מקריות היא שם המשחק: סיכום חלון ההעברות

גמר ליגת האלופות האחרון בקייב. יורגן קלופ ראה שוב את ריאל מדריד עתירת הכוכבים זוכה בליגת האלופות. אחרי מופע האימים של לוריס קאריוס, המאמן ירד לחדר ההלבשה ולחץ את ידי שחקניו. הגרמני נחמץ והתכנס בתוך עצמו, תוך שהוא אומר לעצמו: זהו, לא עוד, אני לא מוכן לחוות את זה שוב.

כשהגיע לליברפול, קלופ הצהיר שהוא לא מתכוון לבזבז כסף גדול כמו מנצ'סטר סיטי. תוך שהוא יושב בחדר ההלבשה אחרי הגמר נגד ריאל מדריד, קלופ הבין שנכון, אומנם צריך לפתח שחקנים והדבר הכי חשוב זה לייצר תלכיד קבוצתי. יחד עם זאת, הוא הבין שעליו לדעת לשדרג את הקבוצה ולבצע מהלכים שהם בגדר בינגו. כך למשל, הוא הנחית את אליסון, מניה בטוחה בין הקורות, ונאבי קייטה ופאביניו, שמובילים את מרכז השדה של המייטי רדס.

ועכשיו מליגת האלופות, לליגת העל שלנו. כמו יורגן קלופ, כך גם ברק בכר ישב בחדר ההלבשה לאחר ההדחה מליגת האלופות (דינמו זאגרב) או מהליגה האירופית (אפואל ניקוסיה), וביחד עם אלונה ברקת חישבו מסלול מחדש. החלון הנוכחי מאופיין בנכונות של הקבוצות הגדולות לבצע מהלכים, אבל גם על היעדר תכנון. רגע אחרי נעילת החלון, סיכום המגמות שעלו ממנו.

המבולבלת של החלון - הפועל באר שבע
הדבר הבסיסי ביותר לקבוצה גדולה בכדורגל העולמי זה מערך סקאוטינג. כל מערכי הסקאוטינג בכדורגל הישראלי לוקים בחסר. עצם העובדה שאנחנו מגיעים ליישורת האחרונה, וכל מה שאנחנו רואים זה מחטפים ופאניקה ששוררת בין הקבוצות, הדבר מראה את המציאות העגומה כאן. מי שמסמלת את זה יותר מכל זה הפועל ב"ש.

עד כמה ידעו בבאר שבע על יכולתו האמיתית של יאניס אנסטיס לפני שהנחיתו אותו? עד כמה האמינו אצל האלופה שבמחזור השלישי ז'וליאן סטו ישחק כמגן שמאלי בהפסד לאשדוד? ב"ש זה מועדון שבשלוש השנים האחרונות ידע לייצר תלכיד נכון וקיבל החלטות נכונות (ויטור, מליקסון וכדומה). ניכר שמקבלי ההחלטות בהפועל ב"ש לא מוכנים לוותר על התואר כל כך מהר, אבל בניית הסגל התבצעה בדרך של פאניקה.

אני לא בטוח שבבואו לנתח את הסגל שלו, ברק בכר יודע איפה הוא ישלב את דיא סבע ונייג'ל האסלביינק. לא ברור לי מדוע הדרומיים שקלו לוותר על בן שהר וגם איך הם הגיעו למצב שבסופו של דבר המגן השמאלי הוא מיחאי קורהוט, שכבר היה על סף חתימה באנורתוזיס. ב"ש ביצעה לא מעט מהלכים וצירפה שחקנים טובים, אבל לא בטוח שאלה השחקנים שהיא צריכה. מה שבטוח, הקיץ הזה מראה בעיקר על היעדר תכנון.

בית"ר ירושלים - התפקיד החשוב של אלי אוחנה
לבית"ר ירושלים יש היום מבחינתי אדם שעומד בראש המערכת המקצועית וקוראים לו אלי אוחנה. אין אדם שמכיר טוב יותר את הצהובים שחורים מאלי אוחנה, ובהתאם לכך צריכות להתקבל החלטות מקצועיות להווה וכן לעתיד שבפתח. ברור לכולם שלמשה חוגג שרק הגיע יש הרבה אנרגיות ורצון להכניס את היד עמוק לכיס.

עם כל הראייה העתידית, בבית"ר מתמקדים אך ורק בכאן ועכשיו. החתמות כמו גורש וראלי הם בגדר סתימת חורים כדי לעבור בשלום את העונה הנוכחית. בית"ר הגיעה להתמודדות מול הפועל חיפה עם אפס נקודות בקופה ובהתאם לכך נבנה המערך של גיא לוזון. מרכז ההגנה ששיחק ביחד כל העונה שעברה, סירושטיין וכחילה, מרכז שדה של עבודה קשה, קריאף איינבינדר וטיירה, וחוד שמתבסס על יכולות אישיות של ורד.

