שווה יותר: איך תקופת מרקו בלבול במכבי חיפה תיזכר?

תמה לה, באופן לא רשמי, עונת 2019/20. הכל חלוט, ברור, סגור ונעול. יש עוד משחק מול בית"ר י-ם בטדי, אבל אני בספק את מי וכמה הוא עוד מעניין מישהו עכשיו. את המטרה האחרונה שהייתה לנו, לסדוק במשהו את השריון של מכבי תל אביב, פספסנו, והפעם באופן מהמם במיוחד בהתבטלותו, מול הרכב סופר חסר ועייף של הצהובים. למרבה הצער, אין חדש תחת השמש בכל מה שנוגע לנחיתות המנטלית האיומה שלנו מול מכבי תל אביב. אין יותר מדי מה להוסיף או לחדש בהקשר הזה, עוד פאדיחה איומה ומשפילה בשרשרת שלא רואים את הסוף שלה, ועוד משחק שהיה קרוב יותר לשלישייה קלה משיוויון.

מבחינתי, לפחות - הבאסה כפולה ומכופלת. כי מכבי חיפה של השנה לא באמת שווה 0 נקודות מ-12 מול מכבי תל אביב. כמובן, מכבי תל אביב קבוצה הרבה יותר טובה, ומעבר לכל ספק, אבל וואלה - דווקא הקבוצה הזו נכשלה היכן שרבות ורעות הרבה יותר ממנה בירוק הצליחו, וזה לא לסיים עם מאזן מאופס מול מכבי תל אביב. דווקא הקבוצה הזו נתנה לנו יותר רגעי אושר מכל קבוצה אחרת בעשור האחרון, הרבה יותר.

בקרב אחיי הירוקים, לא נעים לומר, הכרת תודה היא לא בדיוק התכונה הבולטת מכולן, גם לא במקום השני. יש לנו (ואולי לא רק לנו) טבע די רע לזכור את השלילי והרע לכל אחד. זוכרים את הקריאות "תתפטר" לאברהם גרנט בדרבי האליפות (!!!!)? אני כן. "אליפות בלי מאמן", תלונות על כך שהקבוצה מפסיקה לשחק אחרי הגול הרביעי (נשבע לכם שזה קרה, גם השנה אחרי הדרבי וגם בעונה של אליפות ב-16 הפרש). יש לנו היסטוריה ארוכה של קטנוניות מביכה וכפיות טובה מול מי שעשה עבורנו שירות טוב.

אז היום, עם ההגעה לקו הסיום, למרות עוד הפסד לנמסיס, למרות שזה מעצבן ומתסכל בטירוף, גם עם כל נסיבות הקורונה המקלות, אני רוצה להתמקד בטוב, ויש הרבה. לראשונה מזה שנים, אנחנו לא צריכים להתחיל מאפס בקיץ. לראשונה מזה שנים, מכבי חיפה חזרה להיות קבוצה מנצחת, כובשת.

מרקו בלבול הגיע למכבי חיפה בעין סערה ומשבר שקרע את המועדון והאוהדים מבפנים, אחרי שנים של שרלטנים ומאחזי עיניים, מקטיני ציפיות ומקטיני ראש שמדברים על "תהליך" בהתנשאות נטולת בסיס תוך התבוססות בפלייאוף התחתון (או בירכתי הפלייאוף העליון), אחרי חמישה (!) מאמנים בחצי עונה, לקבוצה שנמצאה במקום העשירי.

וממשחק למשחק, בלי יותר מדי פוזות ואוויר חם, מניצחון דחוק לשלוש נקודות בשיניים, מרקו בלבול החזיר את מכבי חיפה לאיזור בו היא אמורה להימצא. עדיין רחוק מאוד ממושלם, עדיין טעון שיפור בלא מעט מקומות, אבל זה הרבה מעבר לכל מה שקודמיו הצליחו לעשות. מקום שני איננו הישג במכבי חיפה, גם לא השנה וגם לא מכורח הנסיבות. לא היה כאן איזה הישג סנסציוני מצד מרקו, ולמעשה, הוא די עשה את מה שציפו ממנו שיעשה ולא יותר. מה שכן היה, זה צעד משמעותי אל מחוץ לביצת הבינוניות שמכבי חיפה התבוססה בה כל כך הרבה שנים.

שום דבר מהחסרונות של מרקו, עליהם הוא צפוי לשלם (ולדעתי, בצדק) במשרה שלו, לא נעלם מעיניי. החיבה הבלתי ברורה לזרים ספרדים תשושי גוף ונפש, ובייחוד אובדן הראש הסדרתי והקיפאון במשחקי מאני טיים הוא חיסרון עצום, אבן נגף שלא זו בלבד שלא רואים בה שיפור, אלא אפילו הידרדרות. זה חלק אינטגרלי מהאופי של מרקו, וככל שעובר הזמן, זה יותר ויותר ברור.  למעשה, עם כמה שאני נושך שפתיים שלא להתייחס למשחק אתמול, 12 הנקודות שהפסיד במשחקים הישירים מול מכבי תל אביב מהווים כמעט את כל ההפרש מולם, והלך הרוח התבוסתני משהו שהקבוצה עלתה מול הצהובים בכל מפגש בהחלט נח על כתפיו. 

ועדיין - הוא בנה כאן קבוצת כדורגל, שצריכה כיוונונים ותוספת איכות כדי להפוך מטובה למצויינת. את שלב הביניים ההכרחי, של להתחיל ללכת לפני שרצים, של לחזור למקורות, המקום שבו כולם לפניו נכשלו, מרקו הצליח להשיג.

על המחליף המיועד, ברק בכר, נחה חובת ההוכחה לעשות בדיוק מה שעשה בבאר שבע - לקחת בסיס שבנה עבורו מאמן אפור, להוסיף עליו חיזוק נכון ונקודתי, ולעלות מקום אחד בטבלה. האם זו אכן תחילת הגאולה ושובה של מכבי חיפה להתמודדות אמיתית וחזקה על תארים? עוד מוקדם לדעת. גם בכר, מבחינתי, הוא לא באנקר, לא קוסם ולא משיח. גם הוא איבד לא פעם את הראש, הביא לא מעט פלופים ששבו כלעומת שבאו, עשה שטויות טקטיות מכמירות לב במשחקים באירופה ובליגה, ומה שקרה השנה בבאר שבע זה חומר לשתי עונות של פיאסקו בנטפליקס.

מה שבטוח, הוא לא יתחיל מאפס, והוא יגיע למועדון שלא מדבר על "תהליך" סרק ושם לעצמו פלייאוף עליון כמטרה. הציפיות והמטרות שלו ברורות כשמש, והן סוף סוף תואמות את סדר גודלו של המועדון שלנו.

ועל כך, ועל כל כך הרבה רגעים של אושר, על בליצים מטורפים של שערים יפהפיים, על קבוצה תוקפת שאנחנו כל כך אוהבים וגאים בה, גם היום, על מכבי חיפה שסוף סוף מושכת דור צעיר וחדש של אוהדים, על כל אלו ועוד - תודה רבה, מרקו. מכל הלב.