"הסגנון בב"ש פחות מתאים לי, אבל יודע מה אני שווה"

כשתומאש פקהארט הגיע להפועל באר שבע סיפרו במועדון כי זו רק שאלה של זמן עד שהוא יהיה מלך השערים. שבזכות הגבוה שלו, המיקום ברחבה, המאמץ שהוא משקיע, המקצוענות והמקצועית הם פגעו בינגו. גם פקהארט חשב ככה. אחרי עונה טובה בא.א.ק אתונה שהחלה עם שער וירטואוזי בעקב שזיכה אותו בהשוואה לזלאטן איברהימוביץ', הוא אפילו חזר לתודעה בנבחרת הצ'כית. החלוץ הגבוה היה משוכנע שהמעבר לאלופת ישראל תהווה לו את קפיצת המדרגה שתאפשר לו לתקוע יתד בנבחרת, דבר שעד עכשיו לא קרה.

לפקהארט היו הצעות ממזרח אירופה, אבל הוא לא רצה לחזור הביתה. כמו שחוף הים של יוון קסם לו, כך גם מזג האוויר בישראל הביא אותו לכאן. "הוא לא יכול כשקר לו, הוא מחפש רק לגלוש ולהיות בים בזמנו הפנוי", מספרים שחקנים במועדון. במישור המקצועי הוא לא ציפה לשחק רק 16 משחקים, בטח לא להיות החלוץ השני ולא הבכיר אבל פציעות, חוסר מזל ויכולת טובה של בן שהר שינתה את הכף. מבחינת החלוץ הצ'כי הכתובת היתה על הקיר כבר אחרי כמה אימונים אבל הוא לא נותן לזה לשבור אותו.

"ב"ש היא לא אותה ב"ש של שנה שעברה. הקבוצה משחקת שונה. יותר מרגל לרגל ופחות הגבהות מהאגפים וזה פחות הסגנון שלי", הוא אומר בכנות בראיון לערוץ הספורט לפני המשחק הערב מול מ.ס אשדוד, אך ממשיך באותה נשימה, "לא מאוכזב מהמעמד שלי. אני עובד חזק באימונים ויודע שיקראו לי לשחק אני אתן את כולי כולי. אני יודע מה אני שווה".

מגיל צעיר פקהארט נחשב לכישרון גדול בארצו. הוא נולד בסושיצה, שיחק בקבוצה המקומית ובגיל הצטרף לאקדמיה של סלביה פראג. ילד פלא שתמיד שיחק בשכבות גיל בוגרות יותר. לאחר שכבש ללא הפסקה בקבוצות הנערים, הוא נבחר ב-2005 לכישרון הצעיר של השנה בצ'כיה, ואחרי שהבקיע גם בגמר אליפות אירופה עד גיל 17, הייתה זו טוטנהאם שהקדימה מועדוני פאר אחרים ושמה את ידה עליו.

השוער ראדק צ'רני, שהשתייך אז לקבוצה הבוגרת של טוטנהאם לקח אותו תחת חסותו. בעזרת המנטור ובגיבוי המשפחה שנשארה בבית, החלוץ סיים את עונתו הראשונה באקדמיה של התרנגולים עם 19 שערים ב-20 משחקים. במקביל, גם קיבל כמה הזדמנויות בקבוצת המילואים, אלא שכמו בב"ש העונה, הפציעות הקטנות עצרו את ההתקדמות שלו ונתנו אפשרות לאחרים לבלוט.

באוגוסט 2008 פקהארט נשלח לחצי שנת השאלה בסאות'המפטון, וכבש שער בודד (היחיד שלו בכדורגל האנגלי) לפני שחזר לסגל של התרנגולים. משם הוא יצא לצ'כיה עד שמצא את עצמו ביוון ועכשיו אצל אלופת ישראל. פקהארט בארץ רק כמה חודשים, אבל מסתבר שהאהדה אליו בב"ש היא די גדולה. בקניון עוצרים אותו לסלפי, כשגם התקשורת בצ'כיה מתעניינת בו.

ברגעים הפנויים הוא נפגש אם תומאש סיבוק, קפטן נבחרת צ'כיה לשעבר ובלם מכבי פ"ת ובסך הכל, הוא נהנה כאן בארץ אבל מרגיש שיכול לתרום יותר מחמישה שערים בליגה ועוד אחד במסגרת אלוף האלופים. בין לבין יש גם שמועות על פרידה אפשרית בקיץ, למרות החוזה בו הוא מחזיק לשנתיים נוספות מעבר לעונה הנוכחית.

"באתי לכאן לשחק בליגת האלופות. להוכיח את עצמי ברמות האלו וכמובן לעזור להפועל ב"ש לזכות באליפות שלישית ברצף. הגעתי למועדון הכי טוב בישראל, אז ברור שאם לא ניקח את התואר זו תהיה אכזבה, גם לנו כמועדון וכשחקנים וגם לאוהדים", החלוץ מתאר את הלך הרוח, "יש לנו צוות מקצועי מצוין, בעלת בית שנותנת הכל למועדון והאנשים מסביב לקבוצה נותנים הרגשה נהדרת".

את הביקורת שישנה מצד פרשנים כאלו ואחרים שטענו שבסכומים שמשלמים לו, התפוקה צריכה להיות הרבה יותר גדולה (למרות שנמצא במקום השלישי בליגה בתפוקה ביחס לכיבוש: שער כל 152 דקות) הוא מבין אבל לא מקבל: " אני לא קורא עיתונים, לא רואה טלוויזיה ולא יודע מה אומרים. כל חלוץ רוצה להבקיע שערים אבל מהתחלת העונה הסגנון שהקבוצה משחקת הוא קצת שונה ממה שאני מורגל. אני רוצה לשחק יותר אבל זה לא תלוי בי".

בשבועות האחרונים עושה רושם שב"ש קצת מקרטעת. היכולת הפושרת והתוצאות מול קרית שמונה בגביע ונגד מכבי ת"א בליגה חודרות גם אליו. "התוצאות לא כמו שאנחנו רוצים והדרך גם לא טובה", הוא אומר שוב בכנות יוצאת דופן, "ננסה לשנות את זה. כולם רוצים לנצח אותנו כי אנחנו האלופים. זה לא התפקיד שלי להגיד מה לא עובד".

באחוזים מה הסיכוי שלכם לאליפות?
"הליגה טובה ואין לנו משחקים קלים. לכל קבוצה יש עליות וירידות. עכשיו אנחנו קצת בירידה, אבל אני מאמין שנזכה באליפות".