הזיה שהייתה באמת: דירוג המאמנים הזרים הכושלים

השבוע, נפרד הכדורגל הישראלי מאחד המאמנים הזרים הגדולים שהיו כאן. ולדימיר איביץ' סיים קדנציה מסחררת בת שנתיים במכבי תל אביב, בה (כמעט) ולא הפסיד, הביא לה שתי אליפויות בפער גדול - והותיר אצל האוהדים זכרונות רבים. העזיבה של איביץ' תביא אחריה, כנראה, מאמן זר אחר לקרית שלום - מה שגרם לנו בזמן האחרון לתהות על קנקנם של המאמנים הזרים שנחתו בשנים האחרונות בישראל. לפני כמה ימים, דירגנו את המאמנים הזרים לפי איכותם - הפעם, נתבונן על הצד השני. הנה לכם, חמישה סיפורים הזויים על אנשים שבאו והלכו. סיפורים קצרים על אכזבה.

• ויש גם את הצד השני: דירוג המאמנים הזרים הגדולים

5. אוסבלדו ארדילס - האיש והאופניים
"אוסבלדו ארדילס חתם בבית"ר ירושלים", הגיעה הידיעה לאולפן הטלוויזיה. שני פרשנים מבודחים שאלו: "כמאמן או כשחקן?". ארדילס עשה קריירה מכובדת כשחקן; אקס טוטנהאם, גם חלק מנבחרת ארגנטינה שלקחה את גביע העולם ב-1978. בקיץ 2006, הוא הגיע לבית"ר בקיץ שבו היא היתה אמורה לפרוץ דרך אל תואר האליפות - הכיסים נפתחו, שחקנים דוגמת שמעון גרשון, אריק בנאדו ומיכאל זנדברג הגיעו לעיר הבירה, והכל היה מוכן לסיפור של הצלחה. אבל המציאות היתה טיפה אחרת: בית"ר אמנם הצליחה לנצח במחזורי הפתיחה, אבל הציגה כדורגל לא מלהיב במיוחד. גם הדמות המיוחדת של ארדילס, והתמונות שלו רוכב על אופניו במחנה האימונים בהולנד, הפכו לסוג של קאלט.

כמאמר השיר, מה שבא בקלות - באותה הקלות נעלם: במחזור החמישי של אותה עונה, ארדילס הפסיד 3:1 למכבי נתניה. בשבוע שבהם שחקניו, טוטו תמוז ועמית בן שושן, כיכבו בנבחרת ישראל; ובמקביל העפילו עם הנבחרת הצעירה לאליפות אירופה, הם ישבו בחוץ. גאידמק התעצבן וכמה ימים לאחר מכן, ארדילס הלך הביתה. יוסי מזרחי החליף אותו, וזכה באליפות ראשונה אחרי תשע שנים. ארדילס נשכח מהתודעה.

4. ליטו וידיגאל - מה אני עושה פה?
כשבמכבי ת"א שולט איביץ' ביד רמה, קצת קשה לזכור שרק לפני שלוש שנים - העסק היה הרבה פחות אידיאלי. עונת 2016/17 התחילה כשמכבי מינתה לתפקיד את שוטה ארבלדזה (עוד אגדת כדורגל כשחקן שהפכה למאמן בינוני), אבל למרות שאימן את הצהובים באותו 0:5 מפורסם בדרבי (כן, הוא היה על הקווים), הוא נפרד אחרי 16 מחזורים. אחרי תקופה קצרה שבה ג'ורדי קרויף ירד לקווים כ-Caretaker, הוחלט במכבי למנות מאמן חדש: חוסה קרלוס פרננדס וידיגל, הידוע גם כ"ליטו".

בהשוואה למאמנים הקודמים, וגם אלה שיבואו אח"כ במכבי, הוא נחשב לסוג של סטיית תקן: לא היה לו רקורד משמעותי כשחקן או כמאמן, כשנחת אצל הצהובים. גם דמותו המעט גמלונית ומוזרה, הפכה לחלק מהסיפור: וידיגל הוביל את מכבי לסוף מאכזב של עונת 2016/17. בניגוד לשנה קודם, הוא לא היה קרוב אפילו להפועל ב"ש שדהרה לאליפות נוספת; וגם בגמר הגביע, למרות סגל עדיף בהרבה, הוא לא הצליח להכריע את המשחק בתשעים דקות - ונגרר לקרב הפנדלים מול בני יהודה, אותו הזהובים סיימו כמנצחים.

וידיגל גם חשף את הסדק הראשון בין ג'ורדי קרויף למיץ' גולדהאר, כשגילה בראיון טלוויזיוני כי מי שהביא אותו הוא הבעלים ולא המנהל המקצועי. שנה לאחר מכן, ובתום קדנציית אימון לא מוצלחת במיוחד, בנו של אגדת העבר עזב. בסה"כ וידיגל נפרד ממכבי עם מאזן לא רע, אבל האפרוריות, חוסר ההישגיות והעובדה שנפרד ממכבי ללא תואר הותירה אותו ללא ספק כאחד הסיפורים התמוהים של הכדורגל הישראלי.

