מכות בין אוהדים - בשם הכדורגל. מכות עם שחקנים - בשם הכדורגל. שירי נאצה - בשם הכדורגל. ממש כמו הדתיים שפועלים בשם השם, ככה גם האוהדים שמצדיקים את המעשים הנוראיים שהם עושים כי ככה זה בכדורגל. בשם הכדורגל.
התהליך שאוהדי מכבי תל אביב עוברים עכשיו לא שונה אפילו במקצת מהתהליך שהפועל ת"א עשתה עד שהתפרקה לגמרי ביום שבת האחרון. זה תהליך איטי וארוך שהתחיל לפני שנים, אבל עם מדרון תלול שהגיע לשיאו ממש עכשיו ומשאיר צל כבד וספק גדול האם בכלל יש דרך חזרה, או לחילופין האם בכלל הם רוצים שתהיה דרך כזו?
התהליך הזה הוא תהליך הדרדרות של איבוד ערכים ואיבוד זהות, של חוסר כבוד שגובל בעבריינות. שלא תטעו, התהליך הזה לא התחיל שלשום כשקומץ מאוהדי מכבי ת"א יצאו לרחוב רעולי פנים בשביל לקבור, לשרוף ולתלות בובות לבושות אדום. הוא התחיל לפני שנים ומה שקרה בשבת בערב היה רק התוצאה שלו.
התהליך הזה התחיל לפני שנים כאשר אוהדי מכבי התחילו להרגיש שוב את ההצלחה, העוצמה והכוח שקבוצתם מפגינה אבל מצד שני את החולשה, הבורות וחוסר האכפתיות של בעליה. התהליך הזה כנראה חלחל גם לשחקני הקבוצה, שכן ראינו את הקפטן שלה, סמל הערכיות, זורק את האחריות לאוהדי היריבה ואומר "הם עשו דברים גרועים יותר". נכון ייני, לזרוק בובת תינוק לעבר שורה אובארוב זה חמור, לרדת לדשא להכות שחקן זה חמור, אבל זה רחוק ממתן לגיטימציה לאוהדים שלך להתנהג בצורה זהה.
אתם חושבים שאתם שונים מהם, אתם שונאים אותם בגלל זה, אבל אם רק אוהדי מכבי (הקיצוניים יש להדגיש) היו יודעים כמה הם דומים לאוהדי הפועל ת"א, אם אוהדי בית"ר ירושלים היו יודעים כמה הם לא רחוקים מכאלה ששורפים דגלי ישראל, אם רק הימין הקיצוני היה יודע כמה הוא דומה לשמאל הקיצוני, אם כולם היו מבינים כמה הם דומים בדיוק לאותם אלה שהם כל כך שונאים, אז אולי דברים היו משתנים.
בצבא מלמדים אותנו משפט ידוע "יש צחוקים ויש חלאס". לשמוח לאיד כשהיריבה שלך יורדת ליגה זה מצחיק, לשרוף בובה שלובשת אדום זה חלאס. להיות אידיאליסט רעול פנים זה מאוד מצחיק ואפילו פתטי, לשבור לאיש מקצוע את המצלמה זה חלאס. לשיר 'הפועל זונה' זה קצת מצחיק, לשיר 'נאנוס לכם את הבנות' זה חלאס רציני. לשיר "לא כידונים, לא חניתות, רק הדם היהודי (אבל ראדי ערבי) זה ממש מצחיק, לשיר לא רוצים אותו איתנו, זאת לא המדינה שלו – זה חלאס וגזעני.
יש שיגידו שבכל מקום אחר בעולם זה ככה, אז מה, מה אכפת לי? את מי זה מעניין? מה שמעניין זה מה שכאן ועכשיו. מה שקורה אצלנו במדינה, מה שמעניין זה שאנחנו רואים את המדינה שלנו דרך הכדורגל, ואת הכדורגל דרך המדינה, ביחד הם מדרדרים ונופלים למטה.
במקום לקוות שהקיצוניים הם אלו שיבינו שהם בדיוק אותו דבר כמו האויבים שלהם, דבר לא ריאלי בעליל, אולי נקווה שהמתונים, אלה שבאמת אוהבים את הכדורגל ואת הקבוצה שלהם (לא פחות מאותם עבריינים רעולי פנים ואולי אפילו יותר) – יבינו שבעצם כולנו אותו דבר ואם אנחנו לא נעשה משהו, אף אחד לא יעשה זאת. לא הבעלים של הקבוצות כי אכפת להם רק מהכסף, לא מהפוליטיקאים כי אכפת להם רק מהקולות ובטח לא מהשחקנים שחיים מהאהבה של אותם אנשים קטנים.