עסקת העברתו של אוראל דגני מהפועל תל אביב לבית"ר ירושלים הושלמה רק היום, אבל העניין בשחקן הוותיק היה מהרגע הראשון שיוסי בניון נכנס לתפקיד המנהל המקצועי בבירה. מבחינתו, הוא הבלם המתאים ביותר לקבוצה: מנוסה, מהיר יחסית ויכול לשחק גם בעמדת המגן הימני.
ההחלטה הסופית ללכת בכל הכח על דגני התקבלה לאחר שהבינו בבית"ר ירושלים כי יהיה קשה להנחית בישראל בלם זר איכותי. גם בגלל המצב הכלכלי בעידן הקורונה, וגם בגלל נתוני התחלואה בארץ.
לפני כשלושה שבועות הפועל ת"א כבר הודיעה כי בית"ר נכנסה למו"מ עם דגני, אך עד שבת האחרונה לא נראה היה שמהלך ייצא לפועל. המועדון מהבירה ביצע מהלך, הגדיל משמעותית את ההצעה, כפי שפורסם בערוץ הספורט, והגיש לבלם חוזה לשנתיים. דגני כבר, שנשמע סקפטי בהתחלה וכיוון לאורך כל הדרך למעבר לחו"ל, כבר לא נותר אדיש.
בד בבד, הוא הבין שהפועל ת"א לא באמת הולכת להילחם עליו, ואולי אף רוצה להיפטר מהחוזה הגבוה שלו, ואם אפשר לקבל תמורה (נסגר על 200 אלף דולר), מה טוב. אתמול (שני), השנתיים בחוזה הפכו לשלוש שנים, מה שבעצם סתם את הגולל על האפשרות שיישאר באדום.
דגני הבין כמה רוצים אותו בצד אחד, בעוד הפועל ת"א מפנה לו כתף קרה. החוזה ארוך הטווח מבטיח לו שקט כלכלי ואחרי ארבע שנים אולי הוא זקוק לשינוי אווירה. למרות שחווה ימים יפים באדום, הוא גם ספג לא מעט מכות והתחלה חדרה תעשה לו טוב. הפור נפל.