות אישיות, הוא לקח אותי למשרד שלו ואמר לי 'תקשיב, אני רוצה שתשחק 6. שם אני רוצה שתשחק ושם תשחק בשבילי', בגלל שהייתי יותר שחקן התקפה לפני. הוא לימד אותי איך לשחק 6 והשאר היסטוריה. זה מה שהפך את ג'ון אוגו לג'ון אוגו. הוא אשף בניהול בני אדם. אני שמח לראות את מה שהוא עושה עם מכבי חיפה, זה לא מפתיע אותי. הוא מאמן מצוין, הוא בחור מציין. הוא יודע איך לנהל שחקנים, הוא יודע איך לנהל את המנטאליות של השחקן ואני שמח בשבילו מאוד. אני מקווה שכשאהיה מאמן אני אהיה כמוהו אבל זה יהיה קשה כי אנחנו שני אנשים שונים".

ואיך היו היחסים שלך עם אלונה ברקת?
"היו לנו יחסים טובים. גם בניגריה הרבה אנשים תמיד אמרו לי לדבר איתה כדי שתחזיר אותי לקבוצה. אני מרגיש שאם מישהו צריך אותך, אתה לא צריך להתחנן. אלונה אישה מדהימה. אישה שמסורה לכדורגל, מביאה את הקהל לאיצטדיון וכל מה שצריך כדי לוודא שהקבוצה מאוזנת. מביאה שחקנים פנטסטיים. זה אומר הרבה עליה. היא נחמדה, היא דואגת. קראתי גם שהיא חשבה לעזוב, אבל היא חזרה כי היא אוהבת כדורגל, הקהל אוהב אותה. ההצלחה שלי היא הרבה בזכותה. אם היא לא היתה תומכת בקבוצה ככה, אני לא חושב שהקבוצה היתה מה שהיא היום".

יש משהו שאנחנו לא יודעים על באר שבע הגדולה?
"אני חושב שיודעים הכל בישראל על באר שבע. נהננו מאוד לנצח, נהננו מאוד לשחק נגד קבוצות גדולות באירופה, אבל אני חושב שדבר אחד שלא מבינים באמת זה שזה בסופו של דבר מתנקז למאמן, ברק. הוא תמיד רצה את הכי טוב עבור כולם. היו פעמים שהוא היה מרגש אותנו לפני משחקים גדולים. במשחקים, נגיד, כמו נגד מכבי ת"א... אנחנו לא יודעים איך הוא הגיע למשפחות שלנו  אבל לפני שהיינו יוצאים למגרש היינו רואים את המשפחות שלנו מדברות אלינו בווידאו, וזה רגע קשה. כשאנחנו צופים בווידאו כזה, אנחנו עולים למגרש ונותנים הכל".

היה סוג של דרבי השבוע, המאמן שלך לשעבר נגד הקבוצה שלך לשעבר
"אפשר היה לראות שמדובר במשחק טקטי עד הכרטיס האדום. מכבי חיפה ראויה לקחת אליפות, בתקופה שלי בבאר שבע היא סבלה מאוד. הייתי מאושר לראות שברק לקח איתם אליפות, זה אומר עליו הרבה. הוא מאמן מצוין, ולא רק מאמן, הוא בחור מצוין. יש סביבו אנשים מצוינים. מאמני הכושר, דרור וגיא, המאמן שוערים. צפיתי במשחק והייתי שמח, למרות שאני מרגיש קצת מחוץ לעניינים, ואני מרגיש שהטוב ביותר ניצח".

היה מישהו בחדר ההלבשה של באר שבע שהרגשת מחובר אליו יותר מלאחרים?
"כולם יודעים שאני ו-וואקמה היינו קרובים, הוא כמו אח עבורי, החבר הכי טוב שלי. אנחנו מאוד מאוד מחוברים. זה מישהו ש.. גם כשעברתי דברים לא פשוטים לפני שבאתי לישראל, היה שם בשבילי. אני לא רוצה לספר את כל הדברים שהוא עשה עבורי, אבל הוא היה שם בשבילי. אנחנו עדיין מדברים כל יום. הוא השחקן הכי טוב בליגה הטורקית והם לוקחים אליפות, אז אני מאוד מאוד שמח בשבילו. לפני שעזבתי את באר שבע הייתי 70% בדרכי לשחק בטרבזונספור. היו שיחות, האוהדים רצו שאגיע, אבל הם הלכו על מישהו אחר בסוף. כדורגל זה משחק מצחיק. דברים קורים מאחורי הקלעים שאתה כשחקן לא מבין".

