כשטל בנש הגיע בקיץ לבית"ר ירושלים, הוא היה משוכנע שהזמן שלו לעשות את הפריצה הגיע. אלי דסה עזב למכבי תל אביב, השאיר חלל בעמדת המגן הימני והוא היה הבא בתור לנצל את הבמה באחת הקבוצות הגדולות בליגה. אבל זה לא ממש קרה. הוא שותף בארבעה משחקי ליגה, רק באחד מהם השלים 90 דקות, במשחק נוסף נכנס כמחליף ובשני אחרים הוחלף במחצית השנייה.
העובדות הן שבנש לא קיבל מספיק דקות כדי להוכיח את עצמו, אבל בניגוד לשחקנים אחרים שיבקרו את המועדון, הוא לוקח אחריות מלאה. לא סתם אומרים עליו בבית"ר שהוא בחור מיוחד, שונה בנוף הכדורגלנים. בראיון בלעדי לערוץ הספורט בנש מדבר בכנות יוצאת דופן על התקופה בבית"ר, על רן בן שמעון ועל העתיד שלו במקום בו הוא מרגיש הכי בנוח - הפועל כפ"ס.
"יש לי באישיות משהו שדורש טיפול פרטני, בבית"ר ירושלים אין זמן לשחקנים מהסוג הזה. זה מקום לחוץ שרוצים בו תוצאות מיד. אם אקח את התקופה שעברתי בבית"ר ואדע למנף את זה לעתיד שלי, אז זו לא הפעם האחרונה שאהיה במועדון גדול, כי לא מאוחר. אני לא הכדורגלן שיישאר במועדון גדול רק כדי להגיד שאני שם. אני רוצה לשחק ולהרגיש חלק ובגלל זה אני מרגיש פספוס כי מבחינת איכויות, אין לי ספק שיש לי מקום בבית"ר, אבל כדורגל זה לא רק איכויות".
מה עוד לדוגמא?
"טוטאליות, מחויבות, רצון להשקיע".
וזה מסביר אולי את העובדה שמבחינת נתוני ה-GPS היית במקומות האחרונים?
"ה-GPS לא היה נחמד אליי ואני לא הייתי נחמד אליו. הייתי בן האחרונים, אבל זה בגלל שהיה לי קשה להוציא מעצמי את הכל בגלל הסיטואציה. כשהכל מסביב לא כל כך עובד אז גם אתה מתקשה להביא את עצמך".
אם לומר את האמת, רן בן שמעון לא ספר אותך מהרגע הראשון
"אני מאשים את עצמי. למדתי בבית"ר מה זה ספסל ומה זה לא להיות בסגל תקופה ארוכה. באתי מכפ"ס, שם הרגשתי הכי נוח ופתאום בבית"ר לא הצלחתי להשחיל לשחקן כדור בן הרגלים במשך חודש שלם. היה לי קשה מאוד להסתגל. אני לא חושב שרן פעל בקטע אישי וגם היתה לי איתו שיחה חיובית. אני לא אגיד שחיפשו אותי או פגעו בי בכוונה, זה הכל נטו אני. היו ימים שלא היה לי חשק ללכת לאימון, אבל זה קורה ללא מעט שחקנים בלא מעט קבוצות. הרי באתי כסימן שאלה, כפוטנציאל, אבל המילה הזו לא אומרת יותר מדי".
מבית"ר היו ציפיות גדולות יותר
"אני מרגיש שכשבית"ר רוצה לשחק כדורגל, ובעיקר ראו את זה נגד מכבי חיפה, מכבי ת"א והפועל ב"ש, אז בית"ר משחקת כדורגל טוב. על אליפות אין מה לדבר, אבל למקום השני בית"ר מסוגלת להגיע".
אתה חושב שרן, עם כל הלחץ מהקהל וחדר ההלבשה שלא תמיד מאוחד סביבו, יוכל להצליח?
"רן ידע מלכתחילה שבבית"ר צוות מקצועי צריך להתאים את עצמו למערכת וקשה לשמור על מתווה הדרך שאיתו המאמן הגיע ובו הוא מאמין. צריך לקבל את העובדה שיהיו אנשים שהם גדלו עם בית"ר והם יסתובבו בחדר ההלבשה ואי אפשר להזיז אותם משם. אם אני ורן היינו נפגשים במציאות אחרת, במקום אחר, והייתי נותן יותר מעצמי, אז אולי הסיטואציה בינינו היתה שונה, כי הסיטואציה הביאה אותי למצב שלא היו לי אנרגיות. המאמן מתפקד במצב לא פשוט. כל יום הוא שומע שמעמדו מעורער ואולי מדובר במשחק האחרון שלו ושהוא על זמן שאול. אני מקווה בשבילו שלאורך זמן הוא יצליח למצוא את הנוסחה. אני לא יודע אם הוא יצליח, אבל אני מאחל לו שכן".
השחקן הכי גדול בבית"ר?
"עידן ורד. אין ספק. האהבה שלו למשחק והטירוף שלו לכדורגל זה לא ייאמן. חוויה לראות את זה".
ועכשיו אתה חוזר הביתה
"זה מקום מאוד מיוחד, הפועל כפ"ס. הסביבה מוכרת לי ויהיה לי יותר קל להתחבר. אני מקווה ויודע שאני יכול לחזור לעצמי ולהוכיח שלא שכחתי לשחק".