נפתח ביונתן כהן, שהרי כל עקיצה חייבת תמיד להיענות בעקיצה מנגד. "כולם רוצים להרוס לנו כי אנחנו מכבי ת"א, כל הליגה רוצה להרוס להכי טובה. אני חושב שכרגע אנחנו הקבוצה הכי טובה בארץ", הוא אמר חמש דקות אחרי סיומו של משחק שבו מכבי בעטה שלוש פעמים למסגרת והבקיעה מפנדל שנכנה אותו "גבולי" רק כי אנחנו טובי לב.
וזה בסדר, יונתן, זה בסדר. אני מכיר גם פוליטיקאים, לפחות אחד, שחושב שכל ניסיון לרשת אותו הוא קנוניה להדחתו רק משום שהוא הטוב ביותר. קורה. לפעמים אלה התינוקות של לוזון, ולפעמים דווקא אתם קצת תינוקיים.
75 אחוז ממהמרי הווינר סימנו נצחון למכבי ת"א. אני מבין אותם. קצת פחות מבין איך במשחק הכי חשוב שלה העונה, לפני המשחק הכי הכי חשוב באמת, מכבי נראית כמו בטריה שנשאר לה קו אחד מהבהב. כמה עייפות, כמה חוסר דיוק. זה נכון שאם לא לויטה, כנראה שהטור הזה היה מחכה לפחות עוד שבוע. מצד שני, אם לא ויטור, זוכרים איך שמחתם בתיקו? חיפה כבר היום מקימה את הבמות - והפעם לא על מנת לפרק.
זה לא נגמר. זה לא נגמר גם כי ניצחון צהוב במשחק העונה יכול לייצר מומנטום מחד וקריסה מאידך; גם כי בכרמל יודעים לאיית יפה את המילה "לוזר"; וגם כי כמי שמאוד רוצה שזה כן יגמר - תפקידי העיקרי כרגע הוא לנחס. מכבי ת"א קבוצה טובה. מוכן בשמחה לוותר על מפגש איתה (ועם יונתן) בגמר גביע. מצד שני, מה שנראה כמו דעיכה ומרגיש כמו דעיכה, עשוי באמת להיות "גבירותיי ורבותיי מהפך" – חיפה? זוכרים? ממש כמו פעם.
האמת היא שמכבי היא הכי טובה כשממול אין באמת מי שייבחן אותה. אצל איביץ' הם סגרו אליפות במרץ, בשנה שעברה הסיפור היה גמור חודש לפני הסיום, אך כשמגיע איום אמיתי, מדרום או מצפון, מאות המיליונים של מיץ' לא מונעים מהמיליונרים בצהוב לשקשק ברגעי האמת. אם הם יהפכו את הכל הפעם, זאת תהיה האליפות הכי גדולה שלהם במיליניום הנוכחי. והטור הזה יהיה מטומטם באותה מידה.
התחלנו ביונתן ונסיים בו. לבכות שמקלקלים לך, זו חולשה. לא גבורה, יקירי. תינוקי, נאמר שוב. אם תתבגר, תהיה לצערי באמת כוכב ענק. ושלא כמו אצל טל בן חיים, נניח, כאן יש עדיין סיכוי לשינוי.