לפני כשש וחצי שנים מונה יורגן קלופ למאמן ליברפול. הוא הגיע לקבוצה כבויה, אחרי פספוס האליפות ב-2014 והעזיבה של ג'רארד. במסיבת העיתונאים בה הוצג, הוא דיבר על הפיכת המועדון – מהשחקנים, דרך ההנהלה ועד לאוהדים – מספקנים למאמינים (זה נשמע טוב יותר באנגלית ועם החיוך של קלופ).
לקלופ לקח קצת זמן למצוא את הנוסחה המנצחת, אבל חלון אחרי חלון ליברפול התחזקה, הוסיפה עוד שחקן, שפרה עוד שחקן קיים, עד שהכל התפוצץ. כי ככה זה בליגה הטובה בעולם, אין קיצורי דרך. ליברפול ההיא סחבה על הגב 30 שנים של כשלונות, בעוד שמכבי הזו אפילו לא ספרה 30 חודשים כאלה, ובליגה השישית בטיבה, המצב קצת שונה. לפעמים חלון אחד, או אפילו שחקן טוב אחד, יכולים להקפיץ את הקבוצה חזרה קדימה. גם עבודה של מאמן לא מזיקה. ובמכבי, כרגע, יש את שני אלו, ובגדול.
לא משנה איך העונה הזו תמשיך, ואיך תגמר, מכבי הרוויחה בענק – מאמן, כוכב ואת כח ההרתעה שנשחק. כי ככה זה עם מכבי, הכל הכי גדול, על סף המוגזם. אחרי שני הפסדים הבית נשרף. אחרי רצף טוב היריבות משקשקות. אך כעת אנחנו בנקודה מאוד עדינה – האוהדים האופטימיים כבר ממזמן בודקים אתר לחגיגות האליפות, אך גם בקרב הפסימיים שבאוהדים מתחילה להתפתח תקווה מסוימת. עוד נצחון בשבת, עוד נפילה של חיפה, והפלייאוף המסתמן, בו כל קבוצה יכולה לנצח את יריבתה בכל משחק. אך כפי שמועדון הכדורגל מ.ס ריצ'מונד (מהסדרה טד לאסו) לימד אותנו – זו התקווה שהורגת אותך.
לפני שאנחנו נסחפים בגלי האופוריה ששוטפים את בלומפילד בשבועות האחרונים, חשוב לזכור שהקבוצה עדיין מחפשת את עצמה, ומה שהספיק ברצף הנוכחי עלול לא להספיק מול קבוצות הפלייאוף העליון החזקות (למשל, גלזר כקשר אחורי יחיד). אך בניגוד לתקופה שטרום מינוי קרסטאיץ', יש תקווה לעתיד טוב יותר. אם לא העונה, אז בעונה הבאה. ומכאן ישנו שיעור חשוב שמכבי יכולה לקחת איתה לעתיד, כדי שהתקופה הרעה של תחילת העונה לא תתבזבז. הכתבים המקורבים למועדון מציינים לחיוב את מעורבותו של ג'ק אנגלידיס (נציג הבעלים ויו"ר המועדון) בשבועות האחרונים, במה שעשוי להצביע, בעיניי, על "הרדמות בשמירה" בתקופה שמאז סוף עונת איביץ' השנייה.
אולי בצל הקורונה, ואולי בשל נסיבות אישיות שאפפו את הבעלים (ציין במסע"ת ששותפו העסקי הקרוב נפטר, מה שגזל ממנו זמן נוסף), אך מכבי של השנתיים האחרונות הייתה קצת שאננה. המחשבה שאנחנו בלתי מנוצחים, על אף שסטטיסטית הייתה כמעט נכונה, התנפצה יחד עם פרשת הנערות בה היו מעורבים שניים מכוכבי הקבוצה. יחד עם גל עזיבות ומכירות, מכבי נשארה בלי שחקני מפתח רבים, ואיבדה תוך שני חלונות את כל היתרון התחרותי שלה. כנראה שבמועדון האמינו בסיפורים על עתודות בנוער, אך אם מי שגידל אותם לא האמין בהם, מה יש להוסיף.
וכאן נחזור להזדמנות. אנחנו מבינים שבכדורגל שלנו לא לעולם חוסן, ונבואות הזעם על שליטה ירוקה גם רחוקות מהמציאות. אם וכאשר מכבי תחזור לצד העולה של הגלגל (הגלגל שלנו קצת יותר נחמד משל האחרות בעשור האחרון), אסור למנהלים של הקבוצה לשקוט על השמרים. חלק מהיתרונות במנהל מקצועי ובשדרת ניהול מקומית, היא היכולת לשמר ידע ארגוני. אם במכבי ימנפו את הלקח מהמשבר אליו נקלעה הקבוצה בתחילת העונה, ליצירת תכניות עבודה ארוכות טווח, הכנת חלופות מקצועיות, צמצום מרווח הטעות בבחירת אנשי מקצוע, אזי מעז יצא מתוק. אם במכבי ילמדו את הלקח הלא נכון, ויחשבו שלא צריך להתאמץ בשביל להצליח, סביר שנראה מראות דומים לתחילת העונה בקרוב. מהיכרותי המוגבלת עם פועלו של מיץ' גולדהאר, אנחש בזהירות שהתסריט הראשון יותר סביר מהאחרון.
וכדי לסיים בצורה אופטימית, אזכיר שחיפה תעלה ביום שני למשחק בטדי כשההפרש מהפסגה יכול לעמוד על 3 נקודות בלבד, כשלפני חודש וחצי היינו במרחק של 15 נקודות משם. כבר ראינו קאמבקים מפוארים בעבר, ואם יש קבוצה שיכולה לעשות את זה, היא הראשונה לשמה, מכבי תל אביב.