זה היה ביתי: הסמלים מול הקבוצה בה גדלו

ביום שבת, דור מיכה יעלה בפעם הראשונה בקריירה שלו נגד מכבי תל אביב. הקשר שגדל במועדון הצהוב מגיל אפס, פחות או יותר, ועזב את המועדון בנסיבות בעייתיות - יצטרך לאזור כוחות ולשחק נגד הקבוצה שהיתה חלק ממנו ומליבו. קשה לנחש איך זה ייגמר, אבל כדי למצוא נקודות השקה - חזרנו, כמו תמיד, אל ההיסטוריה. אל חמישה מקרים בהם שחקני בית של קבוצות פגשו אותן במדי קבוצה אחרת (לפעמים, היריבה המושבעת).

כאן צריך לציין שיש דוגמאות לאייקונים שמעולם לא שיחקו נגד הקבוצה בה גדלו: אלי אוחנה, למשל, מעולם לא שיחק בקבוצה ישראלית אחרת מלבד בית"ר ירושלים. כשמשה סיני עבר לבני יהודה, לעונה היחידה בה שיחק מחוץ להפועל ת"א, האדומים היו בליגה הארצית. גם יניב קטן שיחק מחוץ למכבי חיפה רק באירופה. אבל הנה שישה שבכל זאת היו עמדו במצב הזה - והסיפור המלא שלהם. מה עשו לפני, מה עשו אחרי, ואיך התמודדו עם האתגר בפעם הראשונה.

ראובן עטר נגד מכבי חיפה - 1994-2000
הסיפור לפני: לא סתם, עטר הפך ברבות השנים לאחד השחקנים האהובים ביותר על הקהל הירוק. הילד מטירת הכרמל שעלה לבוגרים ב-1986, הפך לאחד השחקנים הבכירים בקבוצה הירוקה. כך היה ב-1989, כשזכה באליפות עם אמציה לבקוביץ' על הקווים, כך ב-1991 כשהיה שותף לדאבל של שלמה שרף (יחד עם אייל ברקוביץ') וכך בקבוצה ההיסטורית של 1994, זו שזכתה באחת האליפויות המרשימות בתולדות הכדורגל הישראלי. ואז, דווקא אחרי ההצלחה הגדולה, עטר הדהים את אוהדי מכבי חיפה - כשביקש לעבור דווקא ליריבה מהצד השני של הכביש. הפועל. הבעלים דאז, רובי שפירא ז"ל, ביקש לבנות קבוצת כוכבים - והוציא סכום עתק על עטר, כדי שיעבור לאדום. וכך היה.

המשחק הראשון: 24 בדצמבר, 1994. אצטדיון קרית אליעזר. הדרבי הראשון של עטר במדים האדומים - נגמר בתבוסה 4:0. מבצע אישי של סרגיי קנדאורוב במחצית הראשונה, ואז התפרקות מוחלטת של האדומים (דרור קשטן היה המאמן) בחצי השני - נג'ואן גרייב, קנדאורוב עם עוד שער ורוני לוי עם ה"גרנד פינאלה". עטר ראה את קבוצת נעוריו חוגגת בלעדיו.

הסיפור אחרי: הרומן של ראובן עטר והפועל חיפה היה קצר מועד, ונודע בעיקר בגלל ריבים ושערוריות מחוץ למגרש (פיטוריו של קשטן, והסירוב להתחלף מההוראה של ויקו חדד). עטר ומכבי חיפה נשארו רחוקים במשך שש שנים, כשבדרך הוא עוד חזר לקדנציה אחת קצרה ב-97'. הוא שיחק בהפועל פ"ת, בית"ר ירושלים, ואפילו חזר להפועל לסיבוב נוסף. בינואר 2000, מכבי חיפה הביאה אותו כחיזוק ("התוסף לדלק", כפי שכינה זאת בראיון טלוויזיוני) - והרומן נגמר בהשלמה. עטר אמנם לא זכה באליפות בסוף אותה עונה, אבל היה שותף לשתי האליפויות עם אברהם גרנט (גם אם כשחקן ספסל, שמספק רגעי קסם מפעם לפעם). בקיץ 2002, המאמן יצחק שום ויתר על שירותיו - ועטר, בסופו של דבר, פרש במכבי נתניה. אבל "הקטנצ'יק עם התלתלים", כפי שקרא לו נשיא המדינה עזר ויצמן פעם, מעולם לא איבד מיוקרתו ביציעים הירוקים. התמונה ההיא ביציע גימל תישאר חקוקה הרבה אחרי שהיציע יהפוך להיסטוריה.

