יש ימים מסויימים בחיי אוהד, שמהרגע הראשון בו החמה מפציעה, ברור לך שאתה הולך לקראת ערב חווייתי. אתה רואה את זה כתוב בשמיים, שומע את זה בציוץ של כל ציפור ומריח את זה עוד בארוחת הצהריים שלך, גם אם הזמנת סלט כי הכולסטרול שלך חארבו דארבו. העולם כולו משדר לך מכל עבר - הלילה, סמי עופר הולך לארח קונצרט.
זה היה ברור לכל מי שהגיע למגרש, וראה אותו מפוצץ מקצה לקצה בירוק יפהפה, עם כתם אדום בפינה. הדלקת הנרות המרגשת, עם כל כך הרבה אור, מהחנוכייה ומהפלאפונים, האירוח של דקל, אווירת החג המחייבת עבורנו. אחרי כל כך הרבה רגעי אור יפים כאלו, לא יכול אוהד ירוק שלא להביט ליציע שמאכלס את אוהדי הפועל חיפה, עוד לפני שנשרקה שריקת הפתיחה, ולחשוב לעצמו: "בשבילכם, עדיף שתצאו עכשיו, כי זה הולך להיות לא נעים לצפייה".
ובכן, לי אישית, זה דווקא היה ממש נעים. הסימפוניה החמישית של חזיזובן ואצילסקי, חמסיקה ירוקה ובוהקת שמעטרת את לחיה המבוישת של יריבתנו העירונית, ועוד היד השניה נותרה כשתאוותה בידה. נשבע לכם, בלי טיפת ציניות, זה היה משחק של עשירייה. אוהד לויטה תפס חתיכת יום אחרי השער השני, וזו הסיבה שלא השגנו תוצאה היסטורית באופן גורף.
לא, חלילה, שאני מתלונן. השערים, ובייחוד הפריסה שלהם, היו לא פחות ממושלמים. זה גם היה ממש נחמד לראות איך זיק התקווה שהדליק אוז'בולט מכובה באכזריות ובקילר אינסטינקט של עומר אצילי.
אגב, לא יודע אם היה נבדל בשער הראשון של דין דוד וממש לא אכפת לי. לדעתי, גם אם השער הזה היה נפסל, זה לא היה משנה את התוצאה הסופית. הבדלי הרמות היו עניין אחד, הבדלי הגישה היו תהומיים הרבה יותר. לא ברור לי איזה נאום מוטיבציה נשא אלישע לוי לשחקנים שלו. האמת, עם איך שהם עלו, נראה לי שהוא התבלבל והראה להם את קלטת האליפות של מכבי חיפה מ-1994...
בשורה התחתונה, מכבי חיפה עלתה לטרוף, לרמוס, לבער, לנשוך ולהבהיר נקודה מאוד בוהקת ובוערת ל"חברים" בצד האדום של קרית חיים - למרות כל הדיבורים, ההתרברבויות וההתגרויות, למרות כל כתבות ההייפ שהפכו את לירן סרדל לפירלו (וויי איך נשבר לי הלב כשהוא אמר שלא ישחק במכבי חיפה), אתם ואנחנו זה לא אותה ליגה. אפילו לא קרוב.
מכל הרגעים המטורפים של אתמול, השער השני היה רגע טירוף שאנצור לכל החיים כאוהד. לתת כזה דאבל פייר, מקבץ אש מטורף, שני שערים רצופים בשתי התקפות, בדרבי - מהלך של נחישות ורבאק ששולח את כל האוהדים באיצטדיון למימד אחר של טירוף. לא יודע עד כמה שמעתם בבית את הקהל, אני אישית לא זוכר ווליום כזה של צרחות אחרי שער.
בלטינית יש לזה מושג - פנדמוניום, שזה, בתרגום חופשי, כל השדים. ואכן, כל השדים שהיו אצורים בבקבוק לחיץ מתחילת העונה השתחררו בזמן הכי מתוק שרק יכול להיות, מול התפאורה המושלמת - מגרש סולד אאוט עם קהל שהוא רמה אחת מעל הליגה - ונתנו לנו התפוצצות של שמחה, אווירת גיהינום ירוק, כדורגל שמצית את הדמיון ושערים כיד המלך.
