7.1.2020, קשה לשכוח את התאריך הזה, משחק העונה, מכבי חיפה מול מכבי ת"א, מוחמד עוואד השווה ל-3:3 והוציא מהבטן של 30 אלף צופים עשור שלם של השפלה ודיכוי. אותו עוואד יכול היה להוריד סופית את שרשרת הברזל מהצוואר בדקה ה-90, אבל הוא החמיץ. יונתן כהן כבש מהצד השני, הצהובים ניצחו 3:4 ודיכו את ניסיון ההפיכה.
ב-22:00 ישיר ב-5LIVE ובאפליקציית ערוץ הספורט: אולפן מיוחד לסיכום משחק העונה
החשמל בסמי עופר כבה ואיתו גם חלומות האליפות. "הם", הקבוצה הזו של ולדימיר איביץ' הרגישה כמו רודן שמסרב לעזוב את הכסא. ואנחנו, שכבר ראינו את החירות באופק, נאלצנו להמתין בסבלנות. אבל שלא יהיה לאף אחד ספק. ההפיכה בדרך, היא קרובה מתמיד ואת הרעד מתחת לרצפה מרגישים כל הדרך מקרית שלום עד סמי עופר, עכשיו צריך רק להשלים את המלאכה.
במשך עשור שלם הגיעו למכבי חיפה נביאי שקר וסיפרו שהתמונה תשתנה. מאזן מחפיר מול מכבי ת"א, כזה שעושה עוול היסטורי למועדון גאה וחזק רק הלך וגדל. הקופיף על גב השחקנים הפך לקוף, עכשיו הוא כבר גורילה, ולך תוריד אותה מהגב, כשבראש עמיחי שפיגלר עוד צורח "והכדורגל, איזה כדורגל".
לדעתי, אין כאן שום צד מנטאלי. מכבי ת"א היתה טובה בהרבה ממכבי חיפה בעשור האחרון וידעה להביא להביא את זה לידי ביטוי בתוצאות. זה עד כדי כך פשוט, כמו תרגיל בחשבון בכיתה א'. את המשוואה המלאה, המורכבת יותר, עוד ילמדו במכבי חיפה בעתיד. שחקנים שלא התאימו, מאמנים שכשלו וקבלת החלטות רעה גרמו לקשיים בדרבי, אפילו הפועל רעננה הרגישה כמו בגרות 5 יחידות במתמטיקה. לנצח את מכבי ת"א בכלים שהיו הרגיש כמו לעשות דוקטורט בבית ספר שדה במדינת עולם שלישי.
בכל קיץ מכבי חיפה הרגישה אלופה, אבל זו היתה אשליה. עכשיו הקרקע בשלה להפיכה. שנתיים-שלוש של בנייה שקטה ומינויו של מנהיג כמו ברק בכר, הביאו גם אחרוני הפסימיים בכרמל להאמין שהשנה האליפות תחזור למקום אליו היא שייכת. בשונה מהבטחות השווא על הישגי אינסטנט, בשנים האחרונות מרק בלבול בנה סגל נהדר ותהליך אמיתי במשך שנים, אותו ברק בכר שידרג. אלביס שר פעם it’s now or" "never ("זה עכשיו או לעולם לא"), וכל מה שלובש ירוק: קהל, מועדון ושחקנים, התאגד יחד כדי לעשות את זה.
מכבי חיפה היא כמו מתאגרף שחטף נוקאאוט בסיבוב הראשון, אבל קם על הרגליים רק כדי לחטוף בסיבוב השני וכך הלאה במשך עשרה סיבובים, עשור שלם. איכשהו, הגאווה והידיעה איזה מועדון יש פה וכמה קהל עומד מאחור, משאירים את האוהדים והשחקנים על הרגליים: יציבים, לא מפחדים לעמוד מול היריב ולהגיד לו "השנה לא תצליח להפיל אותי". מאחורי הקלעים הקהל דוחף, הוא חזר לסמי עופר בדיוק בזמן כדי לראות את הקבוצה שלו מנפצת מאזן היסטורי ויוצאת לחופשי. עכשיו אלה בוגדן פלאניץ', דולב חזיזה, עומר אצילי, ניקיטה רוקאביצה וצ'ארון ושרי, שצריכים להוביל את העם הירוק לשקט והנחלה, להוריד את הצהובים מהגב ולהביא אליפות. זה יהיה היום בו ההפיכה תושלם בדרך לעידן חדש.
*הכותב הינו פרשן ב"רדיו חיפה"