פתחנו את הליגה, על אמת: על הצגה בירוק

זה היה אחד השבועות הכי גרועים אבר להיות בהם אוהד מכבי חיפה. אפילו ביחס לשנות השפל והכלום בעשור האחרון, אני לא זוכר כזו אווירת נכאים ותחושת ייאוש, גם בעצמי וגם בקרב חבריי לגרעין הקשה. לא מספיק הפטיש בראש בדקה 92 בדרבי, באה הלאטמה לפרצוף מקיזיטו ושותפיו לפשע ועירערה לחלוטין את אמות הסיפים הירוקות, ואת כל התפיסה של מכבי חיפה כמועדון צמרת. לא פחות.

הטור שלי משבוע שעבר נראה מוגזם על סף האובדני במבט לאחור, אבל הוא שיקף באמת ובתמים את התחושה שלי (ושל אחרים), שמכבי חיפה עשתה לעצמה בשבוע אחד נזק עצום, והלכה אחורה שנה וחצי - על סף הרס עונה. הפסדנו נדוניה יקרה, בלתי צפויה וחשובה של שש נקודות יתרון על פני מכבי תל אביב, ועוד למי. ובאיזו צורה... שתי תצוגות תכלית של שלומיאליות, בעיטה בדלי, חוסר אונים ועשייה במכנסיים.

אני יכול לשער שגם להיות אוהד בית"ר לא היה פיקניק בשבוע האחרון, אז הכל התנקז למפגש אחד, קרב יוקרתי ואחד המשחקים הגדולים שיש לכדורגל הישראלי להציע. היה ברור שמדובר במשחק מפתח, בו כל תוצאה מלבד ניצחון תכניס את מכבי חיפה לסחרור שלילי מוכר וכאוב ותשלח אותנו דה פקטו לרחצת חורף לא רצויה בדדו. שני הפסדים זה משבר, שלושה (ולהחזיר לחיים את בית"ר על הדרך) זה כבר נוקאאוט.

ברמה האישית, הייתי חייב חייב חייב שנשיג את שלוש הנקודות האלו כדי לשוב ולהתפלש בתחושה החמימה הזו, של ניצחון גאה ומשכנע בירוק, ולהעביר את הטעם של הבחילה מהשבוע הנוראי הזה.

למרבה השמחה, מכבי חיפה ניצבה למשחק מול איתמר ניצן במוכנות שיא, סיפקה מחצית ראשונה פשוט פנטסטית ופתחה את הליגה סוף סוף, על אמת. הפייט שנתן איתמר ניצן למכבי חיפה היה לא פחות ממעורר השתאות, משחק של ציון 10, וניצחון בכמעט כל דו קרב מול שחקן ירוק. כמעט. בקיצור, לומר ששביעייה ירוקה היתה תוצאה משקפת לא יהיה הגזמה בשום צורה.

עם סימנים של שתי סטירות, אחת על כל לחי, עלו שחקני מכבי חיפה למשחק באמוק, ביטלו לחלוטין את בית"ר במחצית הראשונה, וידעו להתעלות על (עוד) החלטת שיפוט שערורייתית שגזלה מהם שער יתרון מוקדם ומוצדק. מי פוסל שער על השטות הזו!!? נו באמת, זו היתה פסילה מיותרת. גם במחצית השנייה, עם הירידה הצפויה ברמות המתח והאוויר, ידעו לא לעשות שטויות ולחלק את המתנות הקבועות ליריבה בשוך האוויר מראותיהם.

כל שחקן ירוק עלה כדי לנצח, וגם כדי להעביר מסר, עבור כל מי שהוציא לכלוך, זילזל, הקטין והעליב, בעט כשהם על הרצפה. זה מאוד לא מובן מאליו, לעלות כל כך מוכנים, מפוקסים וחדים אחרי שבוע זוועתי כזה, ואני מסיר בפני הצוות והשחקנים את הכובע על הנחישות והמלחמה. היינו חייבים את הניצחון הזה כדי להתחיל לצאת מהבור, כדי לשים מאחור את אובדן היתרון במשחק מול מכבי תל אביב, שניכר מאוד שישב לשחקנים בראש בכל משחק בחודש האחרון, ולהוכיח שמקומנו במאבק - ועשינו את זה בסטייל, בענק.

כמובן, יפה ככל שיהיה, הניצחון הזה לא יהיה שווה יותר מדי בלי עוד כמה שמתחברים אליו. זה היה הצעד הראשון מחוץ לבור, אבל אם יש משהו שמשחקי הנפל האחרונים לימדו אותנו, זה שסכנת ההידרדרות אורבת תמיד ואנחנו צריכים לשמור על דריכות מתמדת.

אני יכול רק לקוות ששלב ההמצאות והניסויים של בכר, סטייל "היי בואו נחזיר את גלזר מתהום הנשייה לשער ונשים את שרי בלם מדומה", הסתיים, שמצאנו אולי סוף סוף יציבות ונוכל לייצר המשכיות של יכולת טובה ושיחזור (ושידרוג) של העוצמות והדריסה משנה שעברה. להחלטות התמוהות של בכר יש חלק לא מבוטל בנפילה של החודש האחרון, אבל לפחות מול בית"ר, הוא הראה סימנים מעודדים של לצידה והפקת לקחים נכונה.

ביום שבת, בשעה התקועה ביותר הידועה לאדם, תחכה אחת הקבוצות הטובות והקשות בליגה, קרית שמונה, במגרשה המנוחס למשעי לקרב חפירות באווירת שאריות חמין. מה עוד אפשר לבקש חוץ מעוד מנה מהתבשיל המופלא הזה שהגישו לנו אתמול החברים בירוק? אולי עוד שער נקי, ושיפוט "טיפה" יותר הוגן.

שבוע מצויין לכולנו!

נ.ב. הטור הזה מוקדש באהבה ליהודה צ'רבוני, שכן ושותף ירוק לצפייה במשחקים בגלות הקורונה, שלא נכנע לאלילת המנחוס שנגסה בנו בשבוע האחרון והמשיך להציע לי גם אתמול ברוחב לב את ביתו ומסכו, למרות הרקורד העגום ועל אפם וחמתם של כל החתולים השחורים בחניתה. לחיים יהודה, שברנו את הקללה!

נ.ב.ב. ירדן שועה שיחק?