"אחרי המוות של אבא נפלתי למקום הכי שחור ונורא"

מי שיסתכל על המספרים בלבד יתקשה להבין מה עבר על דובב גבאי בעונה החולפת. החלוץ, ששוחרר אתמול (שישי) מבני יהודה, רשם שער ליגה בודד ב-10 הופעות בהרכב הפותח בבני יהודה ובמכבי פ"ת, אליה הושאל בינואר.

השחקן בן ה-30, שכבש מעל ל-70 שערים ב-9 העונות הקודמות שלו בבוגרים, נראה ברוב העונה כמו צל חיוור של עצמו. אלא שכעת הוא מסביר כי הוא אכן היה כך, ולא רק על המגרש. "באופן אישי זו השנה הכי קשה וגרועה שהייתה לי בחיים, איבדתי את אבא שלי, האדם הכי קרוב אליי", הוא שיתף. "אני לא יכול להסביר במילים כמה קשה היה לי. הכל זז הצידה, הכדורגל הפך לשולי, הכל הפך לשולי. לא התרגשתי מכלום, הכל עבר לידי – עוד אימון, עוד משחק, כן כבשתי, לא כבשתי, היה משחק טוב, היה משחק רע. שום דבר לא נורא. הדבר הכי נורא גם ככה כבר קרה".

העונה החלה באופטימיות – גבאי הגיע מבית"ר ירושלים כרכש הגדול הראשון בעידן אברמוב וחתם לשלוש שנים. "התחלתי את האימונים כמו כולם, הגענו למחנה אימונים ואחרי משחק אחד לצערי קיבלתי טלפון שאני צריך לחזור דחוף לארץ ושאבא שלי במצב קריטי בבית חולים", משחזר החלוץ את הרגעים הקשים. "יוסי כהן (יו"ר בני יהודה ד.ב) סידר לי טיסה לאותו יום, אמר לי 'מה שתרצה, כל מה שתצטרך אנחנו מאחוריך'. חזרתי לארץ והספקתי להיות עם אבא במקרה הטוב שלוש דקות. השאירו אותו ער במיוחד כדי שאני אוכל להיפרד. מיד אחרי זה הוא נפטר".

"משם, כדורגל בכלל לא עניין אותי. חד משמעית", מודה גבאי. "זה ריסק אותי. היה לי מאוד מאוד מאוד קשה להתמודד עם זה. הוא היה הבן אדם הכי קרוב אלי בעולם. הוא ליווה את הקריירה שלי, כל ההצלחה שלי היא רק בזכותו. לכל המשחקים שלי מהילדים הוא בא, לחורים הכי גדולים הוא בא אחרי. אני חייב את הקריירה שלי לו, לא לאף אחד אחר. אם לא הוא, לא יודע אם הייתי יוצא שחקן כדורגל. אנשים לא יודעים מה עברתי, הייתי נוסע מהבית בנתניה למשחקים של בני יהודה בפ"ת והייתי בוכה כל הדרך", הוא מספר לכל מי שמסתכל רק על המספרים. "מישהו יכול לשחק ככה? מישהו ניסה לשחק ככה? זה מקום הכי גרוע שהייתי בו בחיים, הכי שחור, הכי נורא. כמה שאני מנסה לתאר מה עברתי, אין לי מילים לתאר".

"באותה נקודה הייתי במקום הכי נמוך בחיים שלי, לא רק בכדורגל, בהכל", הוא ממשיך בכנות המצמררת. "זה משהו שילווה אותי עד סוף החיים, אבל יש רגעים שאתה צריך להגיד לעצמך "סטופ". במחזור הרביעי שיחקנו נגד הפועל כפר סבא בחוץ ונפצעתי בברך. גם ככה זו הייתה תקופה נוראית ועכשיו גם פציעה. הייתי בחוץ שלושה חודשים, מתוך זה חודשיים היה אסור לי אפילו לרוץ".

כשחזר מהפציעה, נראה היה כי דברים מתחילים להסתדר, אך לא לאורך זמן. "לשמחתי הצלחתי להתגבר על הפציעה ולא נשאר לה אפילו זכר, בלי ניתוח ובלי כלום. אבל כשחזרתי הקבוצה כבר הייתה במצב על הפנים ורגע לפני ינואר. הוחלף המאמן, שיחקתי תחת יעקב אסייג כמה דקות במשחק נגד הפועל ת"א, ואז השלמתי 90 דקות נגד אשקלון, למרות שלא הייתי בכושר בכלל. אחר כך הגיעו יצחק שום, ניסן יחזקאל ואלון מזרחי. בשני משחקים הראשונים איתם פתחתי, אבל אחרי זה משום מה כבר לא".

