שותקים ובועטים: השקט הרועם של הכדורגלנים הישראלים
המחאה העולמית עקב הריגתו של ג'ורג' פלויד הוכיחה שפוליטיקה וספורט הולכים יחד, אז למה הכדורגלנים הישראלים לא מתבטאים, גם אם מדובר בנושא שהוא קונצנזוס? אייל ברקוביץ': "לבודדים יש אומץ". טגה: "הרוש 'אכל כאפה'". סואן: "בבית"ר מפחדים מהקהל"
(צילום: אודי ציטיאט)
פוליטיקה וספורט, שילוב שהולך ביחד? תלוי את מי שואלים. ג'ורג' פלויד הפך לסמל מאבק הקהילה השחורה בארה"ב לאחר שנהרג על ידי שוטר וגרם לסערה עולמית. ארה"ב בשיגעון וגדולי הסופרסטארים כמו לברון ג'יימס ומייקל ג'ורדן נתנו את המילה שלהם בסיפור. מועדונים אירופיים כמו ליברפול, צ'לסי ודורטמונד הצטרפו למאבק בגזענות. ובינתיים, בישראל שממה. שקט. אף אחד לא עונה. אז למה הספורטאים הישראלים מאז ומעולם נמנעים מלדבר נושאים פוליטיים, גם אם מדובר במשהו שהוא קונצנזוס עולמי?
"הספורטאים הופכים לרובוטים"
"במדינת ישראל אוהבים להעביר ביקורת מאוד גדולה על אנשי ספורט ותרבות", אמר כדורגלן העבר האגדי, אייל ברקוביץ', אחד שלא מפחד להביע את דעתו, "אז הספורטאים מעדיפים לא להביע דעה ולקטלג את עצמם לאיזשהו צד. אם הם יביעו דעה חצי מדינה לא תאהב אותם ורק לבודדים יש את האומץ להציג את האמת שלהם".
אולי אחת הסיבות לעובדה שספורטאים ממעטים לדבר על נושאים פוליטיים נעוצה דווקא בקבוצות. רק לאחרונה איתי שכטר פרסם ברשת החברתית פוסט ובו תמונה של השלט עם הכיתוב "ממשלה עם המשותפת - אסון לישראל". לבקשת מכבי ת"א הפוסט הוסר כעבור כמה שעות.
"המועדונים צריכים לתת לשחקנים יותר מקום להתבטא, אחרת זה הופך אותם לרובוטים", אמר ברקוביץ' על המקרה של שכטר, "שחקני הכדורגל בישראל לא הופכים למנהיגים וכוכבים כי הם לא מביעים דעה על שום דבר. עם זאת, תקשורת הספורט מאוד תובענית ואני מבין את המועדונים, זו זכותם. אני גם לא התבטאתי לעיתים קרובות עם עניינים פוליטיים. לדעתי ספורטאים צריכים להביע עמדה רק בבחירות או בנושאים מהותיים".
"מקרה מכבי ת"א הוא מקרה מייצג. זה גרם לשחקנים לפחד", קבע שחקן העבר וחבר מועצת העיר נתניה, אמייה טגה, "שכטר מקצוען, מתאמן, מגיע לכל משחק ומשחק בשבת. אסור היה למכבי ת"א להגיד לו מה לעשות. האם הם קנו גם את הנפש שלו? אף אחד לא יכול לסתום לו את הפה. זה גרם לשחקנים לשבת בשקט אפילו בנושא שהוא קונצנזוס כמו הריגת פלויד".
היחידים שהתבטאו בנושא הם גדי קינדה, שמשחק בארה"ב ("אני אדם שחור. בונה ולא הורס") ומנשה זלקה מהפועל חדרה בתמונה שהעלה לרשת, כשהוא עונד סרט עם הכיתוב של פלויד.
"כשלברון מדבר זה בסדר, לספורטאי הישראלי אסור"
טגה הוא בין הספורטאים היחידים שהשמיעו בצורה ברורה את דעתם הפוליטית, כאשר תמך במשפחתו של אברה מנגיסטו, שמוחזק בשבי חמאס קרוב ל-6 שנים. בנוסף, הוא לבש חולצת תמיכה בנעדר במשחק לפני 4 שנים ונקנס ב-750 שקלים. כאות מחאה הוא הגיע למשרדי ההתאחדות עם שני שקים מלאים ב-7,500 מטבעות של עשרות אגורות.
"אם יש לספורטאים יש משהו להגיד הם חייבים לצעוק אותו בקול ולא בחדרי חדרים", קבע טגה, "אם לברון ג'יימס מדבר ומביע דעה זה מוערך, ואם שחקן כדורסל בישראל יביע עמדה זה לא בסדר? הספורטאים מפחדים להיכנס לשדה בוער. הם לא פוצים פה ולא רוצים להרגיז את התקשורת והמועדונים. הם דמויות חשובות, יש להם כל כך הרבה השפעה, אז למה לא לנצל אותה?"
"דני עמוס זה ספורטאי שאני מאוד מעריך", המשיך טגה, "הוא, לדוגמא, מביע תמיכה בקהילה הגאה ועושה את מה שיושב לו על הלב. עמוס הוא דמות ומודל לחיקוי ומה שעצוב שאנחנו מתלהבים מהאמירות שלו, בזמן שזה אמור להיות מובן מאליו".
"אנשים נפגעים כדי לשנות סדרי עולם"
הנושא הפוליטי מתחדד אצל השחקנים מהמגזר הערבי. מצד אחד, הם מייצגים מיעוט שלפעמים לא זוכה לייצוג ראוי ומצד שני הם לא רוצים להרגיז אף אחד ולהיקלע לסערה פוליטית בגלל משהו שהם אמרו. "ספורטאים פה בארץ רואים לצאת בסדר עם כולם וללכת בין הטיפות", אומר עאבס סואן, קפטן סכנין ושחקן נבחרת ישראל ולשעבר ואחד השחקנים הכי דומיננטיים במגזר, "אף אחד לא אומר את האמת. הרבה שחקנים ששיחקו בבית"ר ירושלים מאמינים שמה שקורה שם פוגע במגזר הערבי. עם זאת, אף אחד לא מדבר כי הם מפחדים מהקהל והמועדון. עד שהיה אחד שבא ודיבר כמו אריאל הרוש - העיפו אותו משם".
כעת, בעוד הוא מסתכל על הכדורגל מבחוץ, לסואן לא הייתה בעיה להתייחס למוות של איאד אלחלאק, הנער האוטיסט הערבי שעל פי החשד נהרג בשוגג על ידי שוטרים. "זה היה צריך לזעזע את המדינה. יש פה משהו דפוק במערכת וצריך לחקור את זה לעומק, אני מקווה שהצדק ייצא לאור".
"אנשים נפגעים כדי לשנות סדרי עולם", סיכם טגה, "אריאל הרוש תמך בצ'צ'נים המוסלמים בזמנו ו'אכל כאפה' בבית"ר. אני מאוד מעריך אותו. הוא נפגע נקודתית ועזב, אבל המועדון הרוויח. הוא הלך עם האמת שלו ויחד עם איציק קורנפיין שינה את בית"ר לעד מבחינה חברתית. הספורטאים הם דמויות ומודלים לחיקוי ואסור להם לפחד ללכת עד הסוף".