הכל אישי: מכבי ת"א מתבססת על מבצעי יחיד

שני מאמנים בעלי פילוסופיית משחק שונה בתכלית נפגשו זה מול זה באצטדיון בנתניה אתמול. האחד (ג'ורדי קרויף), שגדל והתחנך על ברכי תורת האימון של ה-4:3:3 של ברצלונה ועדיין מחפש את דרכו כמאמן תוך כדי ניסיונות בשיטות משחק ורוטציה רחבה בין אירופה לליגה שלנו.

השני (סלובודן דראפיץ') שהתחנך על ברכי הכדורגל האטרקטיבי של מדינות הבלקן (סרביה), כדורגל של יוזמה, שמסתכל לכל קבוצה בלבן של העיניים ולא משנה אם זו האלופה בבאר שבע או מכבי ת"א בנתניה.

ומה קיבלנו?
קיבלנו מכבי נתניה דינאמית, תוססת, שמשחקת בשיטה שלה ושולטת בקצב המשחק, כאשר מעל כולם נצץ דיא סבע, במשחק של מנהיגות, יצירתיות וחדות. זאת במחצית הראשונה בלבד. לשמחתה, מכבי ת"א חזרה למחצית השניה וקיבלה מכבי נתניה שונה.

נתניה, שהמגן שלה מרשה לעצמו להתחפש לדני אלבס ומאותו רגע, הכל היה תלוי רק ברגלי השחקנים בלבן, שאכן ניצלו את השי שקיבלו לראש השנה. הקבוצה של ג'ורדי קרויף ניצלה את השטחים למשחק שנתניה איפשרה להם והענישה אותה בגול השלישי של ניק בלקמן, שניצל את העובדה שהגנת המארחת לא הפעילה לחץ על הכדור ושילמה ביוקר.

מול מכבי ת"א העמוקה, היריב צריך לדעת להיות דבק בעקרונות המשחק שלו לאורך כל הדרך, זה נקרא חוסן מנטאלי ודבקות במשמעת טקטית (!). מה-2:2, הקבוצה של סלובודן דראפיץ' כבר לא הייתה קשובה לעקרונות המשחק שלה, ולכן היא גם הפסידה.

מכבי ת"א זכתה בכל הקופה בזכות האופי שהשחקנים גילו, אלה שלוש נקודות שצריכות להוות בסיס לביטחון עצמי ולכדורגל שוטף ויציב.

מי שראוי לציון הוא פרדראג ראיקוביץ'. בכל משחק, גם כשמכבי ת"א נמצאת ביתרון, הסרבי דואג להשאיר את הקבוצה שלו בתמונה בהצלה גדולה ויציאות אמיצות, שאצל שוערים אחרים זה מזמן היה מסתיים ברשת.

מכבי ת"א יצאה עם כל הקופה, מה שאמור להביא לה בסיס להמשך, אבל גם הרבה חומר למחשבה ותהיות האם זה הכדורגל שניתן לנפק מחומר כזה של שחקנים? אם מכבי ת"א מול מכבי נתניה מגיעה ל-49% שליטה בכדור, זה אומר שהיא לא שולטת במשחק, זה אומר שהיא יצאה עם שלוש נקודות בגלל שערים אדירים שקשורים רק ליכולת אישית של הבועט ולמשחק הלחץ הלוקה של שחקני מכבי נתניה.

מכבי ת"א נכון להיום מסתמכת יתר על המידה על יכולת אישית של השחקנים, כמו עליונות של קיארטנסון, אקרובטיות של ראיקוביץ', יציבות של טל בן חיים ושערים אדירים כמו שראינו אתמול מאצילי ומבלקמן. אין לי ספק שג'ורדי קרויף היה רוצה לראות את המשחק הקבוצתי משתפר בצורה משמעותית, והוא מבין את זה.

בשבוע הבא מכבי ת"א תפגוש את מכבי חיפה, במשחק שיוכרע על ידי מאצ' אפים בין שחקני הקבוצות. הירוקים יהיו הרבה יותר ממושמעים טקטית ממכבי נתניה. אני בטוח שחיפה לא תיתן את השטח שנתניה איפשרה למכבי ת"א, ולכן המשחק הזה צפוי להיות מוכרע על מאצ' אפים: בין קיארטנסון למרכז ההגנה של חיפה, מאצ'אפים במרכז השדה ומאצ'אפים באגפים. 

האגף החזק של מכבי חיפה הוא אגף ימין של ארנסט מאבוקה וסינטיהו סולליך. מעניין יהיה לראות מי יעזור לאופיר דוידזאדה בעליות של מאבוקה, שינסה ליצור יתרון מספרי על המגן הצהוב. בכל מקרה, מכבי ת"א תצטרך להציג כדורגל קבוצתי, שוטף תוך כדי שליטה בקצב כדי לנצח את הקבוצה מהכרמל. 

גיא לוזון מצא את הנחלה?
"אני כבר יודע מה יהיה ההרכב שלי בשבוע הבא", הודה גיא לוזון בפתיחת מסיבת העיתונאים לאחר המשחק מול הפועל רעננה. אמירה שיש בה את כל מה שמאמן שואף אליו: להגיע לגיבוש של שיטה, סגנון, הרכב, קו, דרך והכי חשוב: ביטחון עצמי של המאמן בכל הפרמטרים האלה.

גם אם מדובר רק במשחק בית מול רעננה, האינסטינקט הראשוני של גיא לוזון היה לומר את המשפט הזה תוך כדי אנחת רווחה פנימית. לקח ללוזון זמן לא מבוטל להגיע לתובנה וימים יגידו אם מצא את האיזון והדרך המקצועית.
הוא ביצע הרבה שינויים, ואז ניצח את רעננה והמשפט הראשון מבטא את ההקלה שכל מאמן כדורגל כל כך נהנה לשחרר. מה שמשתמע זה שלוזון לא רוצה לעשות יותר רוטציות, הוא מתכוון ללכת עם סגנון, דרך ושחקנים מסוימים, שבשלב זה נראים לו הכי מתאימים.
 
המאמן הירוק המשיך ואמר שעדיף לתקן תוך כדי ניצחון, והוא אכן צדק. יש מה לשפר ולתקן, כאשר החובה היא להעלות את החוסן המנטלי. במועדון גדול כמו מכבי חיפה, במשחק בשליטה מוחלטת בתוצאה של 0:4, לניראות יש משמעות.

במקום שנראה קבוצה שמשחקת בביטחון עצמי מוחלט, אחת ששולטת ונהנית, ראינו קבוצה שמושפעת מכמה שריקות בוז ביציע, שסופגת שני שערים וחוזרת לחדר ההלבשה עם החיוך והסיפוק של שלוש הנקודות, ועם הרבה חומר למחשבה. ימים יגידו אם לוזון באמת מצא את הנוסחה שהוא חיפש כל כך הרבה זמן.

שטח ההפקר בבית"ר ירושלים
דקות אחרונות למשחק בטדי, בית"ר הוליכה 2:3 תוך כדי משחק התקפה מהנה ושליטה במחצית השניה מול הפועל חיפה. אלה דקות של משמעת טקטית, של ריכוז, אחריות, של מה מותר ומה אסור, של הסיכון מול הסיכוי, דקות של לא להפקיר את קו ההגנה. מה התמונה שהתקבלה? הפועל חיפה, הקבוצה שפיגור, יצאה להתקפות מתפרצות מול הגנה דלילה של בית"ר.

השחקנים הצהובים שחורים הסתכנו בהרחקת כדורים ומשחקים בתוך רחבת ה-16 שלהם, כאילו מדובר במשחק על שפת הים בקופקבנה. מכאן, המרחק ל-3:3 הוא קצר ועדן בן בסט באדיבותו של קליימן, שלח את שחקני בית"ר לחדר ההלבשה בהרגשה של פספוס, החמצה ומד לחץ שעלה. כשאין משמעת טקטית במגרש, אין גם משמעת מחוץ למגרש והייסטר הרשה לעצמו לדבר אל שופטים ולהתנהג כפי שכדורגלן מתנהג כאשר אין אוטוריטה סמכותית משמעתית חזקה לנגד עיניו.

שחקני כדורגל חייבים את האוטוריטה הזו שתציב להם גבולות, מה ומותר ומה אסור. אלי אוחנה חייב להיות האוטוריטה הזו. מחזיק זכויות הניהול הביא את אלי כהן בדיוק למשבצת הזו, בלכתו של כהן ובתוך הוואקום הזה, אותו השחקנים עלולים לנצל, אוחנה חייב להיות מעורה מול השחקנים מדי יום, כי קבוצה מוכשרת ככל שתהיה (ובית"ר כשרונית מאוד) חייבית מסגרת, קו ודרך על המגרש ומחוצה לו. ברגע שאין אוטוריטה שיעשו לה חשבון, אז מה שקורה מחוץ למגרש, משליך גם על כר הדשא.