הדרבי העצוב ביותר: רק זכרונות נותרו מהיריבות

ניסיתי לחשוב במהלך המחצית השנייה, אם שחקני מכבי שעריים או מכבי הרצליה, היו לובשים את מדי מכבי ת"א, האם זה היה נראה אחרת? התשובה היא, חד משמעית לא. ג'ורדי קרויף אחרי המשחק אמר שהוא ששחקני הקבוצה נותנים הכל כשהם לובשים את מדי מכבי ת"א.

אז זהו ג'ורדי, יכול להיות שהשחקנים נותנים הכל ואם זאת היכולת, אתה צריך לעשות שינויים רבים. מדברים על שניים שלושה? כמו שזה נראה, צריך רענון הרבה יותר גדול. מכבי ת"א חלשה מאד, אנמית ולא מסוגלת. כל מכבי ת"א הגדולה, העשירה והיהירה, לא מסוגלת להבקיע אם לא מבודדים את טל בן חיים.

למזלה של מכבי זה הצליח לה פעם אחת וכך גם נקבעה תוצאת המשחק. מי שרוצה להחמיא לג'ורדי קרויף על שלושה ניצחונות, זכותו, אבל שלא ישכח שזה היה מול בני לוד בגביע, הפועל רעננה בליגה והפועל ת"א המפורקת.

כמה מפורקת? חוליית הגנה רעה שכוללת מגן אחד חלש (עופר ורטה) מגן שני בתחילת דרכו (איציק שולמייסטר), שני בלמים שהם בכלל מגינים (אוראל דגני לא רע וגל שיש שהיה חלש מאד ואשם בגול), קישור שמורכב את חסן אבו זייד, שחתם כמה שעות קודם ולא עשה אף אימון עם חבריו והתקפה, בה פתח שחר הירש, שלא שיחק חצי שנה. בקיצור, מכבי ת"א איומה ונוראה.

הדרבי תל אביבי הוא המשחק הכי מעניין בכדורגל הישראלי. זאת פעם ראשונה שדובר על דרבי עצוב עוד לפני המשחק, בגלל המצב של הפועל. פרט לאלימות של שחקניה שממש הפחידה את שחקני מכבי, אין לי שום טענה לאדומים. לקבוצה שנמצאת היום במצב הכי גרוע בכדורגל הישראלי, יש נכס אדיר והוא האוהדים.

לעיתים יוצאים מפיהם דברים נוראיים ומזעזעים שאי אפשר לעבור עליהם על סדר היום. אבל אם יש קבוצה שבמצבה, עם רגל וחצי בליגה הלאומית, שאין לאף אחד מושג היום, מה יהיה הסגל עוד שבועיים, והם עדיין מעודדים כך, זה ראוי לציון.

הקהל האדום הכי נאמן והכי לויאלי מבין קבוצות ליגת העל. שימו לב למכבי ת"א, קצת מקרטעת, רחוקה מהפועל ב"ש ולמשחקיה מגיעים בקושי 6,000 צופים, קהל של הצלחות, שלא לדבר על הקריאות הגזעניות כלפי מהראן ראדי והקללות כלפי נוסא אייגיבור שלא מוצא חן בעיניהם, בהפועל ת"א זה לא יכול לקרות. במכבי חיפה, עוד קבוצה גדולה, ראינו מה עבר על יוסי בניון, איסמעיל ריאן, אייל משומר, איעד אבו עביד וסאן מנחם, ומה בבית"ר ירושלים? גם אחרי שכובשים הם צועקים למאמן להתפטר.

הפועל ת"א אולי תרד ליגה, היא היום בפער 9 נקודות מאשקלון, אבל גם אם תרד זה לא סוף העולם. הפועל חדשה, שתפתח את העונה הבאה עם אפס נקודות כמו כולם (לא כמו מכבי נתניה) תעלה ליגה בוודאות ובזכות הקהל הנפלא שלה גם תחזור לצמרת הכדורגל הישראלי.

השילוב הזה של דרבי במושבה, מכבי חלשה שלא מעניינת אפילו את אוהדיה, והפועל במצבה, הוציא את העוקץ מהמשחק הכי רותח בכדורגל הישראלי. איפה הימים שדורות שלמים של אוהדים רעדו מעיתוני הבוקר או מהכוכב שעומד מולם: אוהדי הפועל ת"א מגיורא שפיגל, אבי נימני וערן זהבי ואוהדי מכבי ת"א משייע פייגנבוים, משה סיני ועומר דמארי.

דרבי, ללא קשר להיכן ממוקמות הקבוצות בטבלה, נחשב למשחק חם אש, עם 15 אלף צופים בהיכל הכדורגל, בלומפילד. אין היום שחקנים כאלה והשמחה הכי גדולה היא השמחה לאיד. ראיתי בכדורגל הרבה כאלה, אבל הכי זכורה לי היא דווקא זו של אוהדי מכבי אחרי ה-0:0 בדרבי 2010, מחזור אחד לסיום. האוהדים הצהובים היו בעננים, אוהדי הפועל על הקרשים, אבל שבוע לאחר מכן דווקא ערן זהבי שלח את אוהדי הפועל לחגוג.

לסיום, מילה לשופט רועי ריינשרייבר, שאחראי לפיצוץ הדרבי בזמן שהרחיק את ערן זהבי. מאז הוא לא שפט דרבי, הוא חזר לשפוט דרבי ורק בנס לא הגיעו שחקנים נוספים לבית החולים, פרט לבן רייכרט. המשחק היה אלים, וכלל כניסות חריפות של עופר ורטה על טל בן חיים וגל שיש על ברק יצחקי, שהיו חייבות להסתיים באדום.

למזלם של שני שחקני מכבי, הם היום ללא גבס. הכניסה הנוראית בראש של בן רייכרט באייל גולסה, היא באשמתו של ריינשרייבר, שלא עצר את האלימות. בשבוע הבא מכבי תתמודד מול בני סכנין הנהדרת. היריבות בין הקבוצות מאז חצי הגמר בעונה שעברה, גדולה, ואניטוח שיהיה מעניין. מנגד, משחק העונה של הפועל ת"א הוא בשבת באשקלון. אם לא תנצח משחק זה, היא תרד ליגה.

7,000 צופים הגיעו לאצטדיון המושבה למשחק שהוא חלון הראווה של הכדורגל הישראלי, עצוב.