צפו בדרבי הראשון של ראובן עטר באדום-שחור>>

אורי מלמיליאן נגד בית"ר ירושלים - 1989-1993
הסיפור לפני: מלמיליאן היה האיש ששם את בית"ר על המפה. ממועדון אפרורי שהתנדנד בין הליגה הבכירה לליגת המשנה, הילד ששיחק בגיל 17.5 בגמר גביע המדינה, הכניס את המועדון עם המנורה על החולצה לכל בית - עם שער ניצחון נגד מכבי ת"א, שהעניק לצד הצהוב של הבירה את התואר הראשון שלו. 16 שנה שיחק מלמיליאן בבית"ר, זכה איתה בחמישה גביעים ואליפות היסטורית, וקידם את בית"ר להיות קבוצה גדולה. ואז, אחרי שהספיק להניף גביע אחרון במדיה של בית"ר כקפטן, בקיץ 89' הוא נפרד - ועבר לשורות מכבי ת"א, בעיקר בגלל פערים כספיים עם ההנהלה. הצהוב-שחור, הפך לצהוב-כחול.

המשחק הראשון: 4 בנובמבר, 1989. אצטדיון רמת גן. אורי מלמיליאן פוגש לראשונה במדיו החדשים את קבוצת נעוריו, ופותח בהרכב. הצהובים, שבאותה עונה החלו את תהליך ההתאוששות והחזרה לצמרת, ניצחו 0:1 משער של מוטי איווניר. מי שבישל, אגב, גם גדל בבית"ר - אבי כהן "הירושלמי".

הסיפור מאז: בפברואר 1990, מחזור 16, מלמיליאן נסע בפעם הראשונה לירושלים כשחקן יריב. הוא לא פתח בהרכב, אלא רק עלה בדקה ה-63. מכבי ת"א שלו הפסידה 1:0 לבית"ר (אותה אימן זאביק זלצר), כשאטאנס פאשב כבש את שער הניצחון אחרי 58 דקות. את העונה ההיא, אגב, מלמיליאן סיים כמלך השערים של מכבי, שסיימה במקום הרביעי. בעונה שלאחר מכן, מלמיליאן ראה את שני המפגשים מול בית"ר ירושלים מהיציע - בראשון מכבי ניצחה 2:3 (שלושער לכוכב העולה איציק זוהר), בשני בית"ר ניצחה 0:1 שלא עזר לה להימנע מירידת ליגה. מלמיליאן המשיך עונה נוספת במכבי ת"א, וזכה איתה באליפות ששברה רצף שלילי של 13 שנה. אחר כך עבר להפועל ב"ש והפועל כפ"ס, ושם מיעט לשחק עד שתלה את הנעליים. "אורי" חזר לבית"ר ירושלים רק הרבה שנים אחרי שחדל לשחק כדורגל, זה קרה בקיץ 2010, כשהמועדון חיפש אישיות על הקווים - והחזיר אותו לאמן לתקופה קצרה. הרומן הסוער בין אורי למנורה אולי הסתיים לא טוב, אבל לא השכיח שנים ארוכות של תהילה.