התאכזבת מכך שב"ש שהחליטה לא להאריך את החוזה שלך?
"כן. לא רציתי לעזוב את באר שבע. פשוט הרגשתי שמגיע לי יותר, אבל זה לא עבד. היו כל כך הרבה שיחות מאחורי הקלעים, אולי זה פשוט היה הזמן הנכון עבורי לעזוב. שיחקתי באותה קבוצה חמש שנים, זה המון לשחקן כדורגל. כמובן שרציתי להמשיך להלחם עבור המועדון והקהל, אבל אף אחד לא גדול יותר מהמועדון. שחקנים תמיד יבואו וילכו. אני לא אגיד שאני לא מתגעגע למועדון הזה, ברור שאני מתגעגע. הרגשתי מחובר לאוהדים, הם אתגרו אותי להיות תמיד הכי טוב שלי. אבל החיים ממשיכים".

אנשים עוד מזהים אותך ברחוב היום?
"כן, זה בזכות העבודה הקשה שלי. כל מקום שאני הולך בתל אביב, חיפה, כאן בעפולה. כולם ישר 'אוגו, אוגו'. זה כי נתתי את כל כולי לבאר שבע. בכל פעם שאני הולך לים בתל אביב... הייתי שם שבוע שעבר והיו כל כך הרבה אוהדי באר שבע. זה הרגיש כל כך טוב".

אז אתה סה"כ 5 וחצי שנים בישראל, מה אתה יודע להגיע בעברית?
"אני לא מדבר עברית. 'בוקר טוב', 'מה העניינים?', 'אתה בסדר?'. עברית זו שפה קשה. כשאתה הולך למדינה, המילים הראשונות שאתה לומד הן המילים הרעות (קללות)".

אז איך התחיל הקשר עם נוף הגליל? מאיפה זה הגיע?
"זה הגיע כשהייתי בניגריה. סוכן בשם ינון יצר איתי קשר ואמר שנוף הגליל רוצים לראות אם אני בכושר כי לא שיחקתי הרבה זמן ואמרתי 'אוקי, למה לא?'. אגיע להתאמן עם הקבוצה ואראה אם אני יכול לעזור לקבוצה. אחר כך דיברתי עם גיל המנכ"ל והוא נתן לי את ההזדמנות ואני פה".

היה שלב שחשבת שאולי זה סוף הקריירה שלך?
"מעולם לא חשבתי על זה, תמיד האמנתי שאקבל הזדמנות לשחק שוב כי זה לא שנפצעתי ובגלל זה הפסקתי לשחק. הייתי בסעודיה לפני הקורונה, היתה לי הזדמנות. כמעט גם חזרתי לישראל, לחדרה, אבל הקורונה סגרה את שדות התעופה וזרים לא היו יכולים להגיע. כמעט גם קיבלתי הזדמנות לחזור לנתניה, כבר היה לי כרטיס והכל, אבל הם אמרו שאני צריך לקבל חיסון פעמיים וקיבלתי רק אחד באותה תקופה. פשוט לא היה לי מזל. החלון נסגר ואז הייתי צריך לחכות שישה חודשים לקבל קבוצה. נוף הגליל הגיעו וכמו שאמרתי, אני מוכן לאתגרים, אני לא מפחד מאתגרים. כשראיתי שנוף הגליל בסיטואציה שהיא נלחמת על החיים שלה, אמרתי כן. זה מסוג האתגרים שאני רוצה, ולמה לא לבוא ולקחת את ההזדמנות הזאת? אני שמח שאני פה".

כמה זה שונה עבורך לשחק ללא קהל?
"זה קצת מוזר. אוהדים שם כדי לדחוף אותך תמיד לתת את הכי טוב שלך וכשהם לא שם, אתה לפעמים מרגיש שאתה משחק נגד כולם. אבל האוהדים בסופו של דבר לא יהיו איתך על המגרש, זה אתה שם. אבל כן, מוזר לשחק ללא אוהדים. לפעמים אתה צריך אוהדים שידחפו אותך, שתרגיש שאתה משחק בשבילם".

אולי אתה גם משחק היום כדי להוכיח שאתה עדיין שחקן טוב כמו שהיית?
"אני לא רוצה להוכיח שום דבר לאף אחד. זה אני, קוראים לי ג'ון אוגו. זה מה שאני עושה למחייתי. זה החיים שלי. אני אוכל, שותה, ישן, חושב וחולם על כדורגל כל יום. אני עדיין מי שהייתי. זה די קשוח כי לא היתה לי הכנה כמו שצריך כבר שנתיים, אז זה קשה עבורי לבוא לנוף הגליל בלי הכנה של שנתיים. גם כשהלכתי לסעודיה לא הייתה לי הכנה ראויה. אני צריך הכנה ראויה ואז אני אחזור לעשות את מה שאני יודע. אני פה כמעט שלושה חודשים, אז אני חוזר לעצמי. אני מנסה לעבוד על הביטחון שלי, על החוזקות שלי. הקבוצה צריכה אותי עכשיו, אבל אני לא יכול לעשות את כל זה עכשיו. אני עצוב מזה כי אני לא באמת יכול לתת לקבוצה את מה ש... בראש אני כן יכול, אבל הגוף שלי... זה לוקח זמן לפעמים. אבל אני עדיין ג'ון אוגו".