הפועל חיפה הייתה זאת ששלטה בקצב המשחק, ותקפה גלים גלים דרך האגף הימני של בית"ר (איפה העזרה למתן פלג הצעיר?). אם בהפועל חיפה יכולים לצאת מאוכזבים מתוצאת התיקו, זה רק בגלל המחצית הראשונה שבה האדומים הגיעו למספיק מצבים בכדי לכבוש יותר משער אחד. במחצית השנייה קיבלנו הפועל חיפה לא מאורגנת ולא מסודרת, עם פערים בין חלקי הקבוצה ורק נגיחה בנגיעה הראשונה של אז'ובל השאירה לחיפאים נקודה.

בית"ר יכולה לצאת מעודדת מהמחצית השנייה, בה שיחקה כדורגל משוחרר ודינמי יותר של חילופי מקומות. מחצית שבה היא קיבלה את טיירה ואיינבינדר במרכז השדה, סילבסטר עם תנועות חכמות עד שהוחלף, ואת עידן ורד בעל היכולת האישית הטובה בקבוצה. המשחק הבא מול סכנין יהיה אופרה שונה, שכן האדומים, שיגיעו עם הקהל שלהם לטדי, ישחקו על מתפרצות (מוגרבי וגאדיר) שבית"ר תהיה חייבת לדעת להתמודד מולם ולא להיות מובכת.

מכבי חיפה - כבר לא במשחק על הכסף הגדול
ההחתמה הטובה ביותר של הירוקים הייתה גיא חיימוב, אבל גם היא לא קשורה לשום מעקב או מערך סקאוטינג, אלא ניצול הזדמנות וטעות של הפועל באר שבע. יעקב שחר לא צריך את מו אלאך בכדי להביא שחקן מוכח בליגה שלנו כמו חיימוב, שכן הוא יכול לעשות את זה בעצמו. הנשיא צריך את המנהל הטכני כדי שינצל את קשריו מעבר לים ועל מנת לצרף שחקני הכרעה זרים ואני לא חושב שאטיין ריינן ומיכיל קראמר נמנים על הקטגוריה הזו.

אין לי ספק שבתחילת הקיץ כשמערך הסקאוטינג של מכבי חיפה ישב והכין עם מו אלאך ופרד רטן את המערך הרצוי, אז שחקן כמו סומא כלל לא היה על השולחן. הראיון שביצע פרד רטן אחרי בני יהודה ("צפיתי רק בקליפ אחד שלו") יעיד על כך. ההתבטאויות האלה מראות שאלה מהלכים של שליפות ולא סנכרון בין הצוות המקצועי, המנהל הטכני ומערך הסקאוטינג.

נקודת האור מבחינת הירוקים בקיץ הזה היא העובדה שמכבי חיפה כבר לא נגררת אחרי המשחק של הכסף הגדול, כפי שראינו במאבק לצירוף דיא סבע ומנור סולומון. הירוקים משאירים את התחרות במגרש הזה להפועל ב"ש, למכבי ת"א ואפילו למשה חוגג ובית"ר ירושלים. מבחינתי, חיפה פועלת נכון, שכן התפרעות המחירים הזו לא מוצדקת.

מכבי ת"א - מעז יצא מתוק
למכבי ת"א מבחינתי יש את סגל השחקנים הטוב בליגה. הצהובים צירפו שחקנים שיעזרו לה לזכות באליפות, כמו איתי שכטר, אנריק סבוריט וז'איר אמאדור, שאמורים להחזיר את כתר האליפות לקרית שלום. סנקציות הפייר פליי שהוטלו על הצהובים גרמו לכך שהם יתנהלו בצורה מחושבת יותר וגם נכונה יותר מבעבר.

לא עוד שפיכת סכומי עתק על רכישת שחקנים כמו וידאר קיארטנסון ופרדראג ראיקוביץ', אלא מבט פנימה ושילוב שחקני בית. החזרת הצעירים כמתווה היה מהלך נכון, וכשרונות כמו דן גלזר, רוסלן ברסקי, שחר פיבן ויונתן כהן, הם כאלה שצריכים להתפתח בתוך מכבי ת"א. באופן אבסורד, העונש שהוטל על הצהובים, זה הדבר הכי טוב שקרה להם.

מכבי נתניה - מה שהיה, נשכח מזה
כמה עצוב לצופה הכדורגל שהוא איבד את הקבוצה הכי תוססת והכי מרעננת בליגת העל. בשנה שעברה מי שראה משחקים של נתניה, הבחין בקבוצה מהנה ומלהיבה, כזו שהבקיעה בלי הפסקה ושיחקה כדורגל התקפי. אחרי שאיבדה את ערן לוי ודיא סבע, הקבוצה מהשרון הולכת לכיוון של בנייה מחודשת שתתרחש תוך כדי תנועה. נכון, הבסיס נשאר, אבל נראה שהיהלומים כבר לא יכולים להיות שוב הקבוצה המלהיבה של אשתקד.