שלומי אזולאי: "אני נותן את הנשמה, ואתם מקללים אותי?"

בגיל 31, ואחרי שנה לא פשוטה בבית"ר ירושלים, שלומי אזולאי עזב לראשונה את ישראל וחתם באסטרה ג'ורג'יו הרומנית. כבר זמן רב שהוא רצה לצאת לחו"ל, והעזיבה של רוני לוי ויוסי בניון רק האיצה את העניין. הפער בין ההערכה המקצועית שהוא קיבל מהמאמנים לבין ההערכה מהקהל גרמה לשחיקה והחלוץ חיפש התחלה חדשה.

"הגעתי למועדון מסודר", הוא מספר על אסטרה ג'יורג'ו בראיון ראשון מאז החתימה, "בשנה שעברה הם היו בצמרת וגם יש חשיפה גדולה לליגה כאן. אני מתרכז באיך לעשות עונה טובה, במיוחד בתקופה הזאת, ואחרי זה נראה. אי אפשר לדעת מה יהיה מחר".

"מאוד רציתי לנסות לשחק בחו"ל, הרגשתי שזאת ההזדמנות האחרונה", הוא מספר על הסיבות לעזיבה, "התאכזבתי שבית"ר לא שיחררה אותי כי קיבלתי הצעה טובה מקרקוביה. גם השכר שלי קוצץ כאן וגם קיבלתי הצעה אטרקטיבית לשנתיים, אבל חוגג לא רצה לשחרר אותי ובנה עליי, הוא רצה הרבה כסף עבורי ובגיל 31 לא משלמים את זה".

כעסת?
"התאכזבתי, רציתי לצאת. אחרי שיוסי ורוני עזבו היה ברור לי שאני הולך, שיש כאן הזדמנות שישחררו אותי. האמת, יוסי ורוני והגב שלהם החזיק אותי באיזשהו מקום כי לא היה פשוט עם חלק מהקהל. אני חייב לציין שחלק גדול דווקא תמך וחיזק, אבל החלק שלא עשה לי רע".

"בסופו של דבר אני בא ועושה הכל בשבילכם, רוצה לשמח אתכם אז איך אתם שורקים לי בוז ומקללים בכל פעם שאני נוגע בכדור? זה לא במקום. עשיתי הכל בשביל הקבוצה, נתתי את הנשמה בכל משחק, הייתי לוקח ללב כל הפסד, רציתי את הכי טוב בשביל החברים שלי והאוהדים, אז היה מגיע לי להרגיש טוב. זה הגיע לשלב שאני אומר לעצמי 'בשביל מה אתה צריך את זה?', למה שאני ארגיש ככה? עדיף לי להמשיך למקום אחר".

אחת הביקורות של הקהל היתה שפת הגוף האדישה של אזולאי. "זה ממש שטויות", הוא אומר, "אני גם לא מתייחס למה שאומרים כי אם יבדקו, אני רץ יותר מחלוצים אחרים. יש GPS, אני עושה 11 קילומטר כל משחק, נותן את הנשמה, אכפת לי, אני רוצה לנצח בשביל החברים והקהל, לוקח ללב. מי שאומר את זה לא מכיר אותי בכלל ולכן גם אני לא מתייחס, לא לרמה שלי להתייחס".

"דראפיץ' וברדה מאוד רצו שאשאר", מוסיף אזולאי, "הם ניסו לשכנע אותי, דיברו איתי על השיטה החדשה, סיפרו לי על התכניות המקצועיות שלהם, אך אמרתי להם שההחלטה התקבלה עוד לפני שהם הגיעו. אני חייב להמשיך הלאה, וקודם כל לנסות חו"ל. הם העריכו אותי לא פחות מיוסי ורוני, חיזקו והאמינו, אבל באמת שכבר הייתי נעול ורציתי להמשיך הלאה".

מה קרה לבית"ר באירופה העונה?
"נכשלנו, אבל זה קורה. הגענו לאלבניה, היה שם מאוד חם, תנאי המגרש היו רעים, דברים לא הלכו. הם הבקיעו גול מהיר וגמרו את המשחק. ניסינו לחזור ולא הצלחנו. זה היה גם משחק אחד, בשני משחקים היינו עוברים. זה רע מאוד שהודחנו, אבל זה קורה בכדורגל, כולנו הרגשנו רע. כשחזרנו יוסי ורוני כבר היו בחוץ והבנתי שדי מראים לי את הכיוון החוצה אז המשכתי הלאה".

למרות מערכת היחסים עם הקהל והרצון לעזוב, אזולאי רוצה להבהיר כי לא סבל בבית"ר: "הייתי בחדר ההלבשה הכי טוב שנתקלתי בו עד היום עם חברים טובים שהיו כמו משפחה. אם זה החברים הקרובים, כמו אופיר קריאף, שלום אדרי וגדי קינדה שעזב ואם זה שאר השחקנים שהיו מחוברים, מגובשים וחזקים ביחד. נהניתי מהרבה רגעים ולא התייחסתי לכל אוהד שאומר לי משהו. הרבה פעמים השחקנים לא הבינו איך אני מצליח ואמרו לי שיש לי אופי מברזל, אבל ככה אני".

"לשחקנים בבית"ר מגיע הרבה יותר כבוד. לא בגלל שהם חברים שלי, אלא כי הם אחד-אחד איכותיים, גם בכדורגל וגם באופי. אכפת להם מהקבוצה והם שומרים על חדר ההלבשה שלהם ביחד. אופיר קריאף מנהיג ואף אחד לא יודע את זה. כל השנה הוא עוזר לשחקנים, כל השנה נרתם למשימות ששולחים אותנו ולוקח איתו עוד שחקנים, אלה דברים שאף אחד לא יודע. הוא לקח את שלום אדרי תחת חסותו, מיתן אותו, מלמד אותו להתנהל".

"וזה לא רק החברים הקרובים. עידן ורד, אלירן עטר... מיכאל אוחנה הוא כוכב על, שובר שיוויון. אם הוא וגדי היו איתנו יחד כל העונה שעברה היינו הולכים ראש בראש על האליפות. בלי מיכאל וגדי שעזב בינואר, לא היינו שווים יותר ממקום שלישי. מי שחושב אחרת הוא לא בסדר. אי אפשר היה לעשות יותר".