אתה מדבר על הביטחון שלך, מה קרה איתו?
"אני מקבל ביטחון כשאני משחק. אני נותן את כל כולי באימונים, אבל אני צריך לעבוד על הביטחון. זה קשה לעבור שנתיים בלי לשחק. אתה מפספס הרבה דברים. אתה לא קם בבוקר מוקדם לאימונים, אתה לא מתאמן פעמיים ביום. הגוף שלך צריך להתרגל שוב, לוקח זמן לחזור להכל וזה מה שאני עושה עכשיו, לאט לאט".

אנשים מדברים על הברך שלך, מה מצבה?
"אנשים תמיד מדברים על הברך שלי ואני באמת לא מבין את זה. כי כשהייתי בסעודיה הלכתי ל-MRI ואף אחד לא דיבר על הברך שלי. כל פעם שאני בישראל אנשים מדברים על הברך שלי. כשהגעתי לנוף הגליל, הלכתי ל-MRI ובהתחלה אמרו לי משהו על המיניסקוס ואז הרופא אמר שזה לא מיניסקוס, אלא צלקת בברך שלי. זה לא מפריע לי. לפעמים יש כאב חד, אבל הברך שלי בסדר. אני מתאמן כל יום, משחק, אני לא נפצע".

אתה מרגיש שמגיעות לך יותר דקות משחק כרגע או שאתה צריך עוד זמן?
"אני תמיד מוכן לשחק, מהיום הראשון שהגעתי לנוף הגליל. אני לא בחור עם מנטאליות של 'אני לא רוצה לשחק, אני צריך זמן'. אני אולי לא הייתי טוב בלעשות דבר אחד, אבל אני אהיה טוב בדבר אחר. ראיתי את הקבוצה משחקת ואני מרגיש שאני יכול לעזור. אולי אני לא אוכל להציל את הקבוצה, אבל בראש שלי אני מרגיש שאני יכול לעזור. זה תלוי במאמן לא בי".

דיברת עם מישהו על זה שאתה רוצה לשחק יותר? אתה מאוכזב מזה שאתה לא משחק מספיק?
"ברור שאני מאוכזב מכך שאני לא משחק מספיק, אבל אני לא יכול להכריח מאמן לקחת אותי. אני חייב להראות שאני רוצה לשחק. לפעמים בכדורגל זה לא עובד כמו שאתה כשחקן רוצה. אני בחור שמבקר את עצמו הרבה, אני לא צריך שמישהו יגיד לי אם אני טוב יותר או פחות. אני מסוג הבחורים שיגידו בעצמם אם הם טובים או לא. אז כרגע אני מאוכזב כי עם האיכויות שיש לנו בקבוצה לא היינו אמורים להיות בסיטואציה שאנחנו נמצאים בה. אני מאמין שאם הייתי משחק יותר הביטחון שלי היה מגיע וכשהוא מגיע כולם סביבי היו משתדרגים אבל כרגע זה לא קורה".

אמרת את זה למישהו?
"במועדון כדורגל, כשדברים לא עובדים, יש עם מי לדבר. לפעמים דיברתי עם הבעלים, אבל לא כדי להגיד 'אני צריך לשחק'. המאמן יודע מי צריך לשחק. אם אני לא משחק, אני צריך להמשיך לעבוד קשה ולהראות למאמן שאני רוצה לשחק ושאני ראוי לשחק. אם זה עדיין לא קורה, אני אמשיך לנסות".

אתה חושב שתישאר בנוף הגליל לעוד עונה?
"אני לא יודע, את צריכה לשאול את הבעלים. אני שחקן כדורגל, אני אוהב כשאנשים מעריכים אותי. כשמעריכים אותי אני יכול להיות הכי טוב שלי. אבל כשלא מעריכים אותי... אם הם רוצים שאמשיך זה בידיים שלהם. הם צריכים להגיד לי את זה".

