לכל אחת זכות לחלום: נתניה שוברת מוסכמות
ההישארות של סבע בנתניה באה לשנות את הלך הרוח בכדורגל בארץ מול הכוחניות של המועדונים הבכירים. כבר לא נעמדים דום ומוותרים על הכוכבים ברגע שמקבלים הצעה, אלא נאבקים על הזכות לחלום להיות קבוצה לגיטימית בצמרת. על שינוי המדיניות. דעה
כשמסתכלים על המציאות בכדורגל הישראלי, אם יש משהו שמכבי נתניה צריכה לשאוף אליו, זה שוב להיות הסיוט של הקבוצות הגדולות בליגת העל. למעשה, לשמור על המגמה שחזרה לעצמה בעונה שעברה. ולשמור על סטטוס כלשהו, הרבה יותר קשה מלהשיג אותו.
נתניה כבר הייתה כזאת בעשור הקודם ובתחילת הנוכחי, הרבה הרבה אחרי שנות השבעים והשמונים כששלטה בכדורגל הישראלי. אז, הנשק הגדול ביותר שלה היה איצטדיון הקופסה. הקידמה היא עניין בלתי נמנע וקשה היה לסרב למעבר לאיצטדיון החדש. הוא אולי יפה, אבל לא ביתי, ואין בו שום אפקט כזה. בטח כשהוא בית לשתי קבוצות נוספות.
את העוצמות, צריך לשאוב ממקומות אחרים, בדיוק כמו עכשיו. קהל ששובר שיאי מנויים, צמד מאמנים שמשלים אחד את השני ובוחר את השחקנים המתאימים כדי לבסס את שיטת ההתקפות המתפרצות, שהביאה הצלחה גדולה. אבל כנראה שבמכבי נתניה רוצים קצת יותר מזה.
ההישארות של דיא סבע לעונה נוספת במשכורת משודרגת היא הכרזה שנתניה באה לשנות את הלך הרוח בכדורגל הישראלי אל מול הכוחניות של המועדונים הבכירים בשוק ההעברות. אייל סגל לא היה מוכן להתפשר על פחות מ-2.5 מיליון יורו תמורת מלך שערי הליגה בעונה שעברה. למרות זאת, עושה רושם שהיה מקום לריכוך מצידו במו"מ מול קבוצות באירופה, שבסופו של דבר, כידוע, לא הוביל לדבר.
שתי קבוצות בכירות בליגה הוזכרו לא פעם כמעוניינות בסבע, ואם פעם, נוכח המצב הכלכלי, לצהובים לא הייתה ברירה אלא לעמוד דום, להקשיב להצעה וכמעט תמיד לקחת אותה, הנוכחות של בעלים יציב ודומיננטי שינה את חוקי המשחק, עד כדי כך שהחתים את הכוכב שלו על חוזה, שכפי שתיאר אותו היה "חסר תקדים במונחי מכבי נתניה". הוא לא הותיר ברירה למועדונים המחזרים מלבד לשלם סכום די דמיוני, לא להתקפל בפניהם ולהרחיק אותם.
לנתניה יש זכות לחלום ואת היכולת להגשים עונה מוצלחת נוספת, להוכיח שהמקום בפלייאוף העליון בעונה שעברה, לא היה להיט חד פעמי. את הנקודות שיסייעו לצהובים לשחזר את ההישג בפוטנציה, הם יכולים להשיג גם על חשבון המועדונים המובילים בליגה. בתסריט בו סבע היה עוזב לאחד מהם, הדבר היה מקטין את הסיכויים של הנתניתיים להיאבק בצמרת והופך את המטרות שלהם העונה לאחרות לגמרי.
אין פה עניין של "יריבות ישירה", יש פה רצון של קבוצה להמשיך ולהתפתח. היא לא רואה תועלת בחיזוק שאר הקבוצות בליגה שלה, מצד שני, היא דוחפת שחקן לצאת לאירופה ולהקשיב להצעות משם. אין דרך טובה יותר לכבד שחקן מלאפשר לו לפתוח דלתות להזדמנויות יוקרתיות יותר מליגת העל. מבחינתו של סגל, זה היה ניצחון פרטי ענק מול מי שרדפו אחרי הכוכב שלו בישראל - "נתניה או אירופה".
מלבד הקלה גדולה, השארת סבע היא הגדלה עצומה של ערך קבוצתו. נניח שהיה עובר להפועל באר שבע, היה נתקל בעומס גדול בקו הקדמי, במידה שהיה עובר למכבי חיפה, השנים האחרונות מלמדות שזה כנראה היה בלתי אפשרי עבורו להמשיך באותו מומנטום וקצב ההבקעות שלו בנתניה. לפעמים, כדאי להישאר בבית החם שלך ולהיות המלך של קהל מצומצם, אבל כזה שיאהב אותך בלי תנאי ויזכור תמיד את רגעי הקסם של 47 שערים בשנתיים האחרונות. כן, גם תמורת כמה גרושים פחות.
אחרי העזיבה של ערן לוי, סבע יכנס לסיטואציה שהוא עדיין לא חווה ובוודאי מסקרנת גם אותו – הוא יהיה המנהיג הבלעדי של קבוצה מכובדת, ומעל הכל אטרקטיבית, בליגת העל. כבר אין חלוקת עבודה, הכל יקום ויפול על ימים טובים או פחות טובים שלו, עם כל היתרונות ולא מעט החסרונות שיש בכך. אם יעמוד בהצלחה גם כאן, ימשיך לבסס את עצמו כאחד השחקנים הטובים בישראל, ואם יוביל להישגים, יחשב בעיני לא מעט לטוב שבהם.
וכמה מילים מתבקשות על הפרידה מערן לוי. לנתניה יש מספיק כלים לספק אושר לאוהדים, גם בלעדיו. הכל עניין של השלמה והתקדמות. הקבוצה כבר עשתה זאת עם מינוי קפטן חדש וראוי. הקהל רק צריך עוד כמה גולים כדי להשתכנע שלא הייתה ברירה אחרת חוץ מלהיפרד.