פפ, שליט והמחאה: הפעם האחרונה שחיפה זכתה

מכבי חיפה בדרך לעשות את זה. עשר שנים ארוכות ומשמימות כמעט נגמרו כשהירוקים יכולים הערב (רביעי) לחזור (מבחינתם) אל המקום הטבעי - להיות אלופי המדינה. הרבה עבר עליהם בעשור הזה - מנג'רים הולנדים, מאמנים ישראליים, אינספור שחקנים יקרים שלא מימשו את הפוטנציאל, אצטדיון חדש שהושק - הכל, כך נדמה, היו רק סימני הדרך בדרך להישג הגדול שברק בכר יכול להביא למועדון הירוק.

בתום עשר השנים, זו נראית כמו הזדמנות טובה לחזור - שוב - לאחור. אל שנת 2011, השנה האחרונה שבה קפטן ירוק הניף צלחת אליפות. אז, זה היה אריק בנאדו - רגע לפני הפרישה - שהרים את אצטדיון קרית אליעזר לשמיים. רגע לפני שזה אולי יקרה שוב בסמי עופר, הנה הצצה - כך נראה העולם לפני עשר שנים.

ספורט
בכדורגל, המלכה של אירופה (והעולם) באותה השנה היתה ברצלונה - ה"פפ טים" כבר היתה בשנה השלישית שלה, ואחרי אובדן הצ'מפיונס בחצי הגמר מול אינטר ומוריניו, היא שוב פגשה את מנצ'סטר יונייטד של סר אלכס פרגוסון כדי לנצח אותה 1:3 בוומבלי. מי שנחשבת לאחת הקבוצות הגדולות בתולדות המשחק. מלבד הגביע עם האוזניים הגדולות, היא זכתה בלא פחות מארבעה תארים נוספים - האליפות המקומית, הסופר קאפ הספרדי, הסופר קאפ האירופי ואליפות העולם לקבוצות. מסי, דויד וייה, פדרו, בוסקטס, צ'אבי, אינייסטה וחבריהם שלטו ללא עוררין בכדורגל העולמי.

בכדורגל הישראלי, מכבי חיפה של אלישע לוי אמנם חגגה אליפות, אבל (שוב) פספסה את הדאבל - היא הגיעה עד הגמר מול הפועל תל אביב של אלי גוטמן, אבל הפסידה 1:0 והאדומים זכו בגביע המדינה. הפועל, אגב, סגרה עונה מצוינת מבחינתה - שכן בתחילת הדרך, היא גם העפילה לראשונה בתולדותיה לשלב הבתים בליגת האלופות. האדומים סיימו את השלב הראשון עם 0 מ-9, אבל במחזורי המראה הצליחו לחלץ שתי תוצאות תיקו - כולל מספרת אדירה של ערן זהבי בסטאד דה ז'רלאנד בליון, וניצחון בלתי נשכח 0:3 בבלומפילד על בנפיקה. זהבי הבקיע צמד.

ומה בכדורסל? ב-NBA המלך היה דירק נוביצקי הגרמני, שהוביל את דאלאס מאבריקס לאליפות היחידה בתולדות המועדון אחרי נוק אאוט מרהיב ל"ביג 3" של מיאמי היט - לברון ג'יימס, דוויין וייד וכריס בוש - בעונת הבכורה שלהם. באירופה פנאתינייקוס היתה זו שגזרה את הרשתות, אחרי שניצחה בגמר היורוליג את מכבי ת"א עם דייויד בלאט על הקווים. ג'רמי פארגו, סופוקליס שחורציאניטיס, צ'אק אידסון וחבריהם עשו קמפיין לא רע - אבל נכנעו לאוברדוביץ', דיאמנטידיס ומייק באטיסט שהחזירו את הגביע ליוון עם 70:78.

ראויה לציון גם לי קורזיץ, שזכתה באותה השנה באליפות העולם בגלישת רוח; נובאק ג'וקוביץ' שזכה בשלושה מארבעת הגרנד סלאמים בטניס; מילאן שזכתה באליפות האחרונה של המועדון בסריה א'; ומנצ'סטר יונייטד ששלטה שוב בכדורגל האנגלי עם אליפות אחת לפני הפרישה של סר אלכס, ובצורת שנמשכת עד היום.

מוזיקה
הזמרת שללא ספק תזכור את השנה הזאת היא אדל - הסופרסטארית הבריטית פרצה את כל הגבולות ב-2011, הוציאה בינואר את האלבום השני שלה, "21" (שכן היתה אז בת 21), וכבשה את תחנות הרדיו בכל העולם - כולל בישראל, שם הכניסה שני שירים לשני המקומות הראשונים במצעד השנתי הבינלאומי - "Rolling In The Deep", שהגיע למקום השני (והיה ראשון במצעד של "בילבורד" לאותה שנה); והלהיט הבלתי נשכח, עד היום, "Someone Like You" שסיים ראשון.

עוד שם בולט שביצע את הקאמבק שלו לזירה היה הראפר אמינם, אחרי היעלמות ארוכה, שחזר עם הסינגל "Not Afraid" וגם זכה בגראמי; מי ששלט, אגב, בטקס של אותה השנה היה השיר "Need You Now" - להיט קאנטרי מדבק של הזמרת ליידי אנטלבלום.