היית רוצה להישאר בישראל?
"כן, אני רוצה להישאר. גרתי פה חמש שנים, עזבתי וחזרתי. אני מאוד רוצה להמשיך בישראל. אני אוהב את המדינה הזאת, אני אוהב את האנשים. זה מרגיש כמו בית. זאת המדינה שבה שיחקתי חמש שנים. לא ציפיתי לגור כאן חמש שנים. אני מרגיש שאני בבית פה, נראה מה יקרה בעתיד. כרגע אני רק חושב על נוף הגליל ואחרי זה נראה מה יקרה".

אתה תהיה בן 34, זה לא צעיר לשחקן כדורגל.
"אני נראה בן 34? אבל כן, אני יודע. אני לא מאמין שאני מגיע לשלב שאנשים יגידו לי 'אתה בן 34, זה חתיכת גיל, אתה חושב שאתה יכול להמשיך?' אלוהים, לא. אני חושב שאם בחור בשנות השלושים אומר שהוא רוצה להפסיק לשחק, זה כי הוא עצלן. יש סיטואציות שצצות אצל הרבה שחקנים ואז הם מחליטים שהם מפסיקים לשחק, פציעות חוזרות וכאלה. אני לא כזה. אני לא נפצע. אני יכול לשחק 40 משחקים בעונה ולא להפצע. גם אם אני נפצע, אני לא מהסוג שרוצה לשבת ורק לקבל כסף וזה. אני רוצה לטפל בעצמי ולחזור ולהיות טוב יותר. אני מטפל בגוף שלי. אני בן 34 אבל אני מרגיש שאני עדיין בשנות ה-20. אני עדיין רוצה לשחק, אני עדיין נהנה מהמשחק. אם ארגיש שאני לא יכול לשחק עוד, תסמכי עלי שאני אהיה הראשון להגיד את זה. אני יכול לרוץ, אני יכול לעבור שחקנים. ואל תשכחי שפספסתי שנתיים. אני רוצה לקבל את השנתיים שפספסתי בחזרה. ואני רעב מתמיד".

כמה עוד אתה חושב שזה יכול להמשך?
"כשמסתכלים על שחקנים מצויינים כמו לדוגמא רונאלדו, יש לו הכל. הכדורגל נתן לו הכל והוא עדיין שם. הוא עדיין משחק. זאת המנטאליות של ווינר. אתה רוצה לשחק. הוא לא עוזב כי כבר יש לו הכל. הכדורגל זה בדם שלי. כמה עוד אני רוצה לשחק? אני לא יודע. אני עדיין פעיל, אני עדיין אוהב את המשחק, אני עדיין רוצה להנות מהמשחק. אולי אם שנה הבאה אני ארגיש שזה נגמר, בסדר, אבל כרגע אני עדיין נהנה מהמשחק. זה עדיין בתוכי. אני לא מרגיש שזה הזמן בשבילי להפסיק, אני עדיין רוצה לשחק. אני עדיין יכול להבקיע שערים, למסור כדורים, לרוץ, לעבור..".

אתה חושב על היום שאחרי?
"אשאר עדיין בכדורגל. אני לא יודע אם זה יהיה בניהול, באימון, כסוכן או כמדריך ספורטאים, אבל אני בטוח אשאר במשחק. אני אוהב את המשחק, זה החיים שלי, אני ממשיך להגיד את זה. כדורגל משמח אותך. לצפות בכדורגל ולשחק כדורגל משמח אותך".

אני תוהה איך זה עבור מישהו זר להיות כאן כרגע עם המצב הביטחוני
"גרתי פה חמש שנים, אז אני רגיל לזה. חזיתי בזה כבר פעם אחת. אני מרגיש שהדברים האלה צריכים להפסק. ראיתי את הסרטון של הפיגוע שקרה לאחרונה ולא נרדמתי בלילה. ממש פחדתי. אני לא יודע איך בן אדם הולך לתקוף אנשים. כאב לי על המשפחות והנפגעים. זה לא מגיע לאף אחד וזה צריך להפסק. הממשלות צריכות למצוא דרך לעצור את זה. אולי ממשלת ישראל, אולי ממשלות מהעולם צריכות להתאחד. צריכה להיות אחדות. בסופו של יום אלה החפים מפשע שמושפעים. לא מגיע לאף אחד לאבד את הילדים שלו או ההורים שלו בדרך הזאת. זה ממש ברברי. זאת מדינה שאני מרגישה שנתנה לי הרבה".

איך תסתיים העונה של הנוף הגליל?
"אנחנו כולנו חיוביים פה. אנחנו באותו ראש. אנחנו משחקים בבית ואנחנו חייבים לנצח את בית"ר ירושלים כדי לקבל את התקווה שאנחנו יכולים להשאר בליגה. יהיה קשה, אבל אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים לעשות את זה. אם ננצח, אני אופטימי שיש לנו את ההזדמנות להשאר בליגה".

