לשאוף חזק אל הריאות: השינוי של מכבי חיפה

יא אללה...מה עוד אפשר לומר על המשחק שהיה אתמול בסמי עופר השומם? אפשר לצטט שניים מגדולי האומה, קיציס ופרידמן, ולומר "במילה אחת - אכזבה". איך לא שמנו את השלישי, איך? מי שלא הורג את המשחק, בטח מול מכבי תל אביב, נענש בצד השני. אמנם פתחנו פתיחה חלומית, שבה מכבי חיפה הציגה את המיטב שבמיטב שלה ופשוט אימללה את מכבי תל אביב, אבל לפעמים חלומות מסתיימים, ולפעמים חלומות חדשים מתחילים - כמו החלום בהקיץ, שעופרי ארד שהה בו כשאיפשר ליונתן כהן להבקיע אולי את השער הכי קל בקריירה שלו. איזי קאם, איזי גו, כמו שאומרים.

אפשר לדבר על כשלים כאלו ואחרים של ברק בכר בכל מה שנוגע לניהול המשחק, לחילופים לא נכונים (רודריגס היה צריך להישאר בקישור ולא לצאת) ומאוחרים שגרמו לאובדן שתי הנקודות האלו, אבל בגדול - די ברור שמה שהטה את הכף לטובת מכבי תל אביב ככל שנקפו הדקות היה ההבדל בכושר המשחק ובכושר הגופני בין שתי הקבוצות. אחת מתאמנת ומשחקת ברצף, השנייה משחקת את המשחק הראשון שלה מזה חודש.

בערך בדקה הארבעים, החמצן הפסיק להגיע לראש של שחקני מכבי חיפה, ומשם ועד לשער השיוויון, המומנטום החיובי הלך לאיבוד. טאלב טוואטחה עבר למופע עמידה בשלב מסויים, שרי, ניקיטה ו-ווילדסחוט ניסו לתפוס כל אטום חמצן בסביבתם הקרובה ונטע נראה רענן ונחוש כמו דג על קרש חיתוך.

זה, כמובן, לא אמור להוות תירוץ לאובדן שתי נקודות יקרות כאלו - המהלך שהוביל לשער השני היה כל כולו רכות וחוסר תיאום, שהיו יכולים וצריכים להימנע. מכבי חיפה, בבית, ביתרון 0:2 צריכה לנצח, נקודה, ולא משנה מול מי היא משחקת בישראל. 

בסופו של דבר, התיקו שיקף את מה שקרה במגרש. בניגוד למה שטוענים אי אלו פרשנים, מכבי תל אביב לא באמת הגיעה למצבים סופר איכותיים אחרי השיוויון, וגם לפניו היא לא ממש בעטה לשער של גלזר בלי הפסקה. היו לה כמה מצבים, גם מהצד שלנו כמה בעיטות וכמעטים מעצבנים נטולי חמצן, ובסופו של דבר, כל קבוצה קיבלה את הנקודה שהגיעה לה.

אין ספק שאובדן הנקודות הזה הוא מעצבן ומתסכל. לא צריך להפחית בחשיבות שלו. ניצחון כאן היה נותן מקדמה מוראלית עצומה למכבי חיפה על גבי מכבי תל אביב ומפרק מאיתנו מחסום מנטלי שיושב עלינו כמו אבן ריחיים על צוואר כבר כמעט עשור שנים. עם זאת, צריך גם להסתכל על הצדדים החיוביים, ויש לא מעט כאלו - זו לא הייתה תצוגת ההתבטלות והפחד הרגילה (בטח לא בהתחלה), גם באפיסת כוחות לא הייתה ההתפרקות וחוסר האונים, שזכרנו ממשחקי הנפל של השנים הקודמות. לקראת הסוף, עם החילופים, היו אפילו כמה דקות של דומיננטיות.

אם בשנה שעברה יכולתי לומר בלב שלם שמכבי תל אביב קבוצה טובה יותר ובהרבה, הרי שהשנה אני באמת לא חושב ככה. אולי עמוקה יותר, אבל אם משקללים הכל, מכבי חיפה היא לכל הפחות קבוצה לא פחות טובה ממכבי תל אביב. חיכינו כל כך הרבה לנצח את מכבי תל אביב, לא נורא, נחכה עוד קצת. נמשיך ככה וגם זה יבוא. הם ישתפרו? יכול להיות. רק מזכיר שוב שהם שיחקו מול קבוצה שהרגע חזרה מפגרה של יותר מחודש. נראה לי שיכול להיות שגם אנחנו לא נישאר באותו המקום.

מעבר לזה - בניגוד למשחק הדרמטי הקודם בסמי עופר, לא זו בלבד שמכבי תל אביב לא פתחה עלינו פער, אלא הפער בן 4 הנקודות נשמר, ועם מימוש מוצלח של משחק חסר, הוא יכול לצמוח אף יותר. דבר אחד אסור היה לנו לעשות - להפסיד במשחק. בואו נגיד שמהפך של 3:2 היה מייצר נחשול דיכאון ושירי יוסי עדן בכל רחבי איזור חיוג 04 (ואיזור חיוג 03, שידוע כירוק למדי גם הוא). תיקו במשחק הזה הוא מאכזב, מאוד אפילו, בעיקר כי רצינו כל כך כבר ניצחון, אבל במכלול הדברים - זו לא תוצאה רעה מאוד עבורנו, וזו לא תוצאה טובה מאוד עבורם.

זהו. הדבר החשוב ביותר הופך להיות ניצחון בשבת.  תהרגו אותי אם אני מבין, יודע או זוכר מול מי אנחנו. איזה מחזור זה? שלישי? חמישי? מה זה חשוב, נו, פוקוס, מלחמה וחזרה לשגרת הנצחונות. EYES ON THE PRIZE, כל השאר יבוא כבר מעצמו.