בישראל, הכוכב העולה היה עידן עמדי - יוצא "כוכב נולד" שסיים רק במקום השני בגמר של 2010 (הפסיד בפוטו פיניש לדיאנה גולבי), כבש את המדינה עם "כאב של לוחמים" - שזכה במקום הראשון במצעד העברי השנתי של גלגלצ. אייל גולן היה זמר השנה, רוני דלומי היתה זמרת השנה ונתן גושן זכה בתואר פריצת השנה. ואם דיברנו על "כוכב נולד", אז מי שזכתה באותה השנה היתה חגית יאסו - בגמר שנערך בבריכת הסולטן בירושלים.

קולנוע וטלוויזיה
על המסך הגדול זו היתה שנתו הגדולה של "המלך" - נאום המלך. הסרט שליווה את קשיי התפקוד של המלך ג'ורג', בכיכובו של קולין פירת', כבש את טקס האוסקר עם לא פחות מארבע זכיות, כולל הסרט, הבמאי והשחקן הראשי הטוב ביותר לפירת'. בקופות מי ששלט היה החלק השני של הסרט "הארי פוטר ואוצרות המוות" עם רווחים של יותר ממיליארד דולר (1,341,511,219 דולרים - אם לדייק). בישראל הסרט שעשה כותרות היה "הערת שוליים" של יוסף סידר, בכיכובם של ליאור אשכנזי ושלמה בראבא, שזכה בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל קאן ולא פחות מתשעה פרסי "אופיר".

ומה על המסך הקטן? שתי סדרות שלטו בטלוויזיה העולמית באותה השנה - "מאד מן", בכיכובו של ג'ון האם, על עולם הפרסום בשנות השישים בארה"ב; ו"משפחה מודרנית", הקומדיה פורצת הדרך. גם "משחקי הכס" תפסה לא מעט כותרות באותה השנה. בישראל זו היתה "האח הגדול" שהובילה מעל כולן, יחד עם "בית ספר למוזיקה" ו"מאסטר שף" - כולן של קשת. האירוע הנצפה ביותר היתה חזרתו של חייל אחד - אבל זה, בחלק הבא.

אקטואליה
בישראל זו היתה שנה שהיטלטלה בין שני אירועים ענקיים והיסטורים: הראשון, החל ב-14 ביולי; במאית צעירה בשם דפני ליף התקשתה לשלם את שכר הדירה שלה, והחליטה להקים אוהל בשדרות רוטשילד כמחאה על המחירים הגבוהים. זה התפתח לגל המחאה הגדול ביותר בתולדות המדינה, בקיץ שהתיימר לשנות את השיח לעבר הנושאים הפנימיים - בריאות, חינוך ורווחה. בשיאו, הוא הגיע עד כדי חצי מיליון איש שהפגינו בכל הארץ נגד המדיניות הכלכלית של הממשלה בראשות בנימין נתניהו.

אבל האירוע השני איים לטרוף אפילו אותו - והוא התרחש בחודש אוקטובר: הרגע שבו החייל החטוף, סמל גלעד שליט, נחת במסוק צבאי במחנה אמיתי שבדרום. חמש שנים מורטות עצבים, בהם כל המדינה עקבה אחרי גורלו של שליט, הסתיימו ב"הפי אנד" - כאשר החייל הצעיר חזר לחיק משפחתו, ברגע שבו מדינה שלמה לא יכולה היתה להשאיר את העיניים יבשות. עם זאת, הוא הגיע אחרי עסקה מעוררת מחלוקת - במסגרתה שוחררו לא פחות מ-1,027 מחבלים פלשתיניים תמורת חייל אחד.

בעולם האירוע הבולט הגיע מבית מדרשו של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, שסגר חשבון: בחודש מאי, עשר שנים אחרי הפיגועים במגדלי התאומים, מחבל העל אוסמה בן לאדן חוסל באפגניסטן בפעולת קומנדו חשאית ונועזת. מעבר לכך, זו היתה השנה של "האביב הערבי" - ההתקוממות הדמוקרטית הגדולה במצרים, שהפילה את מי שנחשב לאחד המנהיגים החזקים במזרח התיכון, חוסני מובארק, שנאלץ להתפטר. גם מועמר קדאפי, שליט לוב, נכנע ללחץ הקהל הרחב. שנה של מהפכות בכל העולם, אפילו כאן, בבית שלנו.

ברק בכר, באותה השנה, היה העוזר של רן בן שמעון בעירוני קרית שמונה. הוא נחשב אז, עדיין, לשחקן עבר - מי שהיה מגן ימני בקבוצה, וקיבל ג'וב אחרי הפרישה אצל איזי שרצקי. נטע לביא היה אז רק בן 15. צ'ארון שרי, באותה השנה, ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצת דן האג ההולנדית. ניקיטה רוקאביצה נאבק על מקומו בהרטה ברלין. חוסה רודריגס עוד היה כישרון במחלקת הנוער של ריאל מדריד הגדולה.

כשענני הקונפטי כיסו את הדשא של קרית אליעזר, אף אחד לא האמין שמכבי חיפה תחכה עשר שנים עד הפעם הבאה. דרך ארוכה עברו שם עד הפעם שבה יוכלו לגעת שוב בצלחת.