המון רעשי רקע סבבו השבוע את מכבי חיפה: סאגת אצילי הידועה (מחכים לוולקאם כברררר), דיבורים על משחק קל ונוח מול חדרה וההזייה השבועית בדמות נטע לביא מתדפק על שערי מרום משרדי מאיר כדי להשתחרר לצסק"א. כל הזמזומים האלו לא הועילו למצבי הנפשי הרעוע ממילא, ואפשר לומר שלא מאוד הופתעתי מכך שאותם הרעשים חילחלו גם לדשא.
זה היה, ללא ספק, המשחק החלש ביותר שלנו העונה, למעט הדרבי הארור. למשך כל המשחק, מכונת ההתקפה חרקה קשות, ניקיטה הוכרז כנעדר בעת מילוי תפקידו, הקישור דהוי והכל נראה דרדל'ה לגמרי. טוב, כמעט הכל. כי בכל זאת, רגל שובבה שמשתחלת, פוגשת מסירת אמן, כמו קרן אור בודדת במחשכים של חוסר דיוק, ומשחררת דובדבן תוצרת שרי לרשת ועשתה את ההבדל בין אובדן נקודות מבאס פלוס לניצחון חשוב חשוב, קשה קשה - ומתוק מתוק.
טוב, בואו לא נגזים עם המתיקות, התקפי הלב האלו כבר לא באים לי בכיף בגילי הדי לא צעיר, ובחיאת בחיאת, מר בכר היקר, טרם נחקק חוק הנוגע לאיסור חילופים לפני דקה 70. חראם, אמנם בהחלט צריך לתגבר איכות בכל הנוגע לסגל, אבל גם היום - עדיין יושבים בספסל שלנו שחקנים טובים מספיק לשאת בעול ולהביא שינוי ברגעים לא טובים. והיום היו, לא כולל תוספת זמן, בערך 88 כאלו, עוטפים מהלך נהדר אחד בבינוניות ודהייה מכל עבר.
צריך וראוי גם להחמיא לחדרה ומימר שבאו ושיחקו בצורה מצויינת, ידעו לצפות את הצירופים הקבועים באמצע ובאגפים ועיקרו כמעט לגמרי את המשחק ההתקפי שלנו מתוכן. ברור שבמאזן כוחות כזה, הכל תלוי בנו - ועדיין, קרדיט ליריבה שנערכה בצורה כמעט אופטימלית. רק כמעט.
אגב, אם נידרש קצת למאורעות השבוע, היה חשש סביב יכולתו של נטע במהלך המשחק וההשפעה של הסירוב לשיחרור על היכולת והריכוז שלו. בהקשר הזה, אפשר לומר שנטע בהחלט השקיע כמו תמיד וגם לא בלט לרעה - לא כי היה טוב מאוד אלא כי כולם היו, כאמור, דרדל'ה.
ברמה האישית, לא אהבתי את הבקשה השנייה וההתעקשות לשיחרור בעיצומו של מאבק אליפות, בייחוד כשנטע עונד איזו חתיכת בד על היד כל משחק. ברור שמדובר בהצעה ענקית ושידרוג כספי שהוא יכול רק לחלום עליו אצלנו, אבל משחקן בכיר שכבר אי אפשר להתייחס אליו כצעיר אפשר לצפות ליותר טקט ואיפוק ולהבין את המצב ואת השלכות השיחרור, בטח אחרי הסירוב הראשון. ועם זאת, אני מאוד אוהב את נטע, יודע שהלב שלו במקום הנכון וגם אם סומאו עיניו לדקה-שתיים-יומיים, הוא יידע לעשות את הסוויץ' ולתת כמו תמיד את הכל על הדשא, עם לב ירוק ענק.
ובחזרה למרתון - שרשרת משחקים קשוחים וקשים ביותר לפנינו, החל מיום שלישי - מתארחים בטדיטרנר מול באר שבע, אף פעם לא קל, ולא יהיה קל גם הפעם.
אם יש משהו שהמשחק אתמול הבהיר, הוא שמכבי חיפה צריכה רעיונות חדשים ונוספים, בייחוד עבור ימים קשים כמו זה שעברנו אתמול. אין מקום לשאננות, אין מקום להקלת ראש, זה הזמן לעבות ולחזק, ברור לכולם. הקהל הירוק צמא למינימום של שני וולקאמים של איכות, של כוח וגם - של אמירה ברורה, גם לשנים הבאות.
שבוע טוב לכולנו!
נ. ב. אוף טופיק לגמרי, כאן המקום לפרגן בענק למכבי פתח תקווה, שהצליחה להפוך לפס ייצור של כשרונות (ועסקאות) ענק בקנה מידה מקומי. עסקה שנייה תוך שנתיים בשווי חמישה מיליון יורו, ועוד היד נטויה. בהחלט מותר וראוי להוריד את הכובע בפני הלוזוניה, וגם לנסות ללמוד דבר או שניים אצלנו, כי עם כל הכבוד לתארים - תפקידה של מחלקת נוער, בראש ובראשונה, הוא להצמיח ולהכין שחקנים לקבוצה הבוגרת. אל תשכחו את זה, שם במסגר בואכה נחום חת...