נציג המשקיע המיועד של בית"ר ירושלים, סולימאן אל פאחים, לא זר לענייני הכדורגל. כבר ב-2008 היה לו חלק גדול ברכישת מנצ'סטר סיטי על ידי הרוכשים מאבו דאבי. הוא אף תואר בחלק מהכתבות כ"ארכיטקט" העסקה. כינוי מתאים למי שמתמחה דווקא בעסקאות נדל"ן.
שנה לאחר מכן, ב-2009, הוא רצה להתנסות בעצמו ורכש את פורטסמות' מידיו של אלכסנדר גאידמק, בנו של ארקדי. "אנחנו צריכים מגרש חדש ואנחנו רוצים לחזק את הסגל ואת האקדמיה", הצהיר לאחר הרכישה, "אני מקווה שנבנה אצטדיון חדש עד 2015 או 2016. המטרה היא לסיים בשמינייה הראשונה".
אבל דיבורים לחוד ומציאות לחוד. אל פאחים החזיק במועדון 42 יום בלבד עד שנמכר לעלי אל פראג' הסעודי שכן החובות המשיכו להיערם ולאל פאחים לא היה את הכסף הדרוש כדי לשלם את משכורות השחקנים. המועדון עצמו נכנס לפירוק בסופו של דבר וירד לליגה הרביעית. מאמן הקבוצה בתקופת אל פאחים, אגב, היה לא אחר מאברהם גרנט.
בעקבות המקרה של אל פאחים הפרמייר-ליג הידקה את הרגולציה על רכישת מועדונים במטרה למנוע הישנות מקרים כאלה. נציגת האוהדים של פורטסמות', אשלי בראון, אמרה אז על המקרה: "זה מעלה שאלות לגבי איך בעלים קונים מועדונים באנגליה".
לפני שנתיים שוב עלה שמו של אל פאחים לכותרות, ולא בהקשר חיובי. בתקשורת האנגלית נטען כי הוא נידון לחמש שנים בכלא לאחר שלכאורה זייף מסמכים וסייע למנהל בנק בגניבת חמישה מיליון ליש"ט מאשתו על מנת לממן עסקה.
ב"פייננשל טיימס" תואר אל פאחים באדם שחצן שהתרברב על הכיסים העמוקים של בעלי מנצ'סטר סיטי שייח מנצור בעודו חי כמו פלייבוי עם מכוניות יקרות וחברים מפורסמים, כולל פמלה אנדרסון בשיא תהילתה. אגב, ככל שהעסקה עם סיטי נכנסה לפסים מעשיים והבעלים המיועד הבינו עם מי יש להם עסק, הוא נשאר מאחור.