בגיל 10 הראש של אורן ביטון היה בכלל בקפוארה. הוא היה אלוף הארץ. בעתלית, המקום בו הוא היה גר, אין אחד שלא הכיר אותו. המשפחה לחצה שימשיך, אבל הוא רצה כדורגל. ביטון החל את דרכו במכבי חיפה ומהר מאוד הפך לעוד אחד מהפספוסים של הירוקים מהכרמל.
אחרי שהבין שבכפר גלים הוא לא יצליח לבוא לידי ביטוי, ביטון החליט לחצות את הכביש, אך ההתחלה לא היתה פשוטה, לפחות עד שראובן עטר הגיע ונתן לו את הקרדיט. ליואב כץ המאמן אמר שביטון יגיע הכי רחוק שאפשר.
אלא שאז עטר עזב, טל בנין החליף אותו וביטון איבד את מקומו ועבר לנצרת עילית מהליגה הלאומית. "הכל עבר דרכו. תמיד אמרו לנו לשחק רק עליו", מספר רועי עטר, ששיחק איתו בנצרת עילית, "הוא היה המנהיג השקט שלנו".
שמעון הדרי, מקורבו של איזי שרצקי, המליץ לבעלי ק"ש לשים את ידו על המגן, והבעלים לא התמהמה. הוועדה למעמד השחקן שחררה את ביטון ב-170 אלף שקלים בלבד, ושנה אחרי הוא כבר נמכר להפועל ב"ש בשלושה מיליון ש"ח.
ביטון בכלל לא רצה להיות מגן שמאלי, אלא שיחק כקשר באגף. בנוער הוא אמר אז למאמנו, יוסי עמר, שהוא מוכן למלא חור כמגן למשחק אחד או שניים. "אני לא אוהב את התפקיד הזה", ביטון הסביר, אך זה לא באמת שינה. חוסר הרצון להיות מגן אולי מסבירה גם את הבעיה שלו בהפועל ב"ש. לצד הטעויות בהגנה, אצל האלופה מלקקים את האצבעות על ההרמות המדויקות שלו וההצטרפות הנהדרת לחלק הקדמי (5 בישולים מפתיחת העונה).
"אני רוצה לשפר את משחק ההגנה שלי, תמיד יש מה לשפר",
ביטון מספר לערוץ הספורט בראיון ראשון, "אם ההתקפה זה מה שעושה לי טוב, אז אמשיך לתקוף הרבה".
בעיקר בגלל זה ברק בכר עובד איתו שעות נוספות על החלק ההגנתי והמאמן המנטאלי, איתן עזריה, לוקח אותו לשיחה לפחות פעם אחת בשבוע כדי להבין אם יש משהו שעוצר אותו מלהפוך לאחד המגנים השמאליים הטובים בארץ.
בב"ש מספרים על ביטון שיחגוג יום הולדת 24 ביוני הקרוב שהוא מאוד יסודי. ילד חרוץ, שקט, שאין לאף אחד מילה רעה לומר עליו. אצל האלופה של השנה, ביטון כבר לא סימן שאלה. הוא השכיח את מיחאי קורהוט ובהיעדר מגן שמאלי אחר, הוא באנקר של בכר. גם כששמואל שיימן יגיע, בב"ש בטוחים שביטון ימשיך להיות המגן הראשון. הוא חתום לעוד ארבע עונות בלי סעיף יציאה, אך כמו יתר השחקנים, גם המגן חולם לצאת לאירופה.
"כל זמן שיש לי אני רוצה לשחק. מקווה להמשיך בהרכב ולהוכיח את עצמי", הוא מספר רגע לפני המפגש מול בית"ר, "מרגיש נפלא להיות בהפועל ב"ש. תמיד האמנתי שאני יכול לשחק ברמות הגבוהות ורוצה רק להמשיך ככה".
את משפחתו, בניגוד לבוזגלו, אוחנה או אפילו בן שהר לא תשמעו. אביו שומר שבת וכמעט ולא מגיע למשחקים. דווקא האמא והאחים הגדולים הרבה יותר מעורבים. על המגרש הוא מאוד ממושמע וכמעט לא מתרגז מכלום. כדי להוציא אותו משלוותו, שחקני ב"ש מזכירים לו שמסי הוא הגדול מכולם.
"הוא אוהד ריאל מדריד ולא אוהב את מסי. הוא מעריץ את רונאלדו", אומרים בב"ש. גם ביטון מעיד על עצמו שאת משחקי הבלאנקוס הוא לא מפסיד ואפילו לובש את המדים הרשמיים כשהוא צופה במשחקים בטלוויזיה. זו אהדה שהגיע מהאחים כשהיה קטן והוא נדבק בחיידק. אפילו כשהוא משחק פיפ"א בפלייסטיישן הוא בוחר את הבלאנקוס ומתרגז אם סופג.
בינתיים, הוא יפגוש הערב (ראשון) את בית"ר י-ם בתקווה לעשות צעד נוסף אל עבר אליפות ראשונה בקריירה. אם תשאלו אותו, חלום אחד הוא כבר הגשים. "אם היו אומרים לפני שלוש שנים שאהיה שחקן הרכב באלופת המדינה, הייתי אומר שזה הזיה", הוא מצטנע, "עכשיו זה חלום שהתגשם בשבילי. נבחרת? אשמח לקבל זימון, אבל כרגע אני מרוכז רק בב"ש".