אין הרבה דברים שאני שונא יותר בעולם הזה מלהפסיד דרבי. בעצם יש - להפסיד דרבי ככה.
אל תספרו לי סיפורים על רן קדוש. מכבי חיפה לא הפסידה את הדרבי הזה בגלל שוער בינוני מינוס שנפל פעמיים על הדשא ב-90 דקות. היא הפסידה אותו כי היא עלתה אנמית, זחוחה ויהירה למשחק סופר חשוב וסופר יוקרתי, נתנה הופעה מביכה וחיוורת ושמטה נקודות כל כך חשובות להמשך הדרך.
היו כאלו שחשבו שהייתי נוקשה מדי בביקורת על הניצחון באשדוד, אבל נקודות התורפה שהיבהבו במשחק הקודם נדלקו בבירור ונראו למרחק בערב שכולו חרפה בירוק.
זה מתחיל להיראות רע ממש, אחרי מחצית שנייה נרפית וחלשה מול אשדוד, ואפשר לקבוע אחרי הערב די בפסקנות - למרות הנקודות החשובות בתחילת הדרך, זה פשוט לא עובד.
ההגנה רעועה, חילופי השוער לא באמת השיגו אפקט של ייצוב, מפסיקים לנשום מדקה 60 וגם לפני כן לא בדיוק רואים קרנבל על הדשא. ברק בכר ממשיך עם המעבדה הניידת על הדשא, שלושה בלמים שהופכים לשניים שהופכים למשאבה של שערים קלים, האמצע חסר שיניים, לא לכאן ולא לכאן, וביום רע של שרי ורוקאביצה - ובכן, ראיתם מה קורה.
זה נראה רע מקצועית - ולא פחות מזה מנטלית. תכנית המשחק נכשלה בכל רגע נתון, לא היתה שום תגובה של בכר להתאמות והניהול המצויין של סילבס, נקודות החולשה והחוזק של מכבי חיפה היו כל כך ברורות וניכרות לעין. גם אחרי שער השיוויון, לא היה שום רבאק, שום קצב ונחישות במשחק. כמו שקית שוקו ריקה שמישהו דרך עליה, מרוקנים, עצובים, מידלדלים. לא הופתעתי מהשער השני, בעיקר התעצבנתי.
אני לא אוריד גרזן על אף אחד. מן הסתם יש כאלו שנושאים באשמה יותר מאחרים, אבל ההפסד הזה היה קבוצתי לגמרי, תוצאה של יהירות, נרפות וחולשה בלתי נתפסת ופשוט מרתיחה. ככה לא עולים לדרבי, נקודה. אין שום תירוץ, שום סיבה הגיונית ושום צידוק להיראות ככה במשחק כל כך יוקרתי וחשוב לאוהדים. גם אם דברים משתבשים, צריך לתפוס את הראש ולהיערך מחדש. ככה זה לא יכול להימשך.
הפסד כל כך דרמטי, מכאיב ומכעיס יכול לייצר אפקט משמעותי ומהדהד, לטוב ולרע, והשבועות הקרובים יהיו מבחן אופי אמיתי עבור הקבוצה ועבור ברק בכר. האם אנחנו הולכים להתרסקות ודשדוש, או שבכל זאת, ננצל את הסטירה הזו כדי לעלות על הסוס?
תשובה חלקית תגיע בעוד שלושה ימים, וכמאמר השיר, כרגע זה נראה (ממש) לא טוב.