מרתיח. מכעיס. בעיקר מעליב. זאת התחושה איתה אני מסתובב מאז החלטת בית המשפט להרחיק ל-90 יום בלבד שניים מ"אוהדי" בית"ר ירושלים שחשודים במעורבות בלינץ' שנעשה במשחק הליגה האחרון בבלומפילד.
עניין הענישה בבתי המשפט ונושא ההרתעה הוא לא חדש בכל הנוגע לספורט שלנו. אני לא משפטן ולא מכיר את לשון החוק המפורשת. אבל אני אוהד כדורגל, אני חי כדורגל ואני מדבר ברוב שעות היום עם אוהדי כדורגל. התחושה שלהם היא שהם שווים פחות. החיים שלהם שווים פחות. הביטחון האישי שלהם שווים פחות. האהבה הכי גדולה שלהם שווה פחות.
כשאני מסתכל על כל מה שהתרחש השבוע, אני לא יכול שלא להיזכר באנגליה של לפני אסון הילסבורו. כל מי שמכיר אפילו מעט מהסיפור של אותו אסון נוראי, יודע שאחד הגורמים העיקריים שהובילו לאסון היה יחס הממשלה לאוהדי הכדורגל במדינה. הזלזול בהם, הבריונות כלפיהם, המחשבה שהם סרח עודף.
באנגליה, זה נגמר באסון שבו קיפחו את חייהם 96 בני אדם, מספר שבהמשך עלה ל-97 כאשר אוהד נוסף נפטר רק ב-2021. ושלא תטעו, כשמשהו כזה מתרחש, לא רק האוהדים האלימים והחוליגנים נפגעים. כולם נפגעים. טווח הגילאים של ההרוגים באותו יום ארור נע מגילאי 10 ועד 69. האסון הזה גרם לרפורמה אדירה בכדורגל האנגלי ולשינוי טוטאלי של היחס כלפיי אוהדי הכדורגל.
אז נכון, אנחנו לא אנגליה וגם מצב האלימות פה במגרשים הוא לא מה שהיה שם בשנות ה-80. אבל בבקשה, הכתובת על הקיר. קיבלנו השבוע שעת כושר חד פעמית לבצע שינוי אמיתי לפני שיקרה אסון. לפני שנראה גופות מכוסות בשקיות שחורות מובלות החוצה מהאצטדיונים. אל תחשבו שזאת קלישאה או הפחדה. אנחנו לא רחוקים מהיום הזה.
במשך דקות ארוכות ביום שני האחרון, הכו חבורה של בריונים אוהדי כדורגל אחרים. זה קרה במשחק המרכזי בטלוויזיה, באצטדיון חדש ומתקדם, וכשהם לא חוששים. אפשר לראות את הפרצופים שלהם בסרטונים בכל הרשתות החברתיות. אפשר לדעת מי הם. זה לא היה מתרחש באולם תיאטרון, בבית קפה או בבית קולנוע, ואם זה כן היה מתרחש, זה היה נגמר בצורה אחרת.
כל בן אדם זכאי למשפט ולחקירה הוגנת. אבל ללכת למגרש כדורגל זאת פריבילגיה, לא זכות יסוד. אם יש חשד להאמין שאותם צמד אוהדים היו מעורבים בניסיון הלינץ', הם צריכים קודם כל להיות מורחקים מהמגרשים עד להודעה חדשה. אנחנו בשנת 2021, כדורגל הוא עניין תרבותי ומשפחתי בכל העולם. אין סיבה שהוא לא יהיה כזה גם בישראל.
ואני חייב גם מילה על מה שמתרחש מאחוריי הקלעים, בין אוהדי הכדורגל בישראל בשבוע האחרון. כל מי שער לשיח ברשתות החברתיות מאז אותו מקרה, יכול לשאוב אופטימיות גדולה. אוהדים של קבוצות יריבות שתומכים באוהדי בית"ר ורוכשים כרטיסים למשחקי הקבוצה על מנת לתרום אותם לאוהדים האמיתיים והטובים ולחזק אותם. בדף של לה פמיליה תמצאו 95% תגובות שסולדות מהארגון, ואנשים שמעוניינים בהסתלקותו מהאטצדיונים. יש תחושת התפכחות.
זה לא הזמן לקטנוניות עם אוהדי בית"ר. זה לא הזמן לטעון שהם ידעו מה מתרחש להם מתחת לאף. זה לא הזמן להזכיר להם שהם שתקו כשהייתה גזענות והתעוררו כשהאלימות הופנתה אליהם. זה הזמן לחבק אותם, לתמוך בהם ולנסות להוציא את המקסימום החיובי מהאירוע הקשה שעבר על כולנו. יש דור חדש וצעיר שרוצה לאהוב את הכדורגל הישראלי. בואו ניתן לו את הזכות הזאת ונשמור עליו.