בקיץ בני סכנין חלמה על חזרה לצמרת הכדורגל הישראלי. לאחר עונה שהסתיימה בפלייאוף התחתון, הקבוצה מהמגזר רצתה לשוב לקדמת הבמה ועשתה הכל כדי לעשות זאת. מהראן ראדי חזר לצפון אחרי 6 אליפויות ברצף, קלאודמיר פריירה נחת אחרי עונת שיא ומוחמד גדיר סירב להצעות אחרות כדי לחזק את ההתקפה. שחקני הרכש הצטרפו לפיראס מוגרבי, שסביבו נבנתה הקבוצה, שנראתה על הנייר כמי שיכולה לאיים אפילו על הכרטיס לאירופה. אז מה גרם לקריסה של בני סכנין? לא מעט סיבות.
חוסר יציבות על הקווים
לאחר שבעונה שעברה עמדו על הקווים לא פחות מארבעה מאמנים: ז'אירו סבירסקי, פליקס נעים, חואן קרלוס וטל בנין, קיוו בבני סכנין שהפעם זה יהיה שונה. בקיץ מונה בני בן זקן למאמן הקבוצה, לאחר שהוביל את בית"ר לגמר גביע המדינה ולמקום השלישי. יו"ר הקבוצה, מוחמד אבו יונס, והמנכ"ל, חאלד דוכי, האמינו כי הוא האיש הנכון בזמן הנכון, אך כבר בתחילת נובמבר הוא פוטר. כהרגלה בקודש בסכנין לא מיהרו למנות מחליף, עודד קוטר ששימש כעוזרו עמד על הקווים במשחק נגד מ.ס. אשדוד (3:4), אך לאחר הניצחון החליטה ההנהלה למנות את עמיר תורג'מן.
עם מינויו למאמן הובטח כי יגיע עוזרו, ארז בלפר ששיתף עמו פעולה בבית"ר ת"א/רמלה ובמ.ס. אשדוד. תורג'מן דרש הבטחה כתובה, בסכנין הסכימו לתת הבטחה ג'נטלמנית ובשורה התחתונה בלפר לא הגיע. כשתורג'מן הגיע הוא דרש חיזוק שכן הקבוצה סבלה ממכת פציעות, המאמן קיבל הבטחה שיעמדו בדרישותיו, אך בפועל הוא פוטר עם פתיחת חלון ההעברות. האחרון להגיע הוא גיאורגי דרסיליה, המאמן הרביעי שעמד על הקווים מפתיחת העונה, שהחתים בבהילות רכבת זרים, שספק אם הספיק להכיר לעומק, אבל לנוכח המצב, כנראה שלא הייתה ברירה אחרת.
הפציעה של מוגרבי טרפה את הקלפים
מפתיחת העונה סובלת בני סכנין ממכת פציעות, פיראס מוגרבי שהיה השחקן המצטיין בעונה שעברה ופתח את העונה עם שני שערים ושני בישולים עד נובמבר, גמר את העונה. חודש לאחר מכן הגיע תורו של ג'ורג' אפקביו להיפצע ולגמור את העונה. עטאא ג'אבר שסוף סוף הצליח לנצל את הפוטנציאל הטמון בו, נפצע גם הוא וצופה מהצד קורסת בחודשיים האחרונים.
לפציעות מתווספת קבלת ההחלטות, סכנין החתימה בקיץ את הבלם הקונגולזי, קלביד דיקאמונה, אך בסופו של דבר הוא עזב לפני פתיחת הליגה. בהנהלה טענו שבן זקן לא רצה בשירותיו, אך בקרבתו של המאמן טענו כי הסיבה היא צמצום ההוצאות. קלאודימיר פראיירה מיעט לקבל הזדמנויות, כשבמועדון העדיפו את מהראן ראדי, חאלד חלאיילה ואיהאב גנאיים. בסכנין לחצו שיעזוב וכעת בהפועל תל אביב הוא פורע שטרות.
חודש ינואר השחור
בסכנין תלו תקוות רבות בחלון ההעברות, אך המציאות הכתה בפניה, שחקנים ישראלים סירבו להגיע לסכנין. אופיר מזרחי היה בראש רשימת הרכש, אך לבסוף העדיף את הספסל של מכבי פתח תקווה. מתן חוזז לא הסכים לעשות את הדרך מתל אביב, אמיר עגייב העדיף לעבור לאזרביג'אן, חן עזרא לא היה מוכן לשמוע מהקבוצה ושמו של עדן בן בסט ירד מהר מאוד מהפרק. בפועל בני סכנין צירפה את סוהיל ארמלי, עמנואל אמבולה מהספסל של הפועל רעננה, אלכסנדר סטטשנקו הגיע מהליגה הקזחית, שאייבו איברהים ללה , שלא שיחק שלושה חודשים, ואלכסנדר סטניסבלייאביץ', שלא שיחק חודש וחצי.
לכל הפציעות, הטעויות, חילופי המאמנים ונושא הרכש, מתווסף הקרע המתמשך בין הקהל לבין ההנהלה. פלג גדול בקהל לא רוצה לראות את הנהלת בני סכנין והעומד בראשה, מוחמד אבו יונס במועדון. למרות שהבחירות המקומיות נגמרו באוקטובר, ההשלכות שלהן עדיין באות לידי ביטוי. לא פעם טענו במועדון כי ההסתה נגדם היא בשל תוצאות הבחירות והדחתו של מאזן גנאיים מראשות העיר. סכנין הוא מקום קטן והפוליטיקה מעורבת בספורט, כשהנפגעת הגדולה היא הקבוצה עצמה שמתקשה לשרוד בליגה.
השיא היה לאחר ההפסד למכבי פתח תקווה, האוהדים זרקו חפצים לעבר כר הדשא ואנשי ההנהלה ובקטטה שהתפתחה ביציע נדקרו שני אוהדים, מה שהוביל לעונש שחטפה הקבוצה. סכנין זקוקה לדחיפת הקהל, אך העונה, היא עדיין לא מצליחה לגייס אותו. כל אנשי סכנין עשו העונה טעויות מהראש ועד האחרון השחקנים, כשכרגע סכנין היא המועמדת מספר אחת לירידת ליגה. 12 עונות שלכדורגל הישראלי הייתה נציגה מהמגזר בליגה הבכירה, אך אם סכנין לא תחולל מהפך מקצועי, הדרך ללאומית קצרה מאוד.
המשחק נגד מ.ס. אשדוד הוא משחק על שש נקודות, אך הפסד בשבת עשוי להגדיל את הפער מהקו האדום לעשר נקודות (!). גיאורגי דרסיליה פועל בשקט ובמקצועיות, הוא מספסל שחקני בית, ממעט לבצע שיחות עם אנשי המועדון ולראייה משתמש במספר טלפון נוסף כשאינו נמצא באימונים, וזאת כדי לנסות לנתק את עצמו. בינתיים, הגיאורגי זוכה לאמון של אבו יונס, שלא מתערבת בעבודתו. יחד עם זאת, הפסד לאשדוד עלול לגרום לטלטלה נוספת במועדון ולבור עמוק, ממנו כנראה שלא יהיה אפשרי לחזור.