טוב, אז מעל כולם - יש שד אחד שכבר יצא מהבקבוק מזמן, וגם אתמול נתן עוד משחק רגוע עם שער ובישול (ועוד קרן מוצלחת בשער הראשון). עומר אצילי, פשוט מפלצת כדורגל. שרק ימשיך כך.
דין דוד עם שער רביעי בשלושה משחקי ליגה, מתחיל להפריד את עצמו משאר החלוצים בקבוצה. אמנם גם דוניו השתתף בחגיגה ותרם שער, אבל נראה שתמונת ההיררכיה הולכת ומתגבשת בהקשר הזה.
טוב, עזבו, עזבו, נו, אין מה לנתח יותר מדי מקצועית את המשחק הזה. ואני גם לא רוצה לציין אף אחד לרעה. בתכלס, אין מישהו שממש אפשר לציין אותו לרעה. אפשר אולי לומר לעלי מוחמד שירגיע עם הדריבלים המיותרים בעשרים מטרים שלנו, אבל זה בקטנה היום. הכל בקטנה, חוץ מהגודל של הניצחון המתוק והנהדר הזה.
כן כן, היו גם להפועל חיפה כמה מצבים לגול, מרביתם כשליטרלי כל הקבוצה שלנו מתלבטת מאיזו זווית להביא להם את החתיכה הבאה. אין מה לומר, ממש כל הכבוד להם.
בסך הכל, לא קבוצת התקפה גרועה בכלל. אבל גם אחרי השער המצמק של הפועל, בעשר הדקות שבהן היה סוג של מתח במשחק, לא היה ספק מי תהיה זו שתכבוש את השער הבא. קונצרט ירוק ונהדר, כפי שאכן קרה. תוצאה מדהימה שמתאימה גם לנר החמישי של החג שלנו, חג המכבים. הפועל חיפה התכבדה בהדלקת השמש. מזלם שהמשחק לא היה ביום ראשון, היינו מדליקים להם שם את כל החנוכייה...
בדרך כלל, בשלב הזה אני מתייחס ליריבה הבאה שלנו, אבל בטור הזה, אני רוצה לאחוז עוד קצת את הרגע, להתענג על עוד כמה שורות ועוד כמה דקות של המשחק המופלא שראינו אתמול, ועל ערב שבו הכוכבים זרחו בירוק בוהק וברור מעל העיר היפה שלנו. חיפה ירוקה, זה היה ברור עוד לפני המשחק. עכשיו יודעים ומבינים בכל מקום בדיוק עד כמה היא ירוקה.
חג שמח וירוק לכולכם, כמה אני אוהב אותך יא כדורגל, כמה אני אוהב אתכם, אחים יקרים ליציע, אשרינו שזכינו לעוד לילה בלתי נשכח ביחד. וכמה, הוי כמה שאני אוהב אותך, מכבי חיפה.
נ.ב. אולי בכל זאת כמה מילים על עזות המצח של נוף הגליל. מילא שאר קבוצות הליגה, שעושקות וחולבות את אוהדי מכבי חיפה. אבל הם? כמה כפויי טובה אפשר להיות?
אבל התרגלנו. ככה זה. אתה משאיל להם שחקנים בלי חשבון, נותן להם שערים חכמים לסוכת מציל, שהם קוראים לה איצטדיון, תורם ומקדם אותם, אבל ברגע שבו יש להם הזדמנות לעשות כמה שקלים - הכל עף דרך החלון ו"מכבי חיפה לא מנהלת את הכדורגל הישראלי".
הבושה כנראה באמת מתה. קורא למנהלת להתערב ולהחזיר את שיטת דירוג המחירים, שהייתה כאן לפני הקורונה. די לעושק האוהדים בישראל, אין לזה שום צידוק.