אתה מרגיש שאתה טוב מספיק לשחק במכבי חיפה?
"ברור, למה לא?! אני טוב מספיק כדי לשחק בכל קבוצה בליגת העל".

בכל זאת, לא שיחקת יותר משנתיים.
"אם לא שיחקתי שנתיים זה לא אומר שאני מת. איך מגיעים ללשחק כדורגל? על ידי עבודה. אם בכל פעם שאתה עולה על המגרש, אתה עובד קשה, אתה עובד על הפיזיות שלך, על הכושר שלך אתה יכול לשחק. יש לך את האיכויות כבר. כשאנשים אומרים שנתיים, כן זה קשה, אני לא אשקר, שנתיים בלי לשחק. אבל אני שמח, כי השנתיים שלא שיחקתי לא היו כי היה לי קרסול שבור או ברך שבורה. זה היה פשוט בגלל הקורונה. עם הכנה נכונה, תסמכי עלי, אני אהיה הכי טוב. כשבאתי לנוף הגליל, באתי עם 6-7 קילו יותר. הגוף שלי צריך להתרגל להרבה דברים עכשיו. והוא מתרגל".

חזרת למשקל שלך?
"המשקל שלי גבוה כי השרירים שלי גדולים. בכל שנה זה עולה, אני לא יכול להוריד במשקל. לפני שחזרתי לשחק, לא ישנתי, תמיד הייתי יוצא, חוגג עם החברים, לפעמים התאמנתי, לפעמים לא. לפעמים הייתי משחק כדורגל עם כמה אנשים, לא משהו רציני, לפעמים הייתי הולך לחדר כושר. אז עכשיו הגוף שלי מתרגל להכל. עם הכנה טובה לפני העונה אני חוזר להכי טוב שלי. אנשים תמיד יבקרו אותך. זה קל לשבת מאחורי הטלויזיה ולבקר מישהו. אבל האם הביקורת מזיזה לי? לא, ממש לא. אם מישהו בקבוצה מדבר עם התקשורת זה לא מזיז לי".

אתה מרגיש שאתה שחקן טוב כמו שהיית בבאר שבע?
"אני לא יכול לתת את מה שנתתי בבאר שבע כי אז היה לי מזל לשחק עם שחקנים איכותיים. שיחקתי עם ברדה, מליקסון, בוזגלו, וואקמה, מיגל ויטור, דודו גורש. כל כך הרבה שחקנים איכותיים סביבי. הרבה שחקנים. המאמן, כולם. כל כך הרבה שמות גדולים. אני לא אומר שאני לא משחק עם שמות גדולים פה, אבל ההזדמנות לשחק עם האנשים בבאר שבע זה לא מה שאני מקבל פה בנוף הגליל. בנוף הגליל יש לנו הרבה שחקנים שלפני שנתיים שיחקו בנוער. בבאר שבע זה היה שונה. היו כל כך הרבה שחקני נבחרת. אם אני אתן מה שנתתי בבאר שבע? כולנו יודעים שזה דבר אחר לגמרי. אבל הביקורות לא מזיזות לי".

הזכרת את אליניב ברדה, מה אתה חושב על זה שהוא מאמן את באר שבע עכשיו?
"כששיחקתי נגדו צחקתי עליו, קראתי לו 'פפ גוארדיולה' והוא ברח (צוחק). בחיים לא ראיתי בחור כמו ברדה. אני בר מזל שפגשתי הרבה אנשים בחיים. אנשים כמו ברדה. הוא תמיד נחמד. הוא נחמד מידי. ואני שמח לראות שהוא מאמן עכשיו. אני מוכן להתערב שזה מישהו שיודע לנהל שחקנים טוב מאוד, כמו שאמרתי על ברק. זה מישהו שהשחקנים ישחקו בשבילו. אני יודע שהוא יצליח כמאמן. זה מסוג האנשים שצריך בבאר שבע, אנשים ששיחקו בקבוצה ועבדו קשה בשביל באר שבע, אז אני בטוח שהוא יעשה שם עבודה טובה".

יש משהו שאנחנו לא יודעים עליך?
"שאני רגיש. אנשים חושבים שאני משוגע, אבל אני בחור רגיש. ואני חושב הרבה. אני יכול לחשוב על 50 דברים במקביל. עכשיו אני פה ואני חושב על הקבוצה הזאת. חושב על עצמי, על ההופעות שלי, על המשפחה שלי. חושב על הכל. על השנתיים שלא שיחקתי, על איך תהיה השנה הבאה שלי".