3. ססאר מנדיונדו - התעלומה
תחילת עונת 2015/16 בהפועל תל אביב נראתה, לפחות כלפי חוץ, כמו אידיליה: העונה הקודמת והאפרורית נשארה מאחור, הקבוצה נמכרה לבעלים חדש - אמיר כבירי, שורה של שחקנים חדשים הגיעו לקבוצה ובראשם - מאמן זר, דבר שלא קרה בהפועל ת"א אף פעם. קראו לו ססאר מנדיונדו. הרקורד, על פניו, היה מרשים: הוא היה העוזר של לואיס אראגונס, שהוביל את ספרד לזכייה ביורו 2008, ואיתו המשיך גם לפנרבחצ'ה הטורקית.

אלא שהרקורד הזה עיוור את עיני האדומים: מנדיונדו לא היה מאמן ראשי, למעט בחצי עונה בקבוצת טורחון הספרדית, שירדה מהליגה הרביעית לליגה החמישית. ועם הרקורד הדל הזה, הוא הגיע להפועל ת"א עמוסת ציפיות. זה נגמר, כזכור, אחרי שני משחקים בלבד: במחזור הראשון הוא עוד סחט תיקו 0:0 מבית"ר ירושלים, אבל במחזור השני הוא הובס בבית ע"י עירוני קרית שמונה 3:0, והלך. עד היום, גם בהפועל ת"א לא הבינו כל כך איך מנדיונדו התגלגל לשם. מאז, ככל הידוע לנו, מנדיונדו לא עסק באימון (לפחות ברמת הקבוצות) - וגם את התקופה של כבירי בהפועל זוכרים בעיקר בבתי המשפט.

2. ז'אירו סווירסקי - האיש, האגדה ושני קילו שניצל
בני סכנין נותרה בצומת דרכים. אחרי שנתיים לא רעות, כולל חצי גמר גביע, יוסי אבוקסיס עזב את הקבוצה לטובת בני יהודה. הסכנינאים חיפשו מאמן חדש, והודיעו עליו: ז'אירו סווירסקי, מאמן ברזילאי, יוביל את הקבוצה לתקופה חדשה. אלא שהרומן נגמר, עוד לפני שהשריקה הראשונה של העונה הגיעה: סווירסקי שהגיע ביוני, פשוט נעלם - לא התייצב לאימונים, וברח לטורקיה. יום לאחר משחק גביע הטוטו, בו אפילו לא עמד על הקווים (כי חוזהו עוד לא עבר בבקרת התקציבים), סווירסקי פשוט התפוגג.

לימים, הוא התראיין לאתר ערוץ הספורט וסיפר: "הקבוצה לא הסדירה את ויזת העבודה שלי, והכריחה אותי לעבוד באופן בלתי חוקי. סיכמתי עם הקבוצה שאעזוב לטורקיה כדי להסדיר את הוויזה. אף אחד לא ענה לי". סכנין טענה אחרת, בציטוט של היו"ר מוחמד אבו יונס שנחקק מאז בזיכרון: "הוא טען שהמקרר שלו לא עבד, והלכו לו שני קילו שניצל". אם כך ואם כך, סווירסקי אפילו לא ניהל משחק רשמי אחד בסכנין. באוגוסט, הוא פוטר.

1. טון קאנן - כמו שבאתי הלכתי. זה הכל חלומות
אז איך מצליח אדם בלי רקורד משמעותי כאימון, לעבוד בשניים מהמועדונים הגדולים ביותר בכדורגל הישראלי? כך מתחיל הסיפור: הימים הם ימי ארקדי גאידמק הראשונים בבית"ר ירושלים. אלי אוחנה התפטר אחרי המחזור הראשון, בו הקבוצה הפסידה למכבי ת"א, בעקבות ראיון בו הבעלים הטרי תקף ללא רחם את המאמן וטען שהוא "אינו מנהיג". גיא עזורי, עוזרו, הפך למאמן הראשי, אבל גילה שלצידו התחילה להסתובב בחדר ההלבשה דמות אחרת.

קראו לו טון קאנן, והוא הוגדר תחילה כ"יועץ מקצועי לבעלים". האיש שקישר בין גאידמק לבין קאנן היה סוכן השחקנים דימיטרי סיליוק. קאנן, עד אז, לא היה מאמן מעוטר במיוחד: הוא עבד במספר קבוצות בהולנד, ועוד חצי עונה במטאלורג דונייצק האוקראינית. זה הכל. עזורי לא החזיק מעמד עוד הרבה זמן; קאנן השתלט על עמדת המאמן, ודמותו המרשימה - כולל הבלורית והחליפות האופנתיות, העתירו עליו רושם גדול. הסגל המרשים שהיה, כבר באותה עונה, בירושלים סיפק את הסחורה על הדשא, אבל קאנן מהר מאוד הוחלף בדמות אחרת - לואיס פרננדס, שהגיע מצרפת.

כשקאנן פוטר, הפארסה הגיעה לשיאה: מכבי תל אביב חיפשה מאמן אחרי עזיבתו של ניר קלינגר, ופנתה דווקא להולנדי שנשאר אז בארץ - והיה, יחסית, זול אחרי ההשקעה הכלכלית הכבדה בקיץ. קאנן הוליך את מכבי המזדקנת והנחלשת מדחי אל דחי, כולל תבוסה משפילה 4:0 בגביע המדינה מול הפועל עכו מליגת המשנה. שנה לאחר מכן, הוא היה אמור לאמן גם במכבי נתניה (כוכב מכבי ת"א דאז, אייל ברקוביץ', שמונה למנג'ר המועדון היה אמור לעבוד יחד איתו), אבל הסתבך בפרשה מביכה ונעלם כלא היה.