שח מט: הניצחון של מולנסטיין על ב"ש
שינוי המערך, ההימור על ההתקפה והחילופים. כך מולנסטיין ניצח את ברק בכר והפועל ב"ש. וגם: ואצק הוא הזר שהיה חסר למכבי חיפה במשך שנים. אליפות? זה עוד מוקדם
עד אתמול בערב, ב-18 המפגשים האחרונים בהם מכבי חיפה אירחה את הפועל ב"ש, היא ניצחה ב-15 ו-3 פעמים הסתיים המשחק בתיקו. מיכאל זנדברג שכיכב בחיפה שנים רבות, אמר לי שכמעט תמיד המשחקים נגד הפועל ב"ש היו הקלים ביותר בשבילם. כנראה שלמרות השינוי הגדול באיכות של הפועל ב"ש, מסורת לא משתנה כל כך מהר.
לפני המשחק כולם שאלו איך באר שבע תעלה אחרי תצוגת השיא מול אינטר. החשש מירידת מתח אחרי תצוגת שיא היה גדול. ברק בכר בחר לפתוח עם ה-11 הכי חזקים שלו ועשה 2 שינויים מהמשחק בסן סירו: מהראן ראדי פתח בקישור במקומו של לואיי טאהא, ששיחק בעמדת הבלם השלישי באיטליה, ומליקסון פתח על חשבונו של לוסיו.
באר שבע עלתה במערך 4-3-3 בלי חלוץ טבעי, כשמליקסון פותח כחלוץ מדומה, ומאור בוזגלו וטוני וואקמה בכנפיים. זה התחיל בדיוק לפי התוכנית של בכר. מליקסון משך את הבלמים של חיפה החוצה, מה שהשאיר שטחים ריקים בין הבלמים לשוער אוהד לויטה. תנועת עומק נהדרת של בוזגלו וחוסר תיאום בין דקל קינן ללויטה נתן את היתרון לבאר שבע.
מצד שני, מכבי חיפה שיחקה במערך 4-4-1-1 כשגילי ורמוט עומד בקו אחד עם ניקיטה רוקאביצה במשחק ההגנה, מה שהופך את המערך ל-4-4-2. היא התחילה את המשחק טוב והמשיכה להציג יכולת גבוהה גם אחרי השער של ב"ש. טעות בעמידה של בן תורג'מן וכדור חכם של איסמעיל ריאן, שנתן משחק מצוין, הביאו לפנדל מוצדק ולשוויון של רוקאביצה.
עד סוף המחצית באר שבע השתלטה על המשחק, אבל סיכנה את השער של חיפה רק מחוץ לרחבה, בעיקר בגלל החוסר בחלוץ טבעי. רק בוזגלו עשה את התנועה לעומק, אבל מעבר אליו לא הייתה מספיק הצטרפות לרחבה. למחצית השנייה שתי הקבוצות עלו באותו מערך. באר שבע החזיקה יותר בכדור, אבל שוב לא סיכנה מספיק את השער בגלל עמידה טובה של חיפה.
השינוי שעשה רנה מולנסטיין, שהפך את המערך שלו ל-4-4-2 קלאסי כשצירף את פלט במקום ורמוט, הוסיף כוח להתקפה החיפאית, אבל עדיין באר שבע שלטה והייתה עדיפה. מולנסטין שהבין שהוא יכול לנצח את המשחק, המשיך בשלו ועשה חילוף כפול: שני שחקני התקפה במקום שני שחקני הכנף שלו - חילוף שהיה נראה קצת מוזר כי באר שבע שלטה במשחק.
בניגוד לכולם, מולנסטיין בחר ללכת על התקפה כי הוא זיהה שבבאר שבע יש קצת עייפות ועבר לשחק במערך של 4-2-4, עם שובל גוזלן ופיראס מוגרבי בכנפיים, דבר שגרם למבוכה אצל האלופה וכבר בנגיעה הראשונה שלו, גוזלן רשם את אחת ההחמצות הגדולות של העונה. זה המשיך עם עוד כניסה מעולה של גוזלן ועצירה של גורש, אבל בסופו של דבר החילופים של מולנסטיין עשו את שלהם וניצחו את המשחק עם שער באשמה ישירה של וואקמה, השחקן הטוב ביותר בליגת העל.
בדקות שנותרו ראינו איך הגנה מתחילה מההתקפה. קבוצה עם 4 חלוצים על המגרש עושה הגנה בדיוק כמו שעושה קבוצה עם חלוץ אחד. רוקאביצה ופלט עמדו 35 מטר משערו של לויטה, מוגרבי וגוזלן צופפו והגיעו עד לקו של ואצק ולביא, והבלמים עמדו על קו רחבת ה-16 וגרמו לצפיפות בחלק הקדמי של באר שבע. כשהחלוצים של חיפה עומדים במרחק 19 מטר מהבלמים, קשה להבקיע גם עבור קבוצה כמו באר שבע.
אני רוצה לציין במיוחד את ריאן, לויטה ולביא שנתנו אתמול משחק גדול, אבל מעל כולם במכבי חיפה היה ואצק, הזר שחסר כבר שנים במכבי חיפה. לעומת זאת, דווקא שני המגנים של חיפה - מריו מוסה וגארי קגלמאכר - הציגו יכולת חלשה. בבאר שבע מאור בוזגלו ממשיך להיות האיש החם ומיגל ויטור עושה צעדים בדרך להיות אחד הבלמים הטובים ביותר שזכינו לראות כאן.
אז נכון, זה ניצחון גדול של מכבי חיפה, אבל מה זה אומר לגבי ההמשך? חיפה ממשיכה את העונה שעברה - מנצחת את הגדולות ומתקשה לנצח את הקטנות. המבחן האמיתי שלה יהיה נגד רעננה, מכבי פת ובני יהודה. אם היא תשלוט, תיזום ובסופו של דבר תנצח את קבוצות התחתית, נוכל לראות חיפה שרצה למעלה. אליפות? עדיין מוקדם עבור קבוצה שלוקחת נקודה אחת מבני יהודה ובני סכנין.
לסיכום, היה משחק בקצב מעולה אתמול, עם תצוגת קהל ביציעים של שתי הקבוצות. שרק ימשיך ככה.