לא שקט בהפועל תל אביב. עוד לפני שכ-100 אוהדים פרצו לאימון ופוצצו אותו כמחאה על ההחלטה לשחרר את עומר דמארי, אחד מהבעלים זאב גרינברג פירסם הודעה מיוחדת ובה הציג את הצד של הנהלת המועדון וניסה לפייס את הקהל.
"אני קורא את כל הביקורות שמופנות אלינו מכל עבר בעינינו של עומר דמארי, ואני חש צורך לשתף את אוהדי הקבוצה בתחושותיי", אמר גרינברג בפתיחת דבריו. "אני חייב להודות שבאופן אישי, אני מעריץ את עומר דמארי. הן כשחקן והן כאדם. הערצתי אותו תמיד. והערצתי עוד יותר כאשר סרב להצעה נדיבה מקבוצה אחרת ובחר לחזור הביתה.
אני לגמרי מסכים שעומר דמארי היה חייב לסיים את הקריירה כשחקן מקצוען בהפועל תל אביב. אני גם בהחלט מסכים ששחקן כדורגל תמיד סובל בתקופות מסוימות (במיוחד לאחר פציעות קשות) מירידה ביכולתו, מה שבד"כ לא יפריע לאותו שחקן לחזור לעצמו ולהפגין את כישוריו כבימים יפים הרבה יותר.
אני גם בהחלט מסכים שמועדון כדורגל מפואר כמו הפועל תל אביב, חייב לשמור על סמליו מכל משמר - ועומר דמארי הוא סמל. כאמור, למרות כל אלו ולאחר התלבטות קשה, תמכתי בהחלטת ההנהלה שהתקבלה פה אחד.
הפועל תל אביב חיה ונושמת. יש כאלו שסבורים שעם עוד חיזוק אחד או שניים נוכל אפילו להתמודד על תארים. תקציב השחקנים של המועדון בעונה זו הוא הגבוה ביותר שהעמדנו עד כה.
כאשר שחקן בודד משתכר כ-10% מתקציב המועדון, הוא חייב לתת תפוקה מלאה מהרגע הראשון של העונה. אין לנו דרך אחרת. לצערי הרב, ולמרות שבכל ליבי קיוויתי שעומר יעבור את מחנה האימונים בהצלחה ויחזור להיות אותו עומר מוכר וטוב שאני כל כך מתגעגע אליו, התברר שלא כך הם פני הדברים. קיבלנו אינפורמציה גם מהצוות המקצועי וגם מהצוות הרפואי שייקח עוד זמן.
כינסנו ישיבת הנהלה במיוחד לנושא זה. עליי להדגיש, ברגע זה פשוט יכולנו להודיע לעומר שהחוזה המותנה שלו אינו מחודש ולסיים את הפרשה. אלא שבחרנו להמתין עוד שבועיים. במהלכם וידאנו מעל ומעבר לכל ספק שאנחנו חייבים חלוץ. לדברי הצוות המקצועי, עומר דמארי בשלב זה לא יכול להוביל את הקבוצה לעבר הצלחה".
"השקענו השנה תקציב שחקנים ענק (במונחים שלנו) וחששנו שכל זה יירד לטמיון אם לא יהיה לנו חלוץ מבקיע. גם אז לא עשינו את מה שאולי היה לנו הכי קל. ניסינו לשכנע את עומר לקבל על עצמו תפקיד ניהולי בכיר. באופן אישי הבטחתי לעומר דמארי ליווי צמוד במשך שנה ע"מ ללמד אותו לנהל. עומר בחר לנסות להמשיך את דרכו ככדורגלן. לעומר שמורה האפשרות בכל רגע נתון להודיע לנו שהוא החליט לוותר ולחזור הביתה לתפקיד ניהולי. צריך להוסיף, עומר קיבל פיצוי על עוגמת הנפש העצומה שנגרמה לו. אני לא קיבלתי, למרות שגם לי ממש לא קל. גם לי נגרמה עוגמת נפש שנובעת מהקונפליקט לפני קבלת ההחלטה הקשה: מה הייתי חושב כאוהד, למה אני חייב לחשוב כבעלים.
כאמור, כיבדנו את בקשתו, נפרדנו (אני ושרון ניסנוב מצד הפועל - ועומר) בדמעות. לכולנו היה קשה. לבוא ולומר שעומר ייצא מהמועדון בדמעות בלי לציין את תחושותינו? יכול אולי מישהו לדמיין שאני ושרון צחקנו והתחבקנו בתנועות ניצחון, "חסכנו למועדון מעל מיליון ₪" אבל לא, ישבנו בוהים בקיר בתחושה קשה לא מעט זמן גם אחרי שעומר עזב את המתחם.
אוהדים יקרים, לנו לא פחות קשה ולא פחות כואב. כולנו היינו עד אתמול אוהדים וכולנו נחזור מחר או מחרתיים ליציע כאוהדים. לבוא היום ולזרוע לנו מלח על הפצע הפתוח? האם למישהו מהאוהדים לא ברורה אהבתנו למועדון? האם למישהו מהאוהדים לא ברורה הערצתנו לעומר דמארי? האם מישהו מהאוהדים יכול לבוא ולומר שטעינו? שהוא היה מקבל החלטה אחרת לו היה ניצב במקומנו?
אני מצפה מהאוהדים לעמוד אחרי ההנהלה ברגעיה הקשים. נכון, בדרך כלל הרגעים הקשים מתורגמים לשקלים. אבל לפעמים גם לא. אני כן מצפה למפגן תמיכה היום באימון. מפגן כזה שיראה באופן מפורש את אהדתנו לעומר דמארי, אבל גם כזה שיתמוך בהנהלה על שקיבלה החלטה קשה, אך נכונה למען המועדון. כל זאת למרות הקושי העצום".