אליניב ברדה נגד הפועל ב"ש - 2003-2005
הסיפור לפני: ברדה הוא באר שבעי מלידה. מי שלא רק גדל בקבוצה, אלא גם ממש גדל בעיר. הוא עלה לבוגרים כשבאר שבע היתה בשנות השפל, אחרי הירידה הכואבת בסוף עונת 1997/98 (שזכורה בעיקר בגלל הדמעות של כוכב הקבוצה דאז, יוסי בניון). חמש שנים הוא שיחק בקבוצה הבוגרת של באר שבע, ועזר לה לעלות בחזרה לליגת העל בסוף עונת 2000/2001. הוא הספיק לשחק עם באר שבע עוד שנה וחצי בליגה הבכירה, עד שהגיע "הכריש הטורף" של הזמן ההוא - בינואר 2003, הוא עבר למכבי חיפה של יענקל'ה שחר - בתום סאגה לא פשוטה. הילד מהדרום הלך לזרוח דווקא בצפון.

המשחק הראשון: 3 במרץ, 2003. אצטדיון קרית אליעזר. אולי התסריט המושלם לשחקן שפוגש את האקסית שלו - לפחות מבחינת השחקן. ברדה פתח בהרכב של חיפה, ואף כבש צמד באופן יחסית נדיר באותה עונה, בדקה ה-8 ובדקה ה-27. חיפה הובילה 0:3 אחרי פחות מחצי שעה, ולמרות שנלחצה קצת בסיום - השיגה ניצחון 2:4. ברדה ירד כמנצח, לפחות זמנית.

הסיפור מאז: ברדה פתח בהרכב גם במשחק השלישי, בו שוב ניצחה חיפה - שרצה לאליפות ראש בראש עם מכבי ת"א - 1:3. את חצי הגמר, שבו הובסה חיפה ע"י קבוצת נעוריו 3:0, הוא ראה מבחוץ. עונה לאחר מכן, הוא גם כבש שער בווסרמיל נגד באר שבע - במשחק שהסתיים בתיקו 2:2. בקיץ 2005 הוא עבר להפועל ת"א, כאשר באר שבע דשדשה בליגת המשנה. את המעגל הוא יסגור רק שמונה שנים אחר כך, כשיחזור מאירופה לקבוצת נעוריו - יחזיר אליה את האליפות אחרי ארבעים שנה במדבר, יזכה בעוד שני תארי אליפות, ויתלה את הנעליים כדי להפוך למנג'ר של באר שבע. סיפור האקסית המושלם: שמר על יציבות, עשה קריירה יפה, וחזר לסגור מעגל במועדון שבו גדל.

צפו במפגש של אליניב ברדה בירוק מול הפועל ב"ש>>

אבי נמני נגד מכבי ת"א - 2004-2005
הסיפור לפני: נמני היה בן בית במועדון הצהוב מגיל צעיר מאוד. הוא עלה לבוגרים בשנת 1990, ובמשך 13 שנה שלט ביד רמה - היה אחד הכוכבים בקבוצה שזכתה בשלוש אליפויות (92, 95 ו-96), ונשאר הכוכב מספר אחד עמוק לתוך שנות האלפיים. ואז, ב-13 באוגוסט 2003 החליט המאמן ניר קלינגר לעשות מעשה - ולשחרר את נמני, יחד עם טל בנין, מהקבוצה בטענה לסכסוכים פנימיים שקרעו את הקבוצה מבפנים. בנין חתם בבני יהודה, נמני - למרות הצעות מפתות ממכבי חיפה והפועל ת"א - בחר דווקא בבית"ר ירושלים.

המשחק הראשון: 8 בפברואר, 2004. אצטדיון טדי. את המשחק הראשון בין הקבוצות באותה העונה, בבלומפילד (מכבי ת"א ניצחה 1:2) נמני ראה מהיציע. הפעם הראשונה אי פעם שעלה לשחק נגד קבוצת נעוריו התרחשה באצטדיון הירושלמי. הוא לא היה כשיר במאה אחוז למשחק הזה, אבל בכל זאת המאמן אלי אוחנה החליט לפתוח איתו בהרכב. בסופו של דבר, הוא היה מעורב בשער הניצחון שכבש הילד ברק יצחקי בדקה ה-17 (את הבישול סיפק חנן פדידה), והצהובים הלחוצים ניצחו 0:1 את מכבי של קלינגר. קהל צהוב משני הצדדים הריע לו בסיום, כולל אוהדי מכבי ת"א שסיפקו תצוגת תמיכה בלתי נשכחת דווקא בשחקן יריב - עם הכותרת "אין עוד מלבדו".

הסיפור מאז: נמני הספיק לפגוש את מכבי ת"א עוד ארבע פעמים מאז. במפגש האחרון בעונת 2003/04, נמני הגיע כשחקן בית"ר לבלומפילד, והפסיד 1:0 (פרוחננקובס חתום על הגול). בעונת 2004/05 הוא סיים עם ידו על העליונה מול האקסית - במפגש הראשון נמני אפילו כבש נגד מכבי ת"א, בפנדל, כשבית"ר ניצחה 0:2; במחזור ה-19 - שוב פרוחננקובס ושוב 0:1 קטן למכבים. הפעם הרביעית והאחרונה שבה פגש את הצהובים - היתה בטדי, יחד עם חברו טל בנין שפתח בהרכב. האורחת אמנם הובילה פעמיים (ברונו הייס ולירן כהן כבשו), אבל בית"ר של נמני ובנין השיבה מלחמה שערה - עם שערים של פבריציו בנטו, ברק יצחקי ואנדרה קלדיירה בתוספת הזמן. נמני ניצח את האקסית שלו, 2:3 - וזה היה אקורד הסיום של היריבות הקצרה. בקיץ 2005 דייויד פדרמן הרים את פרוייקט "הגלאקטיקוס", נמני נפרד מביתו הזמני - וחזר לבית הקבוע. הוא שב למכבי ת"א כדי לשחק בה עוד שלוש שנים, עד שפרש - והפך לג'נרל מנג'ר של המועדון.

שמעון גרשון נגד הפועל ת"א - 2005-2010
הסיפור לפני: גרשון הוא אולי ההגדרה המובהקת ל"סמל" פר אקסלנס. לפחות, היה כזה. מי שגדל בהפועל תל אביב ממחלקות הילדים, הפך לשחקן מרשים במיוחד בקבוצה הבוגרת - עשר שנים שיחק במדים האדומים, הוביל אותה לזכייה בדאבל של שנת 2000 ובעוד שני גביעים, וגם היה שותף לקמפיין בלתי נשכח - בו הגיעה הפועל של דרור קשטן לרבע גמר גביע אופ"א. ואז, בקיץ 2006, דווקא אחרי שהניף גביע במדי הפועל (וזכה לקריאות "תישאר, תישאר" אליהן ענה בחיוך מבוייש), המו"מ מול הפועל נקלע לקשיים - ומנגד, עמד הכסף הגדול של ארקדי גאידמק ובית"ר ירושלים. גרשון עזב.

המשחק הראשון: 5 באוגוסט, 2006. אצטדיון בלומפילד. גביע הטוטו הפגיש כבר במחזור הראשון את בית"ר החדשה (אז עם אוסבלדו ארדילס על הקווים), עם שמעון גרשון בהרכב, נגד היריבה הגדולה - הפועל. גרשון פתח בהרכב במשחק הזה, וזכה לשלל קללות ותצוגות שנאה מהיציעים האדומים (כולל שטרות דולר עם דיוקנו של גרשון מתנוסס מהם). בית"ר הובילה 0:1 במשחק הזה, משער של הרכש הטרי מיכאל זנדברג, אבל הפועל הפכה את התוצאה עם שערים של לוסיאנו דה ברונו ויוסי אבוקסיס - וניצחה 1:2.

הסיפור מאז: כל מפגש בין גרשון להפועל ת"א בהמשך היה פוטנציאל לסרט דרמטי - כשהקבוצות נפגשו בפעם הראשונה בליגה, במחזור השני, בית"ר ניצחה 1:2 דרמטי עם שער בתוספת הזמן של עמית בן שושן. בגומלין, בבלומפילד, רימון הלם אף נזרק לעברו של גרשון מכיוון שער 5 - אבל פגע דווקא ביוסי אבוקסיס. המשחק הסתיים ב-1:1. המפגש האחרון באותה העונה - היה משחק האליפות של גרשון ובית"ר, שניצחו 1:2 (שוב) משער ניצחון דרמטי, הפעם של דרק בואטנג. גרשון זכה באליפות השנייה בקריירה, דווקא במדי היריבה של קבוצת נעוריו. הוא שיחק במדי בית"ר נגד הפועל ת"א עוד שלוש שנים (אפילו כבש נגדה בדו קרב הפנדלים של גמר גביע המדינה 2008, בסיומו בית"ר זכתה בגביע על חשבון היריבה באדום), ואפילו היה על הדשא ברגע הגדול ביותר של הפועל מאז שעזב: שער הניצחון של ערן זהבי, שהביא לאדומים דאבל בטדי. בספטמבר 2010 הוא פרש ממשחק פעיל בגלל בעיות בלב.

כשנמני ומכבי תל אביב נפגשו בטדי. צפו>>

אריק בנאדו נגד מכבי חיפה - 1995-96, 2007-2010
הסיפור לפני: בנאדו, "התחנה האחרונה" של יציע גימל הישן, הוא אחד מגדולי שחקני מכבי חיפה - בוודאי אחד מגדולי שחקני ההגנה של המועדון בכל הזמנים. בלם חיפאי מחונן, שצמח בכל מחלקות הילדים של המועדון, ועלה לבוגרים בשנת 1991. הוא זכה עם המועדון בגביע, ואף היה שותף לאליפות הגדולה של 1993/94 - זו שנגמרה ללא הפסד. בקיץ 1994 החליטה מכבי חיפה לחשל את הבלם הצעיר שלה - ולהשאיל אותו לעונה אחת, דווקא לבית"ר ירושלים. אגב, בכל שלושת המשחקים בין בית"ר למכבי חיפה באותה עונה - הירוקים ניצחו (2:3, 0:2 ו-0:3) בהתאמה. בנאדו שיחק עונה נוספת בבית"ר, ואז העביר עשור שלם בירוק - עם לא פחות משש אליפויות. ואז, בקיץ 2006 (כמו במקרה של גרשון) - עמד הכסף הגדול של בית"ר. בנאדו חזר לקבוצה שבה שיחק כמושאל, הפעם כשחקן קבוע.

המשחק הראשון: 5 בנובמבר, 2006. אצטדיון טדי. בנאדו פותח בהרכב של הקבוצה החדשה-ישנה נגד מכבי חיפה, שמגיעה אחרי ההפסד באייברוקס לריינג'רס. המשחק הסתיים בתיקו 1:1, כשמכבי חיפה כובשת ראשונה משער של רוברטו קולאוטי (בחסות העשן), והירושלמים מחזירים במחצית השנייה עם שער של גל אלברמן. החוויה, אולי בגלל שזה היה משחק בית, עברה יחסית בשלום.

הסיפור מאז: במפגש השני בין הקבוצות באותה עונה, בית"ר הביסה את מכבי חיפה 0:3 בקרית אליעזר. בנאדו אמנם פתח בהרכב באותו משחק, בפעם הראשונה בה פגש באמת את מכבי חיפה כיריב בעל משקל - אבל הוחלף מיד אחרי השער הראשון שכבשה בית"ר (דקה עשירית) בגלל טענה לסחרחורות. בנאדו פגש עם בית"ר את מכבי חיפה גם בשלוש העונות הבאות - הספיק לזכות בגביע כשהוא מנצח בגמר את קבוצת נעוריו (1:2), וכמעט לקלקל לה אליפות במאי 2010, כשכבש שער שוויון במדי בית"ר נגד מכבי חיפה, מחזור אחד לסיום העונה. חיפה ניצחה במשחק ההוא 1:2 (עם שער של מי שנחשב ל"יורש", דקל קינן), אבל הפסידה את האליפות שבוע לאחר מכן נגד בני יהודה בבלומפילד. בנאדו חזר לחיפה ב-2010, זכה איתה בעוד אליפות ב-2011 - ונפרד עם "שירת הברבור" המפורסמת.