בתור שחקן מנוסה, פנה גבאי למאמנו החדש. "נכנסתי לשיחה עם ניסן והסברתי לו שאני אחרי פציעה ארוכה ולא שיחקתי הרבה זמן כדורגל, ושאם הוא יתן לי לשחק ויריץ אותי הוא יהנה ממני. הוא נתן לי להבין שכל אחד שיחק, כל אחד מקבל דקות, אבל כרגע הוא מנסה משהו אחר, זה לא אומר שאני לא אשחק. היו הרבה אמוציות בשיחה הזאת. ידעתי שאחרי השיחה הזו והטונים שהיא הגיעה אליהם אין סיכוי שאני נשאר בבני יהודה עם המאמן הזה".

מה היה בשיחה?
"אמרתי לניסן שאני במצב נפשי לא טוב, שאני חווה משהו לא טוב. נתתי לו אפילו דוגמא למה שהיה לי עם גיא לוי בהפועל ב"ש. נכנסתי לחדר של גיא לוי לפני המחזור האחרון, לפני משחק מול בית"ר שאם אנחנו מפסידים אנחנו יורדים ליגה. אמרתי לו תן לי לשחק, תאמין לי, אני אשאיר אותך בליגה. הוא הקשיב לי, למרות שבמשחק שקדם לא פתחתי. פתחתי ונתתי צמד נגד בית"ר ונשארנו בליגה. צריך ללכת לפעמים עם השחקן. הוא אמר לי 'אני לא גיא לוי', הבנתי שנגמר הסיפור. אין תאוריה שאצליח שם. אמרתי שאין סיכוי שאני נשאר שם".

זו לא רק השיחה, מבהיר גבאי. "כשחקן אני לא יכול לקבל את זה שמאמן מתראיין בתקשורת ואומר כל שבוע 'אין לי שחקני התקפה, אין לי שחקני התקפה', כשאני הייתי שם, אלון תורג'מן היה שם, אלמוג בוזגלו היה שם, יונתן כהן היה שם. לא יכול להיות שמאמן מתראיין ככה. גם אם אתה חושב ככה, אתה לא יכול לרוץ ולהגיד את זה לתקשורת. תגיד את זה לבעלים ותביא 15 חלוצים, אין בעיה. אני אתמודד עם כל אחד. עם תחרות אין לי בעיה, בב"ש התמודדתי עם כוכבים יותר גדולים ותמיד שיחקתי. זה הוציא אותי מדעתי גרם לי לאבד הרבה מהריכוז, והחלטתי שזה לא מתאים לי ושאני לא רוצה להישאר".

משם חזר גבאי לתחנה הראשונה שלו בבוגרים – מכבי פ"ת. "זו הייתה הקבוצה הכי מלהיבה בליגת העל באותה תקופה. שיחקו כדורגל מדהים. לקחתי את זה בחשבון שיהיה לי הרבה יותר קשה להיכנס לקבוצה בשיא היכולת שלה כשאני לא בכושר, אבל קובי רפואה הבטיח שיחזיר אותי לכושר וכשאני אהיה טוב אני אשחק. במשחק ראשון פתחתי, ניצחנו 0:2 את בני יהודה. מיד אחרי זה לידור כהן חתם ופתח בהרכב. נכנסתי כמחליף והבקעתי. משום מה אחרי זה יצאתי מהסגל. דברים פחות הסתדרו. לדעתי בגלל האג'נדה של המועדון להריץ צעירים לקראת סוף העונה, כשאין כבר מטרות להשיג. מה גם שאם יש לך את לידור לעוד שלוש שנים או את דובב לעוד חודשיים, למי תתן לשחק? זה מקובל בכל העולם אבל בי כשחקן זה פגע".

למרות זאת, דווקא שם חזר לו החשק וחזרה שמחת החיים. "כנראה שגם הזמן עשה את שלו ובחודשים האחרונים במכבי פ"ת התאמנתי מדהים ורציתי לשחק ולכבוש. בכל פעם ששיחקתי גם הייתי טוב. לא היה לי משחק חלש אחד אפילו במכבי פ"ת", הוא מספר ומוסיף. "אני בטירוף לשחק כדורגל. אני לא זוכר את עצמי גם בתור ילד עם חשק לכדורגל כמו שיש לי עכשיו. כשהייתי חוזר מאימונים במכבי פ"ת בחודשיים האחרונים, אשתי מאיה הייתה שואלת על החיוך שלי, נהניתי באימונים. היא שאלה אותי אם אני לא מתעצבן שאני לא משחק, אמרתי לה שזה יהיה רק בונוס. הבנתי מאוחר מדי את האג'נדה שלהם, אבל זה לא עניין אותי. כל כך שמחתי לחזור לעצמי".

כמובן שמה שהוציא אותו מהתהום העמוק אליה צללה נפשו, הוא הזיכרון של אביו משה ז"ל, שנפטר בגיל 62. "מה אבא היה הכי רוצה בעולם? שאני אצליח בכדורגל, שאני אעשה את הדבר שאני הכי יודע והכי אוהב, שאני אתן גולים ואהנה", מסביר גבאי. "זה מה שהחלטתי לעשות, התחלתי כבר במכבי פ"ת, אנשים פחות ראו כי לא שיחקתי ולא רואים אימונים. אני עוד לא יודע איפה אני אשחק, אבל יראו את זה בקבוצה הבאה שלי".

"אחרי שנה קשה וירידה בכמות השערים, אנשים מסתכלים רק על מספרים ורק על העונה שעברה, אבל לא יודעים מה עבר עליי. אם יסתכלו על כל הקריירה שלי אין הרבה מספרים כמו שלי", הוא אמר והזכיר שני חברים קרובים שלו שעברו הליך דומה. "למשל מאור מליקסון, כוכב כדורגל, השחקן הכי טוב ששיחקתי איתו. כשהוא הגיע לב"ש מפולין הוא עשה עונה קטסטרופלית. לא התחבר לו, הוא נפצע להמון זמן. לאלונה הייתה סבלנות, היא הלכה עם השחקן והאמינה בו. שנה אחרי זה הוא הביא לה אליפות, שנה אחרי זה עוד אליפות".

"גם איתי שכטר, כשחזר למכבי חיפה, אמרו "זה לא איתי שכטר של הפועל ת"א"", ממשיך גבאי לעוד שחקן שחווה את התהליך לצדו. "אלי טביב לקח אותו בתקופה הכי קשה שלו בקריירה ואני מצדיע לו על זה. איתי הוא גם שחקן מאוד יקר, אבל אלי לקח אותו לבית"ר, חיבק אותו, נתן לו לשחק ואיתי החזיר לו בענק. אלי ידע שזה מה שיהיה. מה, הוא שכח לשחק כדורגל?"

"בבאר שבע לא כבשתי סיבוב שלם, 13 משחקים מתוכם פתחתי ב-11 ולא כבשתי אפילו לא אחד, אבל אלישע לוי האמין בי", הוא סיפר. "אחרי כל משחק היה אומר לי שהוא לא רוצה גולים ממני ושהוא מרוצה מהעבודה שלי על המגרש. הוא נתן לי ביטחון, היה הכי סבלני ובסוף סיימתי כמלך השערים של הקבוצה עם 10 כיבושים בליגה. זה רק בזכותו. כשיש סבלנות, הכל מסתדר. אלישע הוא יותר ממאמן בשבילי".

"התהליך של מליקסון ושכטר יקרה גם אצלי", מבטיח גבאי חד משמעית. "אני רק מחפש קבוצה שתקלוט אותי ותתן לי חום וביטחון ואחזיר בענק. זו תהיה העונה שלי. אני אגיד את זה בכל מקום. זו תהיה העונה שלי, לא יעזור כלום. אני אעבוד קשה, אכבוש שערים ואתן הכל למועדון שאשחק בו. יש לי ביטחון, תחושה פנימית. משהו בוער בי שאני אצליח בשנה הבאה. אחזור לדובב של המספרים הגבוהים וקדמת הבמה. אני חייב את זה לי ואני חייב את זה לאבא. זה חייב לקרות. אני בטוח במיליון אחוז שזה יקרה. אין סיכוי שזה לא יהיה טוב שנה הבאה. אני לא אתן לשום דבר לעצור אותי. אני לא מפחד משום דבר, אין לי פחד ולא חששות. לא רק ככדורגלן, אלא כאדם בכלל. שום דבר לא מפחיד אותי. התחשלתי בשנה האחרונה בצורה שאי אפשר להסביר".