במהלך הפגרה הארוכה והכואבת, יצא לי להרהר לא מעט על מה לא דופק במכבי חיפה של תחילת העונה בליגה. משהו ששכן מתחת לרובד המקצועי הברור ומטעות כזאת או אחרת, מין תחושה מעיקה שריחפה על המשחקים שלנו. ברק בכר עצמו דיבר על כך במסיבת העיתונאים השבוע - הגישה וההתנהלות היו בעייתיות במחזורים הראשונים. אולי הווייב הכללי של "אליפות בהליכה" חילחל גם לדשא, וצורת המשחק שלנו שידרה יהירות. הרי אם לא היינו מתחכמים עם שלל פדלדות ועוונטות, סביר מאוד להניח שהיינו סוגרים סיפור מוקדם ולא היינו מסתבכים כפי שהסתבכנו מול באר שבע. מעבר לזה, ההתעסקות המוגזמת בשיפוט ובשופטים גם היא הייתה בעוכרינו, כשאת הקיצוניות האחת של לא לומר דבר על טעויות שיפוט החליפה קיצוניות אחרת - אובר אקטינג סטייל האישה המעצבנת ממשחקי הדיונון על כל שריקה והיגררות מוגזמת וילדותית למריבות. בקיצור, יותר מדי טפל ומעט מדי תכלס.
אז אמר אותו ברק בכר שהליקויים ידועים לצוות ושהם עבדו עליהם, ולפי עשר הדקות הראשונות - נראה שהוא צדק וגם באנו על שכרנו. אלא שאז הגיעו עשרים דקות של שינה עמוקה, הליכה באמת לא ברורה אחורה והזמנה פתוחה לירושלמים לבוא ולתקוף אותנו. ואז, כצפוי, הטעות לא איחרה לבוא והירושלמים עלו לראשונה על הלוח העונה באדיבותנו.
אמנם חמש דקות נוספות של לחץ לקראת תום המחצית הראשונה החזירו אלינו את היתרון, אבל קשה לומר שמכבי חיפה נראתה כמו קבוצה שהפיקה איזשהו לקח. כן כן, הרכב חסר (בעיקר באמצע), הכל נכון וידוע, אבל בהתחשב בזהות וברמת היריבה, בהחלט היה מקום לדרוש הרבה יותר גם מההרכב הזה.
המחצית השנייה הייתה כבר אופרה אחרת, בעיקר מהרגע שבו נטע לביא נכנס אל הדשא. זכינו להצצה יחסית חטופה לפוטנציאל האמיתי של הקבוצה הזו, וגם לקצת שואו טיים שהיה כל כך חסר לנו מפתיחת העונה. לא ייאמן עד כמה נטע עושה את ההבדל במכבי חיפה. אפילו רק מעצם זה שהוא עומד על הדשא, זה המיקום, המנהיגות, חוכמת המשחק שמשדרגים את כל משחק הלחץ של מכבי חיפה והופכים אותה לקבוצה קטלנית הרבה יותר. אחרי שנכנס, הפועל ירושלים חדלה מלהיות פקטור במשחק ונכנעה טוטאלית. כולי תקווה שהחבלה שחטף לא רצינית ושהוא יחזור אלינו בפול טיים. החלק אולי החשוב ביותר בפאזל של מכבי חיפה.
עם זאת, גולת הכותרת מהמשחק הזה היא, כמובן, ההופעה הנהדרת של מחמוד ג'אבר עם צמד ובישול. ילדים, במיוחד כאלו ששואפים להיות שחקני כדורגל - כשמדברים איתכם על "לקחת הזדמנות לידיים", תעצמו עיניים ותדמיינו את פרצופו של הבחור הזה. ממשחק למשחק הביטחון שלו עולה, כשהיום הוא כבר זכה לתרגם את היכולת הטובה למספרים של ממש. גיחות נהדרות מאחור, כלי נשק נוסף בארסנל הירוק ואחד שלתחושתי עוד ישחק תפקיד משמעותי במועדון השנה.
דוניו בשער מרהיב עין ובישול דאג גם הוא להפוך את הניצחון לחגיגה (ולהוסיף, בשעה טובה, חלוץ לרשימת הכובשים שלנו העונה) כשגם שרי הפגין ניצוצות עם בישול ועוד קטנה מהאגדות לדין דוד שהפגיז את המשקוף. אגב דין דוד - מצד אחד, עדיין לא מאופס ולא מספיק חד מול השער בליגה, ומצד שני, לא מעט פעולות איכותיות, כולל בשער הראשון והשני (בשני המקרים פליקים קטנים ומשמעותיים לשרי), וגם התור שלו יגיע בקרוב, אין לי ספק בכך.
הניצחון הזה, על יריבה שבאמת לא שייכת לליגה הזו ולרמות האלה, היה חשוב מאוד להרמת המורל והורדת הגולה שחנקה את גרוננו אחרי ההפסד בסמי עופר. היינו חייבים את שלושת הנקודות להעביר את הטעם הרע והמלנכוליה של ההפסד הבאמת סתמי ומרגיז הזה. אובדן נקודות נוסף יכול היה לייצר כדור שלג של אובדן ביטחון ומומנטום שלילי, אבל בסוף ידענו, להבדיל ממרבית המשחקים הקודמים, להרוג את המשחק יחסית מוקדם ולתת גם כמה דקות של עונג ומהלכים מרהיבי עין. בשרשרת משחקי הליגה הקרובים, שם המשחק הוא יציבות בכל מחיר. קודם כל, אנחנו צריכים לייצר רצף נצחונות ולמצק את מעמדנו בצמרת, ואם אפשר לצמצם פערים ולעשות דמג' קונטרול על המאזן העגום של מחזורי הפתיחה. אם זה יגיע גם ביכולת טובה ובמהלכי כדורגל סטייל הגולים מאתמול, שעליהם נאמר בכתובים "כל גול בצבע" - זה בכלל יהיה סבבה לגמרי.
אך עוד לפני המשחק הקרוב מול מכבי נתניה הבוערת, מגיעה סלאביה פראג למשחק מפתח בבית האירופי שלנו. ניצחון יכול לייצר לנו תנופה למאבק אפשרי על מקום בשלב הבא, או לכל הפחות לייצר עניין כלשהו. הפסד - ואפשר כבר להתחיל בשלב הסיכומים של הקמפיין הנוכחי. כך או כך, גם אם לא נעלה שלב (ואני סקפטי מאוד כרגע בנוגע לסיכויינו), חשוב שנצבור ניקוד ונרוויח כקבוצה ומועדון כסף וניסיון סופר נחוצים. ולשם כך, כאמור, דרוש ניצחון, אך בתור התחלה, ממש כמו יריבתנו מהמשחק אתמול - דרוש סוף סוף שער.
שבוע טוב וירוק ובהצלחה לנו!
נ.ב. "כנאפה ירושלים", חברים. לכל מי שמגיע לשוק מחנה יהודה. חוויה קולינרית וקינוח מושלם אחרי ניצחון. איזה כיף זה לנצח, יא אללה